ניר שילה על ימי ספירת העומר וחג שבועות

ניר שילה

השדות מצהיבים אחרוני הפרחים מבצבצים בצבעי אדום והקיץ נאבק באביב הזהוב משתלט על הירוק בשבוע הבא יחל הקיץ באופן רשמי.

הימים שבין חג הפסח לחג שבועות בעלי משמעות מיוחדת מאד – ימי ספירת העומר. החל בלילו השני של חג הפסח, ט”ז בניסן, מתחילה ספירת העומר – כלומר, מלאכת ספירת שבעה שבועות עד ליום החמישים, שהוא חג השבועות. כאמור לימי ספירת העומר משמעות חקלאית, אך המשמעות הרוחנית שלהם חשובה יותר במיוחד בימנו – חג הפסח מסמל את החירות הפיסית של עם ישראל, חירות זו הייתה רק אמצעי למטרה אחרת, עליונה, אליה הגיע העם שבעה שבועות לאחר שיצא ממצרים, בקבלו את התורה במעמד הר סיני: החירות הרוחנית. למטרה זו שאף, ובהתגשמותה בחג השבועות היה משום ציון דרך כביר להתהוות ישראל כעם.

על פי רעיון זה מעמיקים ומרחיבים חכמי ישראל את מוסר ההשכל שבספירת העומר ושואלים: מדוע המתין ה’ שבעה שבועות כדי להעניק לעמו את התורה? מדוע לא עשה זאת מיד עם צאתם ממצרים? הסיבה העיקרית היא רצונו, שהעם יהיה מוכן למאורע הן נפשית והן רוחנית. הכנה כזו חייבה היטהרות מטומאת המצרים ומהשפעת תרבותם. חז”ל קבעו, כי בני ישראל היו שקועים ב- מ”ט (49) שערי טומאה של מצרים, ולכן נקבעו מ”ט (49) ימים עד לחג השבועות. בפרק זמן זה תהא שהות מספקת לכל אחד מישראל לזכך את גופו ואת נשמתו מהטומאה, בה היה שרוי. בכל יום מ-מ”ט הימים היה “משתחרר” מ”שער” טומאה אחד – עד ליום החמישים, חג השבועות, חג מתן התורה.

קיבצתי מספר מאמרות וסיפורים הקשורים למועד:

מתוך הלכות תלמוד תורה של הרמב”ם: בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה בו אהרון. כתר מלכות – זכה בו דוד. כתר תורה – הרי מונח ועומד מוכן לכל ישראל, כל מי שירצה יבוא וייטול.

מתוך ילקוט שמעוני: מכל המקומות שבעולם דווקא במדבר נתנה התורה? על שאלה זו משיבים במדרש: אילו נתנה תורה בארץ ישראל, היו אומרים ישראל לאומות העולם: ‘אין לכם חלק בה!’    אלא ניתנה במדבר במקום הפקר ללא בעלות עליו. כל הרוצה יבוא ויקבל!

הרב יוסף דב סולובייצ’יק גרס שכל אחד מקבל ונותן: שני כוחות נתן הקדוש ברוך הוא לאדם. מחד גיסא, הכוח להיות יוצר עולמות, הכוח להיות רב ומורה וללמד את הזולת, להשפיע עליו לשנות את אישיותו וליצור אותה מחדש. מאידך גיסא, נתן הקדוש ברוך הוא לאדם כוח אחר – הכושר להיות תלמיד, ללמוד מהזולת. אסור לאדם, אף לגדול שבגדולים, לשכוח כי הוא יכול ללמוד מאחרים באותה המידה שיש ביכולתו לתת לאחרים. אף הקטן שבקטנים יש לו גם כוחות הנפש ומידות טובות ואוצרות של רגש אשר בהם הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם. כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד, משפיע ומושפע, מקבל ונותן.

כפי שאמרתי הימים הללו ימים מיוחדים לא רק בעבר כי אם גם בהווה – מדי שנה אנו מקבלים את התורה מחדש, לפני קבלת התורה בחג השבועות צריכים מקבליה, אנחנו, להכשיר את עצמם מבחינת “ניקיון” יחסיהם עם הזולת, שינוי אורח חייהם ומידותיהם. ימים אלו אמורים להיות ימי הכנה נפשית למתן תורה ולתיקון מערכת היחסים עם סביבתנו: “אם אין דרך ארץ – אין תורה” נאמר בפרקי אבות.

מדי שנה בעת הבשלת התבואה השעורה והחיטה בדיוק 50 יום לאחר חג הפסח אנו חוגגים ומודים על התבואה והתורה, על הקיום הפיסי שלנו המגיע מהשדה ועל הקיום הרוחני שלנו – התורה. זו הסיבה שהחג נקרא מתן תורה ולא קבלת תורה – נתינת התורה היא המועד קבוע ואילו קבלת חורגת מכך, ומשתרעת ומתמשכת על פני כל ימות השנה ולילותיה, על פני השנים כולן – תורת חיים היא למחזיקים בה.

אסיים בתפילה לשובן/ם של כל החטופות והחטופים, בחיבוק למשפחת השכול, בברכת החלמה מלאה ומהירה לפצועות ולפצועים, בתקווה לחזרתם המהירה של כל המפונות והמפונים לביתם ובאמונה שיחד עוד נדע ימים טובים מאלה.

**

יחד / שימרית אור

עוד נדע ימים טובים מאלה,

עוד נדע ימים טובים פי אלף

שורשינו יעמיקו סלע

כמו ארזים בהר.

עוד נדע ימים טובים מאלה,

עוד נמתיק מימיו של ים המלח,

כשדה ירוק אחר השלף

כאשד בלב מדבר.

יחד – כל הדרך,

יחד – לא אחרת,

יד ביד נושיט לטוב

שעוד יבוא, בוא יבוא.

יחד – כל הדרך,

יחד – לא אחרת,

יחד איש אל איש יפתח

את לבבו.

רק אם נאמין בעוז הרוח,

רק אם נאמין ולא ננוח

מן המיצרים אל ים פתוח

כמים רבים נסער.

רק אם נאמין ודאי נצליח,

רק אם נאמין ודאי נגיע

בימים של סער ברקיע

כאש התמיד נבער.

חג שמח,

ניר שילה