מעגל נסגר


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
אסתי דוד

דוד סטוליאר, הניצול היחיד מה"סטרומה", הלך לעולמו. לא הכרתיו, אבל חיי שזורים בסיפור שאותו נצר עמו.

כפרניק 1_92 מעגל נסגר

 

דוד סטוליאר, הניצול היחיד מה"סטרומה", הלך לעולמו. לא הכרתיו, אבל חיי שזורים בסיפור שאותו נצר עמו.

 

באחד במאי, שלושה ימים לאחר "יום השואה" האחרון, הלך לעולמו הניצול היחיד מאסון האנייה "סטרומה". דוד סטוליאר ז"ל היה האחד שיכול היה לספר את אשר קרה, אילו היה איש דברים ומעונין בפרסום. אך הוא בחר להמשיך בחייו בשתיקה ובעשיה.

לא הכרתי אותו אישית – אם כי חיי, מאז היותי בת שש היו שזורים בסיפור שאותו נצר עמו. בפברואר שנת 1942, לאחר ציפייה ארוכה לחלק גדול של בני משפחת אמי שהיו אמורים להגיע ארצה באנייה "סטרומה", התבשרנו שהאנייה טובעה וכל המעפילים שהיו בה טבעו פרט לניצול אחר. בתמימותי, התפללתי אז שיהיה זה לפחות מישהו מבני משפחתי, אולי כדי לפצות את אמי על האבדן הגדול…..

"סטרומה", שעליה שרנו "על כל פטריה וסטרומה שוב נקומה", טובעה לא רק במים הקרים באותו לילה בפתח הבוספורוס בים השחור. היא הוטבעה גם בתהום הנשייה, ובמשך שנים רבות איש לא רצה לזכור ולהזכיר אותה, האסון הגדול ביותר שקרה למפעל ההעפלה – עליה ב'…..

רק פה ושם ומדי פעם בלחץ של מישהו מיוצאי רומניה, הונצחה ה”סטרומה” במקום כלשהו בארץ, בכיכר או ברחוב ללא אורות זרקורים ופרסומת. לא היו "אבא ואימא" לספור העצוב שלה ושל נוסעיה (791 כולל 6 אנשי צוות) ש"נרצחו" בדם קר בידיהם של שלטונות תורכיה, אשר ללא נקיפות מצפון, שלחום אל מותם כשגרשו אותם מאיסטנבול, באנייה רעועה, בלי מנוע, מים ואוכל, ולאחר שניתקו גם את עוגניה, וגררוה לים, ובידי השותפים לרצח הממשלה הבריטית שסירבה בכל תוקף להעניק למעפילים "סרטיפיקטים", כדי שהתורכים יסכימו לירידתם לחוף והעברתם בדרך היבשה לארץ ישראל.

קיוויתי שאזכה להכיר את דוד סטוליאר, כי היינו אמורים להיפגש עמו בשנת 2,000 באיסטנבול באזכרה שהתארגנה ע"י גרג בקסטון, נכד לנספים, שהחליט לצלול ולהנציח במעמקי הים את ה"סטרומה". כמוני בוודאי גם כשבעים איש ממשפחות הנספים שבאו לשם. ברגע האחרון שלח התנצלות שבגלל מחלה לא יוכל לבוא. נגרמה לנו אכזבה אמנם, אך מי יכול לבקר אותו אם לא יכול היה להביט בפניהם של האנשים, שאיבדו את יקיריהם בעוד הוא הצליח להינצל?!

אלן גוגנהיים, חברו של דוד סטוליאר בשנותיו האחרונות, הצליח לדובב אותו על עברו, בעדינות רבה, כשהם נפגשים מדי פעם במשך מספר שנים, לארוחות ולכוס קפה, במקום מגוריו בבנד אורגון, והעלה את הספורים על הכתב.

קראתי את הטיוטה של הספר, ששמה בתרגום לעברית "לאכול קליפת תפוח זהב". זהו ספור חייו של דוד סטוליאר, לפני ה"סטרומה" על הדרך שבה התנהל גיוס המעפילים לאנייה, על הבטחות שלא קוימו ועוד, ובעיקר הדברים שספר על כל מה שעבר עליו ועל יתר המעפילים באנייה שהם העדות היחידה, מיד ראשונה, על ספורה של ה"סטרומה". באמצעותו "חוויתי", ולו במעט, את החודשים האחרונים בחייהם של סבתי, דודי, דודותי וילדיהם.

