אביב הגיע פסח בא!

 ניר שילה

“שמור את חודש האביב ועשית פסח לה’ אלוהיך” (דברים ט”ז א’). שלושה שמות לחודש, אשר במרכזו ניצב חג הפסח: חודש ניסן, חודש האביב וראש חודשים. השם ניסן נשתרש בשפה העברית עם שובם של גולי בבל לארץ, והוא נזכר פעמים במקרא (אסתר ג’ ז’ ; נחמיה ב’ א’). בצלצולו הוא מזכיר את השם ניצן – ואכן בחודש זה “הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו”. השם אביב מציין את עונת השנה, בה מבשילה התבואה. שם זה גם מרמז על היותו הראשון למניין חודשי השנה: אביב – אב י”ב, כלומר, אב לשנים-עשר חודשי השנה. חודש ניסן נקבע ראש-חודשים, כי הוא חודש הגאולה, בו יצאו אבותינו ממצרים. אף כי האנושות נולדה בחודש תשרי, עולה ערך הגאולה על ערך היצירה. משום כך נבחר ניסן להיות הראשון לחודשי השנה, והחל בו מונים – לפי התורה – את שאר החודשים.

חודש ניסן, אביב, הטבע בשיא פריחתו, הכל מלבלב ופורח פריחת כליל החורש בכפר במלוא הדרה, שעות האור מתרבות, שעון הקיץ כבר כאן – אביב הגיע פסח בא. חג הפסח הוא המועד החשוב ביותר בלוח השנה היהודי, הראשון בשלושת הרגלים, יום הולדתו של עם ישראל היוצר מבית עבדים לחירות. “בכל פסח חייב אדם לשאול את עצמו: מתי נולדתי? היכן נולדתי? מהו הזיכרון ההיסטורי שאני נושא עמי? אני מסתכל בתעודת הזהות שלי וקורא את מה שכתוב בכתב בלתי נראה: הורי נולדו כעבדים במצרים, כשפרעה מלך מצרים ציווה על רצח העם הראשון בהיסטוריה. גם אני הייתי שם” יצחק טבנקין.

ליל הסדר הוא יום ההולדת של עם ישראל. בלילה הזה נצא למסע משפחתי: נחווה מחדש את היציאה של אבותינו מעבדות לחירות, משעבוד פנימי אל חופש ותקווה. בלילה הזה נספר, נאכל ונשיר – עד שנראה עצמנו “כאילו אנחנו יצאנו ממצרים”.

התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ מן הבית – שלא ייאכל, יימצא או ייראה: “שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם… כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות” (שמות י”ב י”ט-כ).  אבל מה פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא קשור לחג האביב והחירות? כיצד עבודת הפרך של ביעור פירורי לחם ישן קשורה לחירות? חלק מהפרשנים מתייחסים ל’חמץ’ באופן מטאפורי – סמל מוחשי לדברים שאותם עלינו לבער בחיינו – בתחום הנפשי המוסרי והחברתי. הניקיון החיצוני נעשה תמריץ לניקיון פנימי, להתבוננות בנפשנו פנימה ולביעור ה’חמץ’ מתוך לבנו. לאחר סילוק הישן והמוחמץ, יש מקום להתחדשות של אביב וליציאה לדרך חדשה, משוחררת יותר.

הדבר הראשון שאלוהים מספר על עצמו במעמד הר סיני הוא: “אנוכי ה’ אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים” (שמות כ’ ב). אלוהים אומר זאת לפני שהוא מצווה עלינו לא לגנוב ולא להרוג; לפני שהוא מצווה עלינו לשמור את השבת ולא לעבוד אלילים. הדיבר “אנכי ה’ אלוהיך אשר הוצאתיך… מבית עבדים” הוא הראשון מבין עשרת הדיברות. הוא מצווה עלינו לזכור לעד שאלוהינו הוא אלוהים של חירות, ושהמצוות שהוא מציע לנו הן מתנות ולא עול; קבלת מצוות אלו אינה מהווה התכחשות עצמית אלא שחרור. אלוהים לא מעוניין בהכרת התודה שלנו; אלוהים רוצה שנבין ששום דבר לא חשוב לו יותר מחירותנו. יותר מכך: הוא רוצה ללמדנו שחירות תלויה בחוק. יכולנו לבחור לחגוג את חירותנו במסיבה רועשת, פרועה ו’משוחררת’ כפי שעושים אחרים. אבל אנו עושים ‘סדר’ של חוקים והלכות – כי מתוך כך צומחת חירותנו.

אחרי ביעור החמץ, הדלקת הנרות, סידור קערת הסדר, ברכת הילדים, אמירת סימני הסדר והקידוש על היין מגיע זמן ברכת שהחיינו. למרבה ההפתעה הברכה “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה” איננה תופסת את מהות הזמן כעין רוח גדולה שעוברת עלינו או כגל מים השוטף אותנו. היא מבינה את הזמן כמימד מסתורי, נייח ככל הנראה, שאנחנו, היהודים, נעים בתוכו או על גביו. במהלך תנועה זו אנו מגיעים אל תחנות שונות – ימים, שבתות מועדים – אשר צצות במרחקים קצובים כתחנות תדלוק, בקרה, או מעבר. בליל הסדר, בשעת אמירת הברכה, אנו מגלים כי אנו נעים במעגלים סלילניים במימד הזמן. נעים ללא הפסקה קדימה ויחד עם זאת חוזרים במדויק על תנועתנו המעגלית. מדי שנה אנו שבים וחוזרים בדיוק אל אותה תחנה שבה היינו לפני שנה, לפני מאה שנים ולפני אלפיים שנה, וגם נהיה בעוד שנה ואלף שנה – תמיד אל הנ”צ של “זמן חירותנו”. על כן אנחנו יכולים לומר ביושר “בכל דור ודור חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים”.

מצוות ומנהגים רבים סביב חג הפסח, מלבד מצוות אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים, שהן מן התורה, הוסיפו חכמים חובה לשתיית ארבע כוסות של יין בליל הסדר – בנוסף להצבת גביע מיוחד המוקדש סמלית לאליהו הנביא. הטעם לחיוב ארבע הכוסות נובע מרצוננו להציב זכר לארבע לשונות של גאולה, שבאמצעותן הבטיח ה’ את גאולת ישראל ממצרים: 1. “והצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים” 2. “והצלתי אתכם מעבודתם” 3. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים” 4. “ולקחתי אתכם לי לעם”. כוסו של אליהו הנביא הכוס החמישית עומדת מול הבטחה חמישית של גאולה: “והבאתי אתכם אל הארץ, אשר נשאתי את ידי לתת אותה … ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה’ “. אליהו הנביא הוא אשר יבשר את בוא הגאולה, מוזגים לו איפה את הכוס החמישית – להדגשת הציפייה לגאולה השלמה. אין לוגמים ממנה ומציינים, שעם בוא אליהו, ובפיו בשורת הגאולה, יוגשמו חמש ההבטחות, חמש לשונות הגאולה – ואז נוכל גם למצות את תוכן הכוס החמישית.

אנו מציינים פסח שני, כאשר חלק מבני עמנו בני מדינתנו לא בני חורין. יש עדיין 59 חטופות וחטופים שהחירות נמנעת מהן/ם. אנו עדיין במלחמה כבר למעלה משנה וחצי – נלחמים על החירות שלנו, על המדינה שלנו.   נתפלל שבוא האביב וחג החירות יציינו שינוי, יביאו לחירות אמיתית – שחרורם של כל החטופות והחטופים, יביאו גם שקט ושלווה, בריאות. המילה בריאות בעברית היא מלה מופלא – להיות בריא פירושו להיות חלק מן הבריאה מן השלמות. נייחל שההתחדשות של האביב והפסח תקרין גם על הכפר המופלא שלנו וגם על הקהילה המיוחדת שלנו, נעשה שגם אצלנו בכפר ורדים יהיה טוב יותר.

חג אביב וחירות מיטב ומועיל,                                                                                                                                                

שנדע ימים טובים ומאושרים