מודעות לפגים

כמה מילים על עצמנו:

אני נטע, רופאה, במקור מראשון לציון.

ובעלי גל, מהנדס תוכנה, גדל בכרמיאל.

נפגשנו בצבא, ביחידת התוכנה של חיל האוויר (שנינו בוגרי קורס תכנות בממר״ם), אבל לקח לנו 6 שנים של ידידות להבין שיש פה משהו אחר…

לפני שנתיים וחצי עברנו לכרמיאל. בעיקר כדי להיות קרובים לסבא וסבתא אחרי שהבן השני נולד.

אני התאהבתי בגליל ואת גל שגדל פה לא היה קשה לשכנע.

אבל רצינו ישוב קטן וקהילתי ולא עיר גדולה. את כפר ורדים הכרנו דרך אחות של גל שגרה פה 4 שנים והוקסמנו…

בקיץ האחרון מצאנו פה בית ומאז אנחנו פה. בכפר. 

בתור ראשל״צית שגדלה עם נוף לבניין השכן, זה עדיין פלא בעיני לפתוח את החלון לנוף לחרמון. מקווה שלעולם לא אתרגל…

הטוויסט בסיפור שלנו מתחיל בשבוע 25 בהריון הראשון. לקח לי כמה שעות להבין שכאב הבטן הזה שבא בגלים אינו תמים ושאולי כדאי לנסוע להיבדק. שלושה ימים אח״כ נולד כפיר. עובר במשקל 860 גרם. פחות מחבילת סוכר. 11 שבועות של רכבת הרים בפגיה, וכפיר אחד נחוש ואמיץ וחכם ובריא שהיום הוא כבר בן שש.

שלוש שנים אח״כ, אחרי 32 שבועות של הריון נולד שגיא. 1720 גרם ו-4 שבועות בפגיה שבשבילנו היו סוג של חוויה מתקנת…

חודש המודעות הבינ"ל למען הפגים בעיצומו. השנה משולבים האירועים בציון עשור לעמותת לה"ב שאני חברה בה, העמותה היחידה הפועלת למען הפגים בישראל.