דליה ברקת
שלושה שירים ל-7 באוקטובר
שבעה באוקטובר,
שנה.
בוקר מוזר עבר על הכפר.
התעוררתי לצליל אזעקה,
תחושתי – בין פחד משתק, מהול בתקווה, מועקה,
והחיוך הקטן מתגנב “מודה אני לפנייך ולך על חמלת נשמתי, מה רבה אמונתי, ואני אוהבת אותך.”
ואז שאלה, איך אברח למקום מוגן, והנני בפיג’מה הכי מצחיקה….?
כך בשלוש דקות, שמא שניות ארוכות, בוקר שנה באוקטובר נפתח.
החלטתי לקחת את היום בנשימה, אעשה משימות אט אט ויהי מה,
אכיל את מצוקת ילדיי, אסביר יפה וטוב לכלבותי – כעת נמנעים אנו מלצאת. ” עד עבור זעם חכי, ואל תתערבי.”
מקץ שעתיים, תפסה אותנו אזעקה נוספת,
אני ובני הקטן רצים אל המרחב המוגן, והוא סגור, בקיצור…. – לאל יש דרכים נסתרות לאהוב ולערסל.
ברגע האמת פשוט חיבקתי אותו תחת משקוף דלת בחצר, והבט וראה -אנו נותרים ללא פגע. משום שלכל אהבה יש צבע.
והכי חשוב לשדר עסקים כרגיל, אפילו אם בבוקר שכזה כולנו מעט מתוחים. ומה העסקים, לשמור על יקיריך , לחייך למעלה מידי פעם, למטה ולצדדים.
זה עוזר ומשחרר את הלחץ מבפנים,
להימנע מעימות, לעזור אם אפשר, ובליבי להתפלל, שיש עוד מחר.
מחר כך,
אחר כך,
וכל עכבה לטובה.
להודות על היש, ויש על מה להודות.
לאכול מעט טוב, ומים לשתות.
מתח, טרונייה בכולנו,
עלינו על אניית המלחמה – כאן בבית שלנו,
לכן אבקש להרים דגל קטן ומשמח, רק להיום
חיוכים עוד פורח.
ותפילה , רק להיום שנעבור בשלום.
**
כשאת אינך יודעת לאן לפנות , בביתך…
מה המשימה הבאה?
תשטפי כלים.
אין כמו כיור נקי – להתחלת מטלות וסידורים.
כמוהו, כדף לבן מונח,
עליו ניתן לצייר לכתוב, לערסל את יומך.
מחר שנה למלחמה,
הכיור מלא – חלקית.
והבית די נקי.
תודה תודה על רגע של כתיבה.
**
שיר מן ההר
לבת הכפר
במכונית הנוסעת תמונתך, נערה.
וחלומי לראותך בריאה ושלמה.
יום שנפתח
וכולנו אחים.
היכן נערות, בחורות, ילדים.
עזה האהבה.
עזה ומעזה.
על ברכי היד,
בידי העט, כל רגע – עת.
2 תגובות
השארת תגובה
עשית כל כך לנשמה, תודה❣
כתבת ככ יפה