ירדן – שיר אהבה בדואי

חגית פרידלנדר

הלאה ירדן…

היום הראשון

ארוחת בוקר בגני חוגה עם הלחם הזכור לטובה שאליק דרדיקמן, המדריך שלנו, אפה! ולא רק לחם הוא אפה לנו, אלא טיול נפלא מעניין ומיוחד במינו. כמוהו.

לעבור את הגבול במובן מסוים, בלי להגזים, זה גם לחצות תקופות מישראל של היום ולהיפגש עם סיפורי המקרא וההיסטוריה שיודעת לספר שכנתנו ממזרח. התחלת הטיול בתצפית על הגשר שעל הירמוך. לראות את אל חמה מהצד הירדני לא התאפשר לנו. נסתפק בצד שלנו ונתחמם במעיינותיה.

פלה –  תצפית על הגבעות הצחיחות ועל נווה מדבר מוריק שביניהן. מעבר בהררי הזבל והעוני שזועק מסמטאות הכפרים שחלפנו דרכם. “אינתיפאדת הזיתים” שהושלכו לעבר האוטובוס המפנק שלנו (אם זה מצהלה לקראת המבקרים או ההיפך…) מדגיש כל כך את הפער העצום בירדן בין העושר והיוקרה לבין החיים של הבדואים, הפליטים הסוריים, והפלסטינים הירדנים שבעצם לא היו מעולם מעבר לירדן. לנוכח כל זאת הפה מתייבש מצמא מכל היובש השורר במדינה ענייה זו, שצמאה מאד-מאד למים, למרות העזרה של ישראל לפי הסכם השלום שנחתם ב-1994. 14 מיליון איש שחיים בארץ שרובה מדבריות.

ג’רש – צפונית לעמאן אחת מעשר ערי הדקאפוליס שנבנו בימי האימפריה הרומית המפוארת. פנינה ארכאולוגית מרשימה ביותר, שלמרות רעידות האדמה חלקים רבים השתמרו. העיר השאירה אותי נדהמת סופגת מראות עבר בשקיקה. להיכנס דרך השער הנישא בראש הגבעה שנבנה לאדריאנוס קיסר ולהמשיך דרך השער שנבנה לאשתו וכמו במנהרת הזמן ניתן לדמיין את ההתרחשויות מלפני אלפי שנים. העושר והפריחה של אימפריה ניבטים מכל עבר, מההיפודרום הענק והאמפיתיאטרון המרשים דרך שרידי מקדשים וכנסיות, קשתות, שדרות העמודים, הכותרות המעוטרות. כמה קטנה הרגשתי מול כל אלה. עצמתי עיניים והייתי לכמה שעות חלק מהיסטוריה רצופת תענוגות שעשועים נהנתנות אך אכזרית ומטלטלת מאין כמוה כמיטב המסורת הרומית…

לינה בעמאן אחרי ארוחת ערב מפוארת ומנחמת.

היום השני

הר נבו – הר משה. מקום מותו. יכולנו מראש ההר לחוש את משה ולראותו בעיני רוחנו משקיף על הארץ המובטחת אותה יעד אלוהים לעם ישראל. לראות בעיניו את ארץ כנען הנפרשת מתחתיו על כל מרחביה מנגד. “איש ונבו לו” (רחל). במקום פסל נחש הנחושת בצורת צלב. פסיפסים מרשימים.

מידבא – המפה שאי שאי אפשר לקפל… מפת הפסיפס ברצפת הכנסייה כשירושלים המוגדלת במיוחד מצביעה על תפיסת העיר כמרכזו של העולם.

דנא – מצוקי הרים תלולים מאד מובילים לכפר שברובו נטוש, עץ ואבן שחברו לבתים צפופים ומתפוררים אך פה ושם על החורבות מפתיע לראות צלחת לווין. הגענו ביום כביסה, טיפסנו למרפסת מפוספסת בבדים צבעוניים ,התפנקנו בקפה ובתה והצצנו לחדרי אירוח צנועים למדי שתיירים פוקדים אותם ולא פעם ראשונה לטיולים בשמורה. אנחנו הסתפקנו בתצפית על הוואדי ונסיעה למלון המפנק בפטרה “אולד וילג’”, לא לפני שהספקנו להגיע טרום שקיעה לתצפית על שבעת עמודי החכמה (שמו של יומן המסע האוטוביוגרפי של לורנס איש ערב החייל הבריטי) עליו נשמע בואדי רם.

