עודד שלומות
הגורם הקריטי ביותר בכפר ורדים: התושבים הדעתניים והתובעניים…
במשך שנים עסקתי בטיפול בטענות ומענות שונות ומשונות של תושבי כפר ורדים: "הדשא לא מספיק ירוק", "הכלבים נובחים בלילה", "השכן מסיג גבול", "השיח המטפס בגינה הציבורית הרעיל אותי" "תגיד לשכן שלי… שיזהר ממני".
עקב אופי הבנייה בכפר בשלב א', "קיר אפס", נתגלעו סכסוכים בשלבי הבניה בין השכנים שאילצו אותי לא אחת לגשר להתערב…
לאחר הניתוח החלטתי לשנות את אורח חיי מהקצה אל הקצה. העסק שהקמתי גזל ממני זמן רב, היה מלווה במתח וחייב אותי להתרוצץ ממקום למקום בכל שעות היממה. ללא היסוס סגרנו את העסק. נשארתי בבית מספר חודשים לנוח, להתעשת ולהתענג על בתי הקטנה דולב.
יום אחד ראיתי במקומון מודעה בה התפרסם מכרז של המועצה המקומית כפר ורדים, למשרת מנהל מחלקת החינוך ביישוב. מיד החלטתי שזהו הכיוון המתאים לי. משרה שקטה, רגועה, מעניינת ונוחה. כיון שיש לי תואר ראשון במנהל חינוך ומדע המדינה ותואר שני במנהל ציבורי, עמדתי בדרישות המכרז. הגעתי לישיבת ועדת המכרזים שבראשה ישב ראש המועצה המקומית, מוטי דביר, ששירת איתי יחד במלחמת לבנון כשהיינו מוצבים בפאתי בירות. ובתפקידו האחרון אל"מ מוטי דביר מפקד עורף צפון. מועמדת נוספת הייתה אמירה מוסקוביץ אשתו של רון, לימים ראש המועצה בכפר ורדים רון מוסקוביץ. וכיום מנכ"ל המועצה לבטיחות בדרכים.
"מנוח?! מה אתה עושה פה?" התפלא מוטי. כשסיפרתי לו שהגשתי את מועמדותי למשרת מנהל מחלקת החינוך, פרץ בצחוק.
"עזוב אותך משטויות! יש לי תפקיד שתפור בול עליך." אמר. מסתבר שמי שהחזיק במשרת מנהל המשק והאחזקה במועצה, לא הצליח כל כך בתפקידו. בָּמָקום, בועדת המכרזים, הציע לי מוטי את המשרה.
"לא מעוניין" עניתי לו מיד. "אני רוצה לבוא כל יום עם חולצה לבנה לעבודה במחלקת החינוך!"
"לך הביתה" אמר לי מוטי. "תחשוב על זה ותן לי תשובה."
לתפקיד נבחרה סילביה, אשת חינוך מוערכת. לימים, כאשר עמדה בראש משלחת של נוער מכפר ורדים שיצא לגרמניה, חלתה בנכר במחלה אוטואימונית, ונפטרה.
הגורם הקריטי והתובעני ביותר בכפר ורדים הם התושבים שהיו אז, ועודם היום, דעתניים, תובעניים ועומדים על שלהם. כיון שמנהל האחזקה יורם לוי לא הצליח לעמוד בפני הדרישות התובעניות והגבוהות של מוטי דביר (שניהל את המועצה כמו במערכת צבאית: מפקד בצבא ופקודים) הציקו תושבי כפר ורדים לראש המועצה ללא הרף. לימים אותו מנהל אחזקה הפך למבקר המועצה.
"אני לא ישן בלילות." סיפר לי. "אני צריך מישהו כמוך שיעשה כאן סדר!" (בקיצור שאני לא אישן טוב בלילות, ואכן כך היה).
חזרתי הביתה והקדשתי מחשבה רבה להצעה. התייעצתי עם אשתי חיה, ולבסוף הסכמתי. ביום 1 בינואר 1995 התייצבתי למשרתי החדשה במועצה המקומית כפר ורדים, לאחר ששבוע קודם הדיח ראש המועצה מתפקידו את מנהל המשק והאחזקה ומינה אותי במקומו. כיון שצריך היה לעמוד בתנאי חוק חובת המכרזים, החליט ראש המועצה שאמונה לתפקיד למשך ששה חדשי ניסיון שלאחריהם יפורסם המכרז הרשמי. ששת החודשים הפכו ל-11 שנים בהם החזקתי בתפקיד. בחודש הראשון לכניסתי לתפקיד הצטברו על שולחני עשרות רבות של תלונות ובקשות, בכל מגוון צבעי הקשת. והשתדלתי "לגעת" בכולן.
התחלתי להכיר ולזהות את הנפשות הפועלות בכפר ורדים: מי"בעד המועצה ומי נגדה" ע"מ לנגח את ראש המועצה דרכי. חלקם עם תלונות מוצדקות וחלקם חיפשו אוזן קשבת. אלו שחיפשו אוזן קשבת ומצאו אותה אצלי, העסיקו אותי לאורך שנים עם עשרות שיחות וכך התוודעתי ונכנסתי לחייהם. רוב התושבים היו עסוקים בשלהם: "הרוב הדומם".
