רומן/יומן: הדס בקצה הלילה

גלי מיר תיבון, לשעבר תושבת כפר ורדים ומעלות-תרשיחא, ברומן חדש ומבטיח


 

נימר  נימר (חורפיש)

 

הקשישים והוותיקים בקרבנו בוודאי זוכרים את המחנכת: גלי תיבון, מנהלת  בי”ס תיכון אורט-מעלות בשנת 2000, כשנחתו עלינו מאורעות הדמים/ אוקטובר, בעידנו של ראש הממשלה: אהוד ברק, החייל המעוטר ביותר בתולדות המדינה.

 

כפרניק 66657667889-scaled רומן/יומן:  הדס  בקצה  הלילה
צילום עטיפת הספר הדס בקצה הלילה מאת גלי תיבון

 

אז ערכה גלי מפגש עברי-ערבי בביתה במעלות. כמה עשרות נטלו חלק, מכול גוני הקשת, כדי להקדים תרופה למכה, ולחסום את התדרדרות העניינים בין שני העמים,לא רק במעלות-תרשיחא והסביבה, אם כי בכול הארץ. גלי ערכה סעודה חגיגית מלאת כול טוב, כיד המלך, לבאים בשעריה, תקרובת בשפע, שולחנות עמוסים. חלק מהמסובים נדהמו משצץ קצין בכיר במדים צבאיים, עם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן, ואמץ לעצמו שליחות מלצר. גלי קלטה מייד את העיניים הבוהות והרגיעה: זהו בעלי נועם שבא לתת לי כתף בייעוד שלי!

 



 

הרומן /היומן של גלי, הוא למעשה יומנו של אביה נתן מיר, בתש”ח 1948,  יצא לאור ב-2021 הוצאת עם עובד/ת”א, 246 עמודים.

גיבורי העלילה הפוליטית, צבאית, ספרותית וחברתית הם: נתן, הדס המאהבת שלו, גבי מתחרהו של נתן על לבה של הדס, ואימאן העובדת הערביה במשקי בית עבריים. הרומן מכה שורשים היסטוריים באדמה העידית התחוחה. מקור הריב של שני העמים השמיים אינו פרי דמיון מצוץ מן האצבע. גלי הוסיפה לו תבלינים מזרחיים למיניהם, בהאראת וחוואיג, שזרה ורקמה לשם נוי ספרותי, הוסיפה נובך מגוון ונדבכים מסותתים, עם מוטיבים ספרותיים מועשרים בלשון קולחת ומצוחצחת, כולל דימויים, השאלות, צימודי מילים מושלמים וחצי מושלמים.

גלי מיר תיבון מחזירה אותנו לעידן הפלמ”ח, עם הכפיות והסנדלים, היהירות והגאווה הלאומית, ומי שנכבה ברותחים נזהר בצוננים, קרבות באב אלוואד, הלטרון, קוביבה, עמואס, סריס/שורש/ זרנוגה ועוד.

משפחה ערבייה קשת יום עובדת במשקי בית עבריים: הבעל שומר שדות, האישה עובדת ניקיון, הבת הקטנה יחפה, נותנת כתף לאימה כדי לשאת בנטל המשפחתי הכלכלי. משפחת נתן תורמת רבות למשפחת כרים: בגדים ונעליים שנפלטו מן האופנה דאז. במלחמה כמו בכול מלחמה, הרבה חללים, הלגיון הירדני מכביד מאוד על הפלמ”ח, זחלמי”ם, רכבים משוריינים מוצאים מכלל שימוש בעיצומן של הקרבות רווי הדם.

הדס הקשרית שולחת מכתב לחבר נתן, גבי יריבו דווקא הוא שנושא את המכתב, נתן קורא ושומר את המכתב כבבת עינו, הוא שומע את קולה/ זעקתה של הדס. חבריה לנשק מוטלים לנגד עיניה ללא רוח חיים, נותרה בדד, מתייפחת ואין מאזין, למעט נתן שעורק ממשמרתו ומנסה להגיע אליה כדי להושיע בדקה התשעים. ההוראות הצבאיות ברורות, באין ישועה יש להתאבד ולא ליפול שבי בידי האויב!

על הביזה, ההרס, ההפחדה, וידוא הריגה, הגירוש הטוטלי, אפילו לכפרים לא עוינים ומשתפי”ם כבר  ספרו לנו ההיסטוריונים החדשים, גלי  חוזרת ומאשררת: יאללה רוחו מן הון, כבר הפסקנו לשחק…

גלי המרצה לתנ”ך באוניברסיטת  בר אילן, אוזרת אומץ ומרץ, היא איננה לבד בקול קורא במדבר. נסתפק במה שכתב ידידנו הסופר מאיר שלו על השער של הרומן: גלי מיר-תיבון מפרקת את התמונה ההרואית הידועה של מלחמת השחרור למרכיביה האנושיים, מפליאה לכתוב אהבה ומלחמה, לארוג זיכרון וחלום.

 

 



תגובות פייסבוק


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן