תגובה על תגובה,

‏

בהמשך לטוקבקים בהודעות גלריה טל על תערכה חדשה: יאן פטרי – עבודות אחרונות

ברצוני להתייחס עניינית לתגובות האנונימיות,ספק שליליות ספק מקנטרות.

שני נושאים הועלו ע"י המגיבים או המגיב/ה כי נדמה לפי הסגנון שאחד המה.

נושא אחד עוסק בבחירת האמנים המציגים בגלריה טל והנושא השני מתייחס ספציפית לתערוכה מיצירתה של לאה גולדברג.

הערכתי היא שבתערוכה של לאה ביקרו כאלפיים איש, בבודדים ובקבוצות, מבקרים מהאזור ומכל רחבי הארץ, ומעטים אפילו מבקרים מחו"ל. רבים מהם כתבו רשמים חמים בספר האורחים של הגלריה, ותגובות אחרות נשלחו אלי במייל. במרבית התגובות הייתה הערכה רבה לתערוכה, לדרך התצוגה וההדרכה שניתנה, ובמיוחד בלטה הבעת התפעלות ופליאה לעובדה הפחות ידועה, שהמשוררת ציירה בנוסף למכלול היצירה הכתובה, במאמרים שירה סיפורת וסיפורי ילדים.

מפליא במיוחד שלמרות הפרסום לו זכתה בחייה וההתעוררות שהייתה לאחרונה בעקבות אירועים שנערכו לקראת יום הולדתה ה-100 (שצוין באירועים שונים ובהפקת סרט והוצאת מספר ספרים) –  לא זכתה יצירתה הפלסטית לאותה חשיפה כמו יצירתה הספרותית. הסיבות רבות כפי שפירטתי וציינתי במאמר המלווה את התערוכה ובקטלוג התערוכה.

לאה גולדברג ציירה מגיל צעיר, כפי שניתן לגלות מיומניה והביוגרפיות הרבות שראו אור. אולם היא עצמה בחרה לשמור על ציוריה לעצמה במאות מחברות ציור, כיצירה פרטית אישית, שלא נועדה לעיני הציבור ואולי לאור המבקרים שלא חסכו ביקורת גם על יצירתה הכתובה, וגרמו לה עוגמת נפש רבה. רק לקראת סוף ימיה, בשנתיים האחרונות לחייה, כאשר יצרה קולאז'ים מקוריים שהציגה בגלריה באגודת האמנים בירושלים (1968) ואז בפעם הראשונה כמעין תיקון, נאותה להציגם לקהל הרחב.

רבים מאיוריה מתייחסים ליצירות ספרותיות (ולכך הוקדש חדר בתערוכה) שכתבה או תרגמה או שלימדה באוניברסיטה העברית כמרצה לספרת השוואתית. אולם לאה לא רצתה להתערב בהחלטות הוצאה לאור של ספריה, וכדי לא לפגוע באמנים אחרים שאיירו את ספריה, לא הגישה איוריה כחלק מיצירתה.

יש להתחשב גם לתקופות הסוערות שעברו על האמנות הישראלית, עם הקמת תנועת "אופקים חדשים" והפילוג והמריבות התכופות בין האמנים שנלחמו בעצמם על ההכרה הנכספת. זאת ועוד, המחקרים הרבים על יצירתה נערכו ע"י אנשי ספרות שלא היטיבו להבין את יצירתה ושפטו אותה לא לאור תנועות אמנות מתחדשות שגולדברג הכירה היטב ולעומק, אלא על פי אמות מידה של יצירה פיגורטיבית ריאליסטית.

מי ששופט את יצירתה כ"משעממת", לא מבין לדעתי את חשיבות היצירה רבת הפנים וחשיפת מחברות מקוריות של לאה גם בקונטקסט של יצירתה הכתובה וגם כמשהו אישי ופרטי שלא זכה עדיין לחשיפה רחבה.

"מבקר" אנונימי זה לא יבין את החשיבות במחקר מקורי ובהפקת תערוכה במאמץ רב שמושקע דווקא על-ידי גלריה קטנה בפריפריה, שנאבקת על מקומה, ושבתערוכה כזו זוכה להציג יצירות מקוריות של תרבות ישראלית. הוא לא יכול לשער את רמת העניין, המוטיבציה, האהבה לאמנות, ההתמדה בהשגת החומרים, העבודה הבלתי נלאית והוצאה כספית לא מבוטלת – תוך רצון להביא מקוריות גם למקומותינו, לטובת הציבור המקומי, בתערוכה שלא הייתה מביישת וראויה גם לחללים מכובדים במרכז.

