עודד שלומות
חברים. השראה. אותנטיות. לב.
יש מקומות שאנשים נפגשים אבל דרכיהם לא נפגשות. חשבתי שבעצם חשוב לפגוש אנשים שלעולם לא נפגוש בדרך… לכן אני הולכת לי בדרך ובוחרת. בוחרת חברים.
כשאני חושבת על החברים שלי, החברות שלי, ברגע ראשון אני משתוממת. איך הצלחתי לאסוף לי חברים וחברות מכל פרק בחיים, חברי נפש, עם "ותק" של שנים, ובכל זאת הם שונים זה מזה, ללא כל מכנה משותף, עד כדי כך שאיני יכולה להפגיש ביניהם? שום התרחשות לא תפרוץ ובשום צומת לא יוכלו להיפגש לולא הקשר שלהם איתי. שאלתי את עצמי לא פעם… למה?
איך זה קורה?
פעם אחת בלבד, לפני כעשור שנים, בימים שעננים כבדים העיבו על חיי, אפילו כעסתי על עצמי בשל כך… הייתי זקוקה לכל 15 חברותי בחיבוק אחד נשי חזק… הצורך הנואש הזה גבר על הפחד שמא לא יסתדרו ביניהן… ועשיתי מעשה… כינסתי את כולן לבוקר "שישי נשי" וכל אחת הביאה את עצמה בשבילי… אף אחת מהן לא הכירה זו את זו… ולכן כדי לעשות זאת קל יותר כתבתי משהו קליל של שתי שורות על כל אחת, מנין נולדה החברות בינינו ומשהו אחד מצחיק המאפיין אותה… מילים אלו התירו את כל המחסומים והעכבות… הכל פתאום היה כל כך פשוט… איך לא העזתי לפני כן… המשך הבוקר התפרע לו בצחוק במלל ובמשחק ואפילו קבענו מפגש נוסף בחורף, אצלי, שענה לשם "נשים נשנושים וקשקושים…"
אלא שהפעם השניה היתה נפילה מארץ הנפילות… זה היה מוזר לגלות איך בפעם הראשונה היה עד כדי כך מוצלח שביקשו עוד… ובפעם השניה הצליחו למלא את החדר אנרגיות רעות ומלחמות אגו באגו…. עיניכם הקוראות ששרדתי זאת… אך השאלה "למה?" ניקרה וחצבה במוחי ימים רבים…
הסיפור שסיפרתי לעצמי הוא כזה… שאני אשמה כמובן… הרי הרבה נשים דרות בתוכי… והמפגש שלי עם אנשים הוא על פי רוב באינטימיות של אחד על אחד…. נשים וגברים… בקבוצות או בחבורות של סחבקים אני הולכת לאיבוד… ולכן נוצר משהו מאד מסוים, אישי, פרטי, אמיתי… כך אני אוהבת… אז מה הפלא שלהדביק משהו שלא נולד להיות ביחד ועשוי מחומרים שונים, לא יחזיק מעמד זמן רב? השלמתי עם כך שיעודי כדבק לא הולך להיות חוויה של הצלחה….
ובכל זאת ? החיבור המגוון שלי לאנשים נובע מרצון להיות בחברת אנשים אותנטיים…לא משנה בכלל מי הם ומה הם כל עוד הם מה שהם… זה נוגע בי כשאדם לא מנסה להיות מישהו אחר…
וזהו…סוף סוף הגעתי למה שרציתי בעצם לשתף אתכם… על חברות חדשה יחסית, בת חמש שנים, חברות שמכה שורשים בלב.
היא הראשונה שהכרתי בכפר שלנו שאנשים טובים גרים. היא היחידה שיכולתי לצלצל אליה באמצע הלילה כשהתפתלתי מכאבים והייתי חייבת להגיע למיון. באמצע לילה גשום וקר במיוחד, דהרה בג'יפ שלה, דאגה לי ולא הסכימה לעזוב למרות שאמרתי לה שמכאן אסתדר כי אני באמת ילדה גדולה. ישבה ליד המיטה עד עלות השחר כשאני תחת השגחה אחרי זריקת מורפיום. זה לא דבר מובן מאליו. לפחות לא בסט החוויות שלי.
0 תגובות
השארת תגובה
כיף לקרוא
באמת מעוררת השראה וכיף לדעת שהיא חיה בכפר שלנו.
ואהבת לרעך כמוך
כולי נפעם ונרגש הן ממערכות חברים בשלב “א,ועד למפגש מאכזב שלב “ב,לא יכולתי לנתח זאת אילולה נעזרתי בחברי זה מעל לשנה שהיכרתי בעזרת חברה יקרה לליבי,”ידידך הוא מענה למאוייך,הוא השדה שם תזרע באהבה ותקצור בהודיה” יש המשך מאלף לא פחות,”אל תבקש את רעך למען הפג שעותיך המתות,חפשהו בשעותיך החיות לחלק חיותך עמו”,ועוד משפטים מנצחים,חגית נועדת להיות “קואצ”ר ,את ממגנתת בטובך,בצורת חשיבתך,למענך חברים נעשים ידידי נפש ,אכן זכיתי בחברה אמיתית ,תודה
אנט חאסכייה-דוגמא ומופת
לו יהיי ושכננו היו לוקחים דוגמא מאשה בת דתם המבינה את מהות החיים במדינת ישראל,אין נאמנות אין סיכוי לקבל משהו ממישהו וזה נכון לגביי כל דבר שתיקח את זה,אני מוריד את ה”כובע” בפנייך אנט,ובפנייך “קאוצרית” מיוחדת שכמוך ששוב סיפוריך חושפים את קוראייך הנאמנים לנדבך נוסף בחיינו,לא פשוט להיות חבר אמיתי ונאמן,”שאפו”ענק לכתבה,אהבתי עד מאד,ואנשים באשר אתם פרגנו לחבר,זה יחזור אליכם פי עשרות מונים,תודה ענקיתתתתתתתתתתתתתתתתתתת.
חברות
נו מה הפלא שבחורה כמוך אוספת חברות?וכמו שכתבת על אנט חברתך גם את עצמך ישירה חזקה מיוחדת אוטנטית מעוררת השראה – חברה אמיתית וכל זאת רק מהיכרות של 5 שנים אבת מהיכרות אחרת…קרובה אמיתית כמות אחות קטנה שזקוקה לפעמים לחיבוק אמיץ עידוד ואכן חווינו חוויות משותפות קרובות ומיוחדות.אוהבת אותך “אחותי” .להמשך משותף לשנים רבות!
אנט
כבר למדנו ולימדונו שחברים אמתיים הם בנמצא, ולא הכל אינטרסים?אנשים טובים מכאן ומכאן.אנט ומשפחתה הם דוגמא ומופת לחיים משותפים בחלחת הארץ הזו.החיים המשותפים בין עדות ודתות ולאומים הם כורח המציאות.מי יתן וירבו נשים וגברים כאנט ושכמותה…ולנושא הראשון שחגית תארה על חברות וחברים,איך אומרים:”כשאתה למעלה, החברים שלך רואים מי אתה.וכשאתה למטה,אתה רואה מי הם החברים שלך”.אני שמח בשבילך חגית על כי זכית להכיר חברויות אמיתיות…סוף שבוע טוב…ישר
חברים
אני לא מציח יותר להיות מופתע מכישרון הכתיבה ועצמת הביטוי של חגית . אני יודע זה זמן רב ,שיש לה את יכולת הביטוי הצורנית והרגשית כאחת. היא גם פסלת המפסלת במילים וגם משוררת המפיחה לחנים רבי באותן מילים מפוסלות. יחד עם זאת קשה ואפילו מאד ליטול חבורה של בני אדם ללא עבר משותף , רקע משותף והתענינויות משותפות ולהפכם לחבורה המתפקדת כחברה וכחברים. מאחר ואינני נאיבי ולא תמים קשה לי לחשוב שקיימת מסכת יחסים ותהה מסוג אשר תהה, בין בני אדם שהם נטולי אינטרסים לחלוטין והם רק לשם שמיים או בשם החברות. אין הדבר בהכרח קובע כי אין גם יוצאים מהכלל ויתכן מאד שאנט אחת מהם יישר כוח חגית והמשיכי להעיר ולהאיר
מקסים!
גם הכתיבה וגם החברות!
גם אני באוסף…
אני זוכרת טוב מאד את הבוקר הנפלא שהיה אצלך ולא הייתי במפגש הפחות מוצלח , גם אני זכיתי להיות בין אוסף החברות שאספת עם השנים ולמרות שלא נפגשות אני יודעת שבלב שתינו שמור מקום לחברות האמיצה הזו, כתבה נפלאה וכייף לשמוע על אשה מעוררת השראה זו, אנט , וכמובן גם את מעוררת השראה בכל כולך, אוהבת המון, רוזי