קונצרט בדרך של גיא

**

השבוע נערך בהיכל התרבות במעלות הקונצרט השני לזכרו של גיא לוי (תזכורת לקונצרט הראשון… ). קהל רב, ובתוכו בני המשפחה, חברים, תושבי כפר ורדים וסא"ל עידן מורג המג"ד של גיא, מילא את ההיכל והתרגש עד דמעות מדבריהם של גליה לוי, ראובן מלאך וסיון יחיאלי, כמו גם מנגינת תזמורת הנוער ומשירתו ודבריו של דני רובס. הזמרת מור טרי ביצעה את שירו של מנצח התזמורת ראובן מלאך "לא פשוט" (ראו בהמשך). במהלך הקונצרט הוקרנה גם מצגת ובה תמונות של גיא מילדותו ועד שירותו בשריון. את הערב הנחה זאב דוידוביץ', תושב הכפר.

רובס, בעצמו אח שכול, ריגש את הקהל לא רק בשירתו, אלא גם בתחושותיו ובהזדהותו עם "משפחת" השכול בכלל ומשפחת לוי בפרט.

לפני הקונצרט יכלו תושבים להצטרף ולתרום לעמותת "בדרך של גיא" להקמת המצפור ולפעולות הנצחה נוספות.

אלו דבריה של גליה לוי:

הקונצרט הערב מוקדש לגיא שלנו, הילד, הנער, המוסיקאי, החייל, האדם – שאת מה שיכול היה להיות פה – לא נדע לעולם.

ראיתי אותו גדל, צומח, מתבגר. ראיתי אותו לומד, חוקר מקשיב, ויותר מכל – עושה.

ראיתי אותו רץ למרחקים ארוכים, כמו שרץ פעם באחת החופשות שלו, מכפר ורדים לשבי ציון בבגדי ספורט, מצויד באוזניות וממתיק סוד בליבו. משאיר אותנו בפה פעור, משתוממים: הרי ראינו אותו גומא קילומטרים לקראת ימי ספורט, או תחרות, ובזו הפעם – לריצה הזו כנראה היתה משמעות.

והוא רץ. איך הוא רץ… גמא מרחקים, ידע שהם מחכים… איך הוא רץ… להתוות לנו דרך, ידע שהיא ארוכה. ורצה לחכות לנו בסופה.

את טביעות רגליו שהטביע בנעליו אני נושאת בלבי, הולכת צעד צעד, בזהירות, במסירות, ללא ליאות, כמוהו.

לפעמים אני נשברת, ואגלי ייאוש ניגרים על חיי, ואין כבר כוח. והחיים, המשפחה והחברים – אתם כולכם – לא נותנים לי לשכוח שיש עוד מה לעשות, שחשוב להסתכל קדימה כמו שגיא עזב את היד של אבא ואמא ויצא למסע של חייו.

את מתנת חייו נתן בצנעה, באהבה, ובלי להסס ולחשוב, כי יותר מכל הוא רצה – לעשות טוב, רק כדי שיהיה טוב.

ואני, אני כאן כדי להגשים את משאלתו. ללכת בדרך של גיא, בדרכו. כל שנעשה נקדיש למען ולטובת האחרים, הקהילה. כל שנוכל לעזור ולתרום – נעשה זאת באהבה וברגשי תודה.

תודה ראובן מלאך, היא מלה קצרה  לכל מה שאתה מביא בוירטואוזיות שאין להבינה. תודה לנגני תזמורת הנוער המדהימה. תודה לדני רובס, ברוך הבא לקהילה ולמשפחה, ולחלקת אלוהים הגלילית הירוקה. תודה לכל אחד ואחת שנושאים את גיא בליבם. תודה לאבא שלי, שייבדל לחיים ארוכים,  ולאמא שלי המופלאה, זכרה לברכה. שאהבו, ואוהבים, את גיא, הנכד הבכור, שהציף את ביתם בהתרגשות ושמחה. תודה לחמי וחמותי, הוריו של רן, ולמשפחה שלו הנפלאה.

תודה לרן שנושא אותי על כפיים בקדושה, ונושא איתי את גורלנו המשותף, אתה לי מופת ודוגמא. תודה לבתי ארין, שמתמודדת עם החוסר של גיא בצורה מעוררת הערצה בתקופה שאותו היא כל כך כל כך צריכה. בעבורו – את נר הצעירים היא נושאת בגאווה וצועדת בנחישות את דרכה.

תודה לחברים של גיא, שהבינו את המסר – ועכשיו חיים את החיים. לומדים, מטיילים, מחפשים, עובדים, עושים מה שכל הצעירים עושים. הולכים אתנו ועם הכאב יד ביד, אני יודעת שגיא – אתכם ילווה לעד.

נוצרת אני בלבי את כל החיילים היקרים של קיץ 2014. אתם, הצוק האיתן של המדינה שלנו, של העולם הזה.  נר התמיד שנתתם את חייכם בעבור שיהיה למען מה לחיות. יהי זכרכם ברוך, ועשייתכם תאיר את העתיד.

אוהבת לאין ערוך אתכם, החברים שלנו, המורים והמטפלים שלנו המחבקים תומכים ונותנים יום יום, שעה שעה, ואומרת לכל המצטרף לדרכנו – מעומק הלב – תודה.

אני מקווה שהמסר של גיא – מסר הנתינה והאהבה יהיה הנר, שלאורו נמשיך את המסע.