אמנם יצירת אמנות זה עניין של טעם אישי, אולם כאן החשיבות היא לא באסתטיקה או בטכניקה, במהפכות ופריצת דרך או בתנועת אמנות חדשה, אלא ברב משמעויות של יצירה, של היד הרושמת עד הרגעים האחרונים, שנובעת מתוך אותו מקור השראה של המשוררת הדגולה.

ובעניין הנושא של תצוגת אמני כפר ורדים:

דווקא כאשר מתפרסמת תערוכה מתוכננת של אמן מאמני מקום, יאן פטרי, קמה ומתעוררת ביקורת. הרי המבקר מזכיר בעצמו את תערוכת לחם, שנערכה לפני כשנה, ושהייתה כולה על טהרת אמני כפר ורדים. הרי באזכור שתי תערוכות אלו, טמונה כבר התשובה.

ברצוני להזכיר תערוכות קבוצתיות נוספות כמו זו שהוצגה בעקבות מלחמת לבנון 2, תערוכת קיץ ישראלי, תערוכות יחיד של מיקי צדיק, של אמנית ההדפס טלי זורע (מצפה הילה), עידו נוי אמן מבני הכפר ויורש. ומהעבר הרחוק יותר: אתי צ'כבר, עודד ברנדט, מרגיט שפטלוביץ והילדה מירום, ועוד.

גלריה טל הציגה ותמשיך להציג מידי פעם מאמני כפר ורדים ובמיוחד אלו העוסקים באמנות כמקצועם. אולם לדעתי יש חשיבות רבה להציג גם אמנים מפורסמים, מהאזור ומכל הארץ ובמיוחד מתולדות האמנות. תערוכות כמו אלו של חוה מחותן, דליה מאירי, ורדה יתום, יופ דה יונג, עודד פיינגרש, שמואל כץ, אפרים משה ליליין, אהרון גלעדי, דוד מסר ועוד. תערוכות קבוצתיות מתולדות האמנות כמו ארץ ארץ, שיח נשים בהם הוצגו מיצירות אמנים כמו רות שלוס, נחום גוטמן, אברהם נתון, ועוד ועוד. ולהזכיר כמה תערוכות צעירים כמו מסע ומבואה בהן הציגו אמנים בוגרי בתי ספר ואמנות מכל הארץ.

וגם תערוכה בהשראת חנוך לוין, שהובאה מהתיאטרון הקאמרי, הייתה ליוזמה שהולידה מופע משירי חנוך לוין, של קבוצת אמנים מבצעים מהכפר. להזכיר למי שכבר שכח, שהגלריה יזמה אפילו את הצגת אמני כפר ורדים, בביתן בירידי רדינג שהתקיימו לפני מספר שנים בנמל תל-אביב.

השיקולים של הצגת רפטואר מגוון, הכולל תערוכות ממיטב האמנים, ומתחומי המדיה והטכניקות השונים, פיסול, ציור, תחריט, וידאו-ארט, מיצב ומיצג, מביא לא רק לעניין בקרב קהלי הגלריה, מקרוב ומרחוק, מבוגרים וצעירים, אלא יוצר מוניטין, שנבנה בעבודת נמלים של התמדה במהלך אחד עשרה שנות פעילות, שבסופו של דבר הוא גם יוצר ערך מוסף לטובת האמנים המציגים, מקומיים ואחרים.

אסטרטגיה זו –  של מגוון בתערוכות המוצגות, של אמנים שונים ומתוך סלקטיביות ובחירה מושכלת ומקצועית בתערוכות מקוריות, משמעותיות, מאתגרות, מלוות תחקיר ובמידת האפשר אף מחקר מעמיק, לפי העניין ולא מתוך מגמה לרצות את הרוב –  הוכיחה עצמה במהלך השנים. גלריה טל תמשיך ותפעל כמוקד לתרבות ואמנות בכפר ורדים, באירועי אמנות, בפתיחות חגיגיות, בשיח גלריה והרצאות של מרצים ואנשי רוח מכל הארץ, באירוח תלמידים ומבוגרים לשיחות והפעלה בנושאי התערוכה המוצגת.

אני מקווה שבמגוון הנושאים והפעילויות, ימצא כל אחד משהו שיתאים לטעמו, אני מעודדת פניה בהצעות דרך האתר, הפייבסוק וכל האמצעי התקשורת וגם אישית, רק לא בעילום שם.

בכפר ורדים חללים נוספים לטובת אמני הכפר הרבים: בספריה, במרפאה, במועדון הגמלאים, בבתי הספר וכמובן בצריף הירוק. הפעילות דרך ועדי האמנים הקודמים בהם הייתי שותפה ופעלתי רבות, ובשנים אחרונות בתמיכה ושיתוף פעולה עם הפעילות מבורכת של הועד הקודם וזה שנבחר לא מכבר. אמשיך לפעל למען אמני הכפר, שהם לדעתי רובד ייחודי וחשוב במרקם התרבותי שלנו.