להר מירון ומערת פער

איילת בר מאיר עם חברי מועדון הזהב במזג אוויר מושלם: חלמוניות, כרכומים וסתווניות * הטיול הבא: באכזיב

לטייל חזרנו כדי להיפגש, להתאוורר ולהתבשם ממראות הטבע והנופים הירוקים של הגליל בהדרכת אילת בר מאיר.

מזג האוויר האיר פנים לעשרים מטיילים ומטיילות מחויכות שיצאו במכוניות ממועדון הזהב בכפר ורדים לעבר שמורת הר מירון.

התחנה הראשונה היתה חניון שביל הפסגה. צפינו על רכסי הר מירון המיוערים ו”גילינו ” את “בית היערן” ואת חירבת ב”ק (בני קדושים) הנקראת כך על שם ישראל ב”ק, יהודי מצפת שהתיישב במקום בשנת 1837 בזכות עצה בריאותית טובה שנתן למושל אברהים פחה. שנתיים מאוחר יותר, כשהודח המושל, נטש ב”ק את המקום עקב חשש מבעליו המקוריים מפקיעין ועבר לירושלים, שם הקים את בית הדפוס לעיתון “חבצלת”.

שמורת הר מירון היא שמורת החורש הים תיכוני הגדולה ביותר בארץ (כ-1000 דונם) מורכבת מעצים נשירים ועצים ירוקי עד ושבילי הליכה מסומנים. בחרנו לטפס מעט ב”שביל הפסגה”, נזהרים לא לדרוך על מרבדי הכרכומים השונים – כרכום נאה בצבע לבן וכרכום חורפי בצבע ורוד, על מקבצי החלמוניות הבוהקות באור השמש ועל הסתווניות.

התחנה השנייה הייתה חורבת חוממה. אזור שבעבר היה מכוסה בכרמים עד להופעתם של המוסלמים אשר כרתו את הכרמים בשל האיסור לשתות יין ונטעו במקומם עצי זית. ניתן לראות שרידים של עצי זית עתיקים מרשימים ביותר. המעיין עין חוממה היה יבש אבל הנוף הנשקף ממנו היה מרשים.

התחנה השלישית היתה מערת פער (דולינה ) שהשלימה את תופעות הטבע המיוחדות באזור. התצפית אל שלוש הפסגות של הגליל: הר מירון, הר חירם והר אדיר, יחד עם קיבוץ סאסא עם הגגות השטוחים וחיפויי האבן, בשילוב מטעי קיווי, תפוחים ואגסים וטעימות של פרות עוזרר אדומים וכתומים שנשרו מהעץ – היו סיומת נפלאה לטיול טבע קסום.