אני מצרפת פה את הודעתו של אלן גוגנהיים על פטירתו של דוד סטוליאר, שכמו את טיוטת הספר העביר לי בן דודי עמי עתיר, שהיה בקשר עם דוד סטוליאר מאז התארגנה משלחת הצוללים והמקשר של הקבוצה עם קרובי המשפחה בארץ.

אסתי דוד כפר ורדים

 

 

 

 

 

 

Dear Friends of David Stoliar,

 

It is with great sadness that I pass along the news I received from Marda Stoliar that her husband and our friend, David Stoliar, 91, passed away shortly after midnight, May 1. Rabbi Jay Shupack will conduct a memorial service, Sunday, May 18, at the Congregation Shalom Bayit in Bend, Oregon. Survivors beside Marda include his son Ron and granddaughter Adria.

 

David lived a rich and varied life, albeit a private life as much out of the limelight as possible. However, he was an historical figure. Go here if you would like to read a short biography I wrote about our friend and a true Oregonian of the past 42 years.

In this picture above, David with his wife Marda Stoliar (nee Emslie) were celebrating his 86th birthday along the Metolius River at the bridge in Camp Sherman, Oregon.

 

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. רעות כהן הגב

    אסתי,אין לך מושג כמה הסיפור
    אסתי,אין לך מושג כמה הסיפור מדבר אלינו.ודווקא בעיתוי הזה.שלי סיימה בימים אלו את עבודת השורשים שלה.היא נתבקשה לכתוב על סיפור היסטורי בתולדות העם אשר מתקשר למשפחתה.
    היא בחרה לחקור ולספר את סיפורה של האונייה סטרומה ואת הקשר המשפחתי שלה לסיפור.סבה של שלי מומו כהן ז”ל יליד איסטנבול היה באותם שנים צעיר בשנות העשרים חניך תנועת בית”ר נהג לספר על כך שהשתתף במסגרת פעילותו בקהילה היהודית בהבאת מזון ומים ומצרכים נוספים לאונייה שעגנה
    כחודשיים בחופי איסטנבול.הטבעת האונייה היכתה אותו ואת כל הקהילה בהלם וכאב גדול.
    הנה לנו עוד הוכחה לכך שדרכיו של העם היהודי לפזורותיו השונות מצטלבות אלו באלו.

  2. אסתי דוד הגב

    לרעות והמשפחה
    מדהים כמה אנשים, בכפר הקטן שלנו, היתה להם ״נגיעה״ גם אם לא ישירה עם הספור של הסטרומה.
    משמח אותי שגם היום, 72 שנים לאחר שטובעה, מחליטה שלי שלכם להתיחס לסיפורו של סבה ז״ל, על ימי בחרותו, עת הקהילה היהודית באיסטנבול, והוא בתוכם, דאגה לספק מזון ומי שתיה למעפילים. מתחילה לחפור ולחקור וכותבת עבודה על האירוע הזה. דהיינו שלמרות כל שעשו כדי להשכיחה ״מסרבת הסטרומה״ לטבוע סופית בתהום הנשיה.
    מה גם שכיום לאחר שהוכרה יהדות רומניה כחלק משואת יהדות אירופה, יש ״לסטרומה״ וגם למשפחתי מקום ונוכחות ״ביד ושם״! שם מוצגת תמונת החתונה של דודי משנת 1936, תוך ציון אלה מהנוכחים שטבעו עם הסטרומה שש שנים מאוחר יותר.
    ובאשר לסירה שהתורכים איפשרו לה להגיע לאניה אחת לשבוע. לא היה שם מספיק כדי להשביע ולהרוות קרוב לשמונה מאות איש, והם היו רעבים כל הזמן, אבל בכל זאת זה עזר להחזיק אותם בחיים לפני שנשלחו אל מותם!
    ועוד דבר גדול עשו יהודי איסטנבול, הדליקו משואות בערבים מעל חומות הטופקאפי, שלמרגלותיו עגנה האניה במשך כל התקופה הארוכה, כדי לעודד את רוחם של המעפילים וכאילו לומר להם ״אינכם לבד״!
    מרגש אותי לחשוב שאביו של רפי היה בין אלה שהושיטו ידם לעזור גם לבני משפחתי.

  3. אילנה הגב

    תודה
    הארת לי.
    לא ידעתי דבר.

  4. אסתי דוד הגב

    לא ידעתי דבר
    הוא אשר כתבתי.
    רבים אינם יודעים…..

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן