ד”ר שמואל (שמוליק) הלוי מוכר לתושבי כפר ורדים כמומחה הוותיק לרפואה סינית. רופא, שטיפל בילדי ותושבי הכפר מאמצע שנות השמונים ועד לכתו בקיץ 2020.
בנוסף, ובין יתר עיסוקיו הרבים בקהילה ובסביבה, לימד בהתנדבות במשך מספר שנים, במועדון הכפר, את תורת ה”טאי צ’י”, סגנון וודאנג – תורה בה התמחה, ואימץ אותה כדרך חיים לחיזוק הגוף והנפש ולספורט.
לתלמידיו, מטופליו, לחברים ולאנשים שלא הכירוהו, מוענק סרט זה כמתנה ללימוד ואימון – לבריאות טובה ולזיכרון.
ממשפחת הלוי – רעייתו אתי, ילדיו: יואש, שיר ואוראן.
לזכרו של ד”ר שמואל הלוי, איש אשכולות ופורץ דרך
מה ניתן לאמור על אדם כל כך מיוחד וכיצד אפשר להיפרד מדמות כה אהובה, דומיננטית ויצירתית? קשה לסכם בשורות בודדות את שמוליק, איש רב פעלים ואהבות שחי את חייו למקסימום בכל אשר עשה.
הוא נולד בחדרה ב-1951.
בהמשך התגייס לסיירת שקד, נפצע והועבר למערך המודיעין הקרבי. סיים בדרגת רס”ן ביחידה 504 – בה שירת במילואים. לאחר מכן התגייס למוסד, בו עבד בארץ ובחו”ל.
סקרנותו הטבעית, אהבת הלימוד והחקר, האומץ לנסות דברים חדשניים, הפגישו אותו בתחילת שנות השמונים עם הרפואה הסינית, שהיתה אז בחיתוליה בעולם בכלל, ובארץ בפרט. הוא היה ממוביליה של הרפואה הסינית, ולה הקדיש את חייו.
ד”ר הלוי למד וחקר, כתב עשרות מאמרים בספרות המקצועית בעולם, לימד בבתי הספר הראשונים לרפואה סינית אשר קמו בארץ. טיפל באלפי אנשים ונתן מזור לרבים שחשבו שקלושים סיכוייהם למרפא. לרבים שחשבו שאין תקווה להביא ילדים לעולם, זכו להגשים חלום זה, בזכות טיפוליו.
שמו הלך לפניו, ולמרפאתו הראשונה בצפת הגיעו מטופלים מכל הארץ, וגם מכפר ורדים, יישוב קהילתי חדש אשר אותו לא הכרנו אז. המפגש עם מטופלים מהכפר ב-1987, הביא לפגישה מרתקת עם מרים ורטהיימר ז”ל, אשה מיוחדת במינה, ובעקבותיה עברה משפחתנו לכפר ובביתנו נפתחה גם המרפאה.
בהמשך, נפתחו מרפאות נוספות בנהריה ובטבעון. בכולן המטפל היחיד היה שמוליק. המיומנות הנדירה שלו היתה המפתח לריפויים של כל כך הרבה אנשים ונדמה שידי הקסם שלו מצאו לבסוף את ייעודן האמיתי.
לצד כל זאת, כאיש מודיעין היתה לו אהבה לשטח, לניווט ולגילוי שבילים. במשך שנים שוטט בהרי הגליל בטיולים רגליים, עם כלבי הזאב שגידלנו באהבה ואח”כ בג’יפ (כשלא היו כאלה כמעט), באופני שטח וסגווי שטח. כל זה הוביל אותו לחשיפתם של שבילים נפלאים, שבזכותו סומנו על ידי החברה להגנת הטבע.
אורי דביר ז”ל צירף אותו בזמנו לוועדה לסימון שבילים, בה היה חבר שנים רבות. בזכותו נחשפו וסומנו שבילים רבים, מהם כולם נהנים היום.
את תחום האומנות והצילום ניתן לסווג אצלו כתחביב, אך ככל דבר שחקר ולמד, עבודותיו בתחומים אלו היו עשויות לעילא כאיש מקצוע אמיתי, ואהבתו לעשייה הייתה ניכרת. היא באה לידי ביטוי בין היתר בציור, פיסול ויצירות מוזאיקה מדהימות. גאוותו היתה על עיצוב הגינה שלנו בסגנון המזרח הרחוק, אותה תכנן ועיצב.
בעשור האחרון, אהבתו המיוחדת הופנתה לתחום צילום הטבע. שם זכה להנציח את הטבע במיומנות, ביופי ובמקצועיות. אהבתו העיקרית היתה בצילום ציפורים. צילומיו זכו לא מעט בתחרויות צילום. הנאתו הרבה היתה בפרסום הצילומים ברשתות החברתיות, בעיקר בפייסבוק, כאשר נהנה מאד לשלב עם הצילומים שירים והגיגים, אותם כתב בכישרון נפלא.
לגלריית הצילומים שלו ניתן להיכנס באתר www.acumedico.com
ובפייסבוק אתר זיכרון: https://www.facebook.com/shmuel.halevi
4 תגובות
השארת תגובה
חבר יקר
היתה ביננו רעות ארוכת שנים
אתה חסר לי
?
כתבה יפה, מכובדת ומכבדת שמפרטת רק על קצה המזלג את מיגוון הפעילויות והכשרונות שכל כך אפיינו את שמוליק.
עוד מעט חצי שנה מאז הלכת ואתה כל כך חסר.
אימצתי נוהג פעם בשבוע להיכנס לכתבה.
ככל שיותר פעמים שאני קורא את הכתבה,
אני יותר מתגעגע לחבר הנפלא,וליכולותיו
המיוחדות בכל תחום שהיתה לו בו נגיעה.
חסר ועצוב.
חלפה שנה,והחלל מתרחב ולא עושה כל סימן להצטמצם,וטוב שכך.
בכל צומת עיקול,או מבט אל האופק,דמותו של סמאוול ניצבת חיה ונושמת.
דקות עוברות,מתעורר מהחלום,המציאות מכה,
כאילו לא היתה.