היום השלישי

הר ההר ( ג’בל הארון) מקום קבורתו של אהרון סמוך לפטרה, בראשו גוש סלע.

המסורת גורסת שבפטרה משה הכה בסלע. בנוסף, נאמר שאחות משה מרים קבורה פה, ושאהרון אחיו מת שם ועל שמו אף נקרא ההר ג׳בל הארון.

ברוך בואנו לפטרה – עיר המתים הנבטית החצובה באבן חול נובית של הרי אדום… הו הסלע האדום האדום…

הליכה/רכיבה/נסיעה בטוק טוק, מי ברכב מי ברגל, דרך קניון ואדי מוסא (ואדי סיק=מעוק) הצר שקירותיו נישאים אל על לגבהים מרשימים. הוד והדר בתצורות הסלעים הוורודים, אני נושמת עמוק, מתרגשת מהמראות וכמובן לא מפסיקה להקליק… אלפי שנים מתקופות כיבוש שונות אדומים, נבטים, רומאים וצלבנים מטביעים חותמם במקום.

ארמונות הקבורה, מקדשים, דמויות מהמיתולוגיה, גמלונים וכותרות, ארכיטקטורה מפוארת של מבנים שנשתמרו להפליא כל אלה ועוד היו גולת הכותרת של היום! האמת שבכל יום היה משהו מיוחד שאנצור בזיכרוני. רק אומרת תודה על ההזדמנות לראות מתנות מופלאות אלה.

האוצר=אל חיג’נה שנחצב מלמעלה למטה בידי אמנים מביא אליו המוני מבקרים מכל קצוות תבל, פטרה הוכרזה כאתר מורשת עולמית ואחד מפלאי עולם. פטרה היוותה צומת דרכים חשובה לאורחות גמלים שהעבירו מור ולבונה, והיום גמלים ופרדות עגלונים ודוכני מזכרות לרוב מתרבים משנה לשנה ועם כל האוירה מסביב, נראה לי שבעבר היה מפעים יותר כשפטרה היתה אגדה רחוקה ונכספת, משאת נפשם של הרפתקנים נועזים שחלקם קיפחו חייהם בדרך.

בערב, ערב שבת, חפלה בדואית שהתחילה בקבלת שבת כשבאדמה קבורה ארוחת הערב שלנו במטפונה, “שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון” מהול בקפה תה מדורה ומוסיקה בדואית… ומסביב רק חול וחול… תצורות יפיפיות של הסלעים שעוטפים אותנו. לינה במיטת חול…

היום הרביעי

ואדי רם –  גם ואדי רם הוכרז כאתר מורשת עולמית. דהרנו בג’יפים אל מרחבי החופש האינסופי נישאים עם הרוח על דיונות החול האדמדם. עדויות של חיים שידע הוואדי חרוטות בסלעים, כתובות וציורי דגים גמלים ובעלי חיים נוספים.

ואדי רם התפרסם, בין היתר, בזכות לורנס איש ערב הבריטי שכתב את ספרו “שבעת עמודי החוכמה” בעת שהותו באזור בתקופת המרד הערבי. שמו של הספר הוענק לאחד מן ההרים בוואדי אותו ראינו בתצפית בהגיענו לפטרה.

כרך – (קיר מואב)  בירתה של ממלכת מואב הקדומה. טיפסנו למצודה הצלבנית לשמוע על הרקע ההיסטורי על שליטה בזכות נישואין לבעלי הממון ואת סיפורי מעלליו של רנו משטיון אני בוחרת לא להזכיר ומשתדלת מאד לא לזכור…

לינה בקראון פלאזה ים המלח עם עצירה לצילום של נחל ארנון והסכר. לילה טוב ואחרון בירדן.

היום החמישי

עמאן- עיר הבירה של ירדן נראית מודרנית צפופה הומה ומתוירת מאד. פתחנו בסיור במצודה על מה שנותר ועל מה ששוחזר, שרידי מקדש הרקולס, התיאטרון, הכנסייה והמסגד מכל התקופות שחוותה במהלך שנותיה. קינחנו בכנאפה ומהשוק חזרנו לאוטובוס עם קצת שמונצס וערק ירדני מעולה.

עד כאן. השאר מסופר בספרי ההיסטוריה ומפי יודעי דבר שיודעים לתת את התמונה כולה על תקופותיה. חזרנו הביתה בשמחה רבה נושאים עימנו תרמיל עמוס בחוויה מדברית נפלאה!

תודה גדולה לעליזה ולאליק המדריך ולכל העושים במלאכה ולהתראות עד העונג הבא…