מאת: הדר ליביליה, ארז טובי, עדי זלסקו וטליה סגל – ג’-3 קשת כפר ורדים
תחשבו איך מרגיש ילד שבא לארץ בלי כלום. תחשבו כמה זה נחמד לקבל דווקא כשאתה לא יודע מה יהיה. כשאתה עוזב את המקום שאתה כל כך אוהב – את הבית שלך.

ככה זה התחיל
זה התחיל בחופשת פסח, כשעשינו סדר בבית לקראת החג. אחי הקטן גל שאל מה נעשה עם כל הדברים שאנחנו לא צריכים? הצעתי שניתן אותם לפליטים מאוקרינה. כמה ימים לפני זה ראיתי בחדשות תמונות של אנשים שהבית שלהם הרוס והם בורחים כמעט בלי כלום ולא יודעים מה יהיה איתם וכמה זמן יישארו מחוץ לבית.
המחשבה על ילדים בגיל שלי שעזבו את הבית שלהם בגלל מלחמה העציבה אותי. ואז צץ לי רעיון. למרות שאני ילדה רק בכיתה ג’, גם אני יכולה לעזור. התקשרתי לשלושת חברי הטובים ושיתפתי אותם ברעיון: לאסוף דברים לילדים מאוקראינה. התחלנו לקשט ארגזים ולכתוב מודעות ואחרי יום או יומיים התחלנו לעבור בכיתות לבקש מכל ילדי השכבה שיביאו דברים. במיוחד דברים לקיץ שחסרים לפליטים.
איך הודעה עוזרת?
בהתחלה אף ילד לא הביא כולם. התאכזבנו מאוד. חלק מהילדים אפילו צחקו ולא האמינו שאנחנו הילדים נוכל לעשות משהו שיכול לשנות למישהו אחר את ההרגשה. אבל אז אמא שלי ואבא שלי, אמרו לי לא להתייאש. תאמיני ברעיון שלכם. הם חשבו איתנו למה זה לא מצליח. והבנו שהילדים פשוט שוכחים. הם הציעו שיעזרו וישלחו הודעה להורי השכבה. וכבר למחרת, הילדים התחילו להביא המון דברים. בסוף היום בקושי הצלחנו לסחוב את הארגזים. התרגשתי. דמיינתי איך הילדים יגיבו כשיקבלו את הדברים. והלב שלי שמח כל כך.
זה לימד אותי על האושר שמרגישים כשנותנים. ושאפשר לתת בלי לקבל בתמורה. ולא להתייאש אם מאמינים ברעיון ובעצמנו.
אספנו בגדים, נעלים וצעצועים וכל הדברים מועברים לאשת קשר במועצה האזורית מעלה יוסף – שדואגת לתת לפליטים.
2 תגובות
השארת תגובה
פעילות ברוכה מאד למען מטרה אנושית נעלה!
אשרינו שאלה נכדינו.
ישר כוחכם ילדי כתה ג