האחריות והתחומים בהם עסקתי הלכו וגדלו עם הזמן. כל תחומי הלוגיסטיקה, משק המים, הביוב והניקוז, מערכת החשמל והאירועים, הביטחון, איכות הסביבה ורישוי העסקים היו תחת סמכותי ואחריותי. לאחר תקופה מסוימת של ארגון מחדש שעברה המועצה הוגדר תפקידי כמנהל אגף התשתיות. כל מה שלא היה קשור בכספים ובחינוך, הגיע אל שולחני.
במשך שנים עסקתי בטיפול בטענות ומענות שונות ומשונות של תושבי הכפר. "הדשא לא מספיק ירוק", "הכלבים נובחים בלילה", "השכן מסיג גבול", "השיח המטפס בגינה הציבורית הרעיל אותי" "תגיד לשכן שלי… שיזהר ממני". עקב אופי הבנייה בכפר בשלב א', "קיר אפס", נתגלעו סכסוכים בשלבי הבניה בין השכנים שאילצו אותי לא אחת לגשר להתערב, ועוד כהנה וכהנה.
בעלי תפקידים נוספים ועובדי המועצה שאיתם ביליתי שעות רבות בעבודה היו אופיר אורן מזכיר וגזבר המועצה, שמוטי דביר גייס אותו עם המינוי לראשות המועצה כמועצה ממונה, שאתו ועם משפחתו אנחנו בקשרי חברות, יהודית רוזמרין ז"ל מנהלת הלשכה שאין יוצא ואין בא "בשערי המועצה" ללא ידיעתה ואישורה שניהלה את לשכת ראש המועצה ביד רמה, שולה משלי, זהבה כהן רכזת התרבות, ריקי פלוטניק מהנדסת המועצה, אבנר ברזילי הווטרינר, סילבי ישראל מנהלת החשבונות, מהנדס המועצה עמרם למברג ז"ל שהגיע אחרי ריקי, יחיאל בן שושן קצין הביטחון, שלימים התחלפו וסיימו את תפקידם והגיעו אחרים וטובים. אילן עמרם החליף את אופיר, תושייה סוחריאנו החליפה את יחיאל הקב"ט, ולמחלקת הגבייה הגיעה רותי וינר עובדת מסורה, כוכי ציפרוט ללשכת ראש המועצה, לימים הצטרף אלינו בן עמי מוסק, אחראי על מחלקת הספורט. יחסי העבודה מבחינתי היו מצוינים עם חברי לעבודה, כולם ללא יוצא מהכלל היו לויאליים לתפקידם,עובדים מסורים ושרתנו את קהל היעד קרי התושבים עם כל הלב.
המשך יבוא….
***
0 תגובות
השארת תגובה
צודק
יש פה מספר אנשים שחושבים שהכל מגיע להם, עם אגו עד השמיים ועסוקים כל היום בזה שמישהו “דפק” אותם.
מסכנים ואומללים, אני מרחמת עליהם.
אפשר לפגוש אותם בטוקבקים רעילים.
מנוח ללא מנוח
חן חן איד יקר
הזכרת זכרונות
אין עליך
בסוף תכתוב ספר
מנוח
מתגעגעים לרצינות והיחס הענייני שלך לכולם
המשפט של מנוח לכל מי שפנה אליו” איך אני יכול לעזור לך”
מנוח הוא דוגמא נהדרת וכמעט ייחודית לעובד עם ציבור בעל חן רב,סבלנות,נינוחות,רצינות וכבוד לזולת.
הלוואי ויחזור לתפקיד במועצה.
מנוח
איש שהוא אדם
הבעת תודה והערכה לתושבי הכפר
אהבתי את התקופה בה הייתי במחיצתכם, אהבתי את הנוף האנושי, ויש לי פינה חמה וגדולה בליבי לכם, מוזמנים לעקוב אחר הפוסטים” וההתרחשויות, יהיה מעניין…..
מנוח
מנוח
כשהיגענו לכפר ובמהלך חיינו פה נהנינו מרמת-שרות גבוהה, מהענות ומהימנות שאין טוב מהם .
נדהמנו וניזעקנו שבמהלך שרירותי ותמוהה,
רון מוסקוביץ’ ראש המועצה של אז, התפטר ושילח את מנוח, כמו שעשה לזהבה כהן ואולי לאחרים.
כעסנו ובררנו עם מנוח את רצונו האישי, בהסכמתו פתחנו במסע ציבורי עם כרזות ושלטים ועם החתמה המונית בככר הישוב, על רצונם של התושבים בהחזרתו של מנוח לתפקידו.
באחת מהשיחות שקיימנו בפומפבי הציע מתי כספי להגדיר את מחאתנו בסיסמא ” הכפר רוצה מנוח ” וכך היה .כמעט היצלחנו אבל מנוח התחרט והביע רצון לעזוב. מנוח זכור לנו כמי שתרם לאייכות
חיינו כתושבי הישוב הזה !
אולי תחזור…?
מנוח יקר.
רק אתה יודע כמה הרבה תודה אנחנו מוקירים לך.
חנה אש
אכן חנה אש מופיעה בסיפור חיי בהמשך הכתיבה, על תרומתה לקהילה ועל הידידות החמה והמופלאה שנרקמה בינינו.
שמורת טבע -שמלץ
מנוח, מכיר אותך 40 שנה מגולני.
כך היית וכך נשארת!
עזיבתך הייתה החלטה לא אחראית של הממונים -הפסד אדיר לכפר ורדים!!
אנחנו חשים את חסרונך יום -יום!