סמדר אגרט
במוצאי יום הזיכרון התקיים במניין המשפחתי קהילתי בכפר ורדים טקס שנעל את אירועי הזיכרון הלא פשוטים השנה והיה עם הפנים ליום העצמאות. הטקס כלל אירוע של הצגת עותק של מגילת העצמאות שנתלה לאורך קיר שלם בבית הכנסת. פרט לחתימות המקוריות, היו על המגילה חתימות רבות של אנשי הכפר. לעותק הזה סיפור מענין שקשור באירועים שאנו חווים בחצי השנה האחרונה ומוצגים בסיפור שסיפרתי בסוף המפגש שיכול לעניין גם הציבור שלא נכח בו.
גלגולה של מגילה- סיפור אופטימי לחג
בזמנים אחרים, בעיצומן של הפגנות יצאנו אזרחים אכפתיים לגורלה ודמותה של החברה להחתים אנשים מכפר-ורדים על מגילת העצמאות. ביזמת אנשי יש עתיד קבלתי עותק גדל ממדים כשלהחתמה התקבצו תושבים ותושבות מכל הזרמים. בבוקרו של ערב ראש השנה תשפ”ד. פרשנו את המגילה על רצפת המרכז המסחרי בכפר, ליד הכניסה, בצל וחיכינו. חשבנו שנצטרך לשכנע את הציבור להעריך אותה, ולהזדהות עם תוכנה והחותמים עליה. אמנם הודענו על האירוע, אך ציפינו למספר מצומצם של חותמים, כי בערב חג אנשים ממהרים לקניות אחרונות, חלק בכלל כבר נסעו מכאן. אבל…
היה מדהים לראות כמה אנשים הגיעו, כאלה בכיסאות גלגלים שהתעקשו לרדת לכרוע לרצפה ולחתום, אנשים שהגיעו במיוחד, אפילו כאלה שלבשו כבר את מחלצות החג לפני נסיעתם לקרובים, ילדים שדרשו הסברים וכששמעו התעקשו לכופף את כל המשפחה לחתום ובעצמם לצייר מגן דוד, לב או אריה כי אינם יודעים עדיין לכתוב.
ואז, כשהסתיים האירוע, למגילה הגדולה לא נמצא בכפר בית. בעצה עם חברינו ושכנינו מחורפיש אלקוש והסביבה הודענו על המשך ההחתמה בכיכר שבצומת שבין הישובים בשבוע שאחר כך. שמחנו שוב לראות עד כמה המגילה חשובה כי הגיעו לחתום מיישובי הסביבה, דרוזים ויהודים שטרם נראו בכיכר קודם. בסוף האירוע המגילה נלקחה לחדר האוכל בקיבוץ סאסא למשמורת. ושמחנו.
ברם… ב-7.10 רעמו התותחים. סאסא פונתה, אט אט הגיעו הפגיעות לישובים עצמם וכשנפגע האודיטוריום, כל תכולת חדר האוכל ירדה למרתפו כולל המגילה. דאגנו? כן. גם למגילה אבל בעיקר לחברינו. נפגשנו איתם רק לעיתים ורק עם חלקם כי המשפחות מפונות לישובים שסביב הכינרת. חשבנו שבזה תם סיפור המגילה עד לאחר שוך הקרבות, והסתבר שלא.
לפני כמה ימים התקיים בכותל המשפחות בירושלים, טקס חגיגי בה הוקראה מגילת העצמאות על ידי 12 נשים וגברים, הפועלים למען השגת החזון של המדינה והמגילה – כל אחת ואחד בתחומו. מפרסומי ההסתדרות הציונית מארגנת האירוע, ראיתי כי הרבה שלנו, נטלי לסטרג’ר, הנה אחת המקריאות. כשדיברתי איתה לטפוח על שכמה, מדיבור לדיבור עלו גלגולי המגילה שלנו. הרבה נטלי שאלה מייד אם יתכן שכיתת הכוננות של סאסא תשלוף את המגילה כדי שנתלה אותה ביום העצמאות על קיר בית כנסת של המניין המשפחתי, כאן.
כידוע לנו הצפון הוא שדה קרב עכשיו אז הייתי מסופקת מאד. כתבתי בדחילו את הסיפור לחבריי שהיו מפגינים בכיכר, שבראשם ידידנו חיים חיון מסאסא שדווקא אמר: “ניראה, נבדוק, אי אפשר עכשיו להבטיח כלום”…. והנה ביום שישי, מהימים הכי עתירי פגיעות בגליל, המגילה נשלפה ועברה אלי בשבת שלפני החג.
הרבה נטלי הפעלתנית ארגנה מיד מחדש את בית הכנסת כדי לתלות את מגילתנו לכל אורכה (6 מ’) וגייסה בזמן קצרצר את ארי פלישר שבלעדיו ובלעדי הסולם הענק שלו שום דבר לא היה קורה. המגילה נתלתה משמאל לארון הקודש שהפרוכת שלו הומרה – כבכל שנה בתקופה זו – בדגל מדינתנו. תראו לי עוד בית כנסת כזה בארץ!! הרבה נטלי אמרה שלה זה ממש רגע של נחת ולי זה היה רגע של אופטימיות במצבינו הלא פשוט.
במהלך הטקס עמדנו כולנו בין השמשות, מתפללים לשלום החטופים, לחיילי צהל, שרים “בסימן עת לספוד ועת לחבוק” כשעיננו דמעו.. לאחר סיפור גלגולי המגילה, אפילו עכשיו חלק מהאנשים ביקשו לחתום על המגילה גם הם. בתום הטקס הדגל הונף ואולי, בסופו של דבר מצפון תפתח הטובה.
צילום: בן עמי מוסק, אור מרוני וסמדר אגרט.
השארת תגובה
