הצדעה למתנדבים

מבנה המועצה המקומית כפר ורדים שכן במרכז המסחרי שהיה שייך למשפחת ורטהיימר. המועצה ומשרדיה נבנו בשיטת Open Spaceכך שכולם ראו ושמעו את כולם, למעט ראש המועצה, מנהל מחלקת החינוך והגזבר שישבו בחדרים סגורים.

בקדמת מבנה המועצה מוקם דסק מזכירות לשכת ראש המועצה שנתנו שירותי משרד לכל בעלי התפקידים. עליהם ניצחה ושלטה ביד רמה יהודית רוזמרין ז"ל שנפטרה בערב יום הכיפורים 2010 ממחלת הסרטן. איש לא נכנס או יצא בשערי המועצה ללא ידיעתה.

הבאים לשטוח את טענותיהם בפני מנהלי המועצה ומוסדותיה היו בדרך כלל גמלאי הכפר. זמנם בידם וחלק לא מבוטל משעות הבידור והפנאי שלהם הוקדשו למעבר בין בעלי התפקידים השונים במועצה. היו מספר תושבים שפשוט בילו את רב זמנם במקום ואחרים תפסו זמן יקר וארוך מזמנם של העובדים בשיחות טלפון, שרבות מהן נועדו אלי. כשהתברר לי שחלק הארי בפתרון הבעיות שהציגו אותם תושבים התמצה בהאזנה והקשבה בלבד, עלתה בי המחשבה לפתוח "כיתת מתנדבים" במוקד המועצה אותה יאיישו אותם מתלוננים בעצמם.

ואכן, ומרגע התגייסותם של אותם "מתלוננים סדרתיים" למחלקת האחזקה והפעלת המוקד לתלונות הציבור הפכו הם לאלו שהאזינו בדריכות רבה לתלונות התושבים ורכילויותיהם וכך נותר לי יותר זמן לטפל בנושאים אחרים, חשובים לא פחות.

לימים, שכחו התושבים שאיישו את המוקד את עברם בתחום והיו מלאים בטענות כלפי המתלוננים החדשים שפנו אליהם. אך היו תושבים נוספים שנרתמו לאיוש המוקד ולסיוע בפתרונות. רמת בקיאותם לנעשה ביישוב עלתה והרעיון הוכיח עצמו כה מוצלח עד שעשיתי שימוש במתנדבים נוספים לעבודות שונות ומגוונות, מעבודה במחסני המועצה ועד ייעוץ הנדסי.

זכורים לי מספר מתנדבים שהתמידו בתפקידם במשך שנים: הבולט היה אליעזר שייט, שהחזיק בתפקידו כ-5 שנים, אמנון ירון, מרים קוסובסקי אמא של תושיה קב"טית המועצה , יואל אדלשטיין, יאנה סינגר, גודמן מרלין, שקד יאיר. יוסי אלפייה והלל ירון. שני המתנדבים האחרונים היו גמלאי ישקר. ובוודאי יש נוספים ששכחתי. וגייסתי גם נוספים לסייע "הד הוק" באירועי הכפר, כמו את האמניות רינה דובל ותמרה מורגנשטרן שקישטו את בימות יום העצמאות ואירועים נוספים.

תקופה מסוימת עמוס לוי פעל כרכז מתנדבים במועצה למען אוכלוסיית הנזקקים (ואכן היו כאלה מספר משפחות בכפר). עמוס גייס כספים ומשאבים נוספים בעזרת הנוער, והכספים הועמדו לזכות מחלקת הרווחה, ולא אחת חולקו סלי מזון בערבי חגים. בכלל הכפר היה כר נרחב לגיוס אנשים טובים שגילו רצון ואכפתיות למשימות התנדבות.

בשנת 1997 ולאחר הבחירות בכפר יצאנו –  אופיר אורן, אתי אשתו, חיה אישתי ואני –  לטיול בצרפת שתוכנן טרם הבחירות. "חרשנו" בעיקר את פריז. הטיול "נפל" על יום הכיפורים ובעל בית המלון שאצלו לנו היה יהודי דובר עברית, שהזמין אותי לבוא ביחד עמו לתפילה בבית הכנסת.