טליה בת אור
בלילה מתעורר הוא להבין, אהבתו הגדולה והחומלת של האלוהים – ומתנחם
טליה בת אור
אדם עושה חשבון נפשו,
ככל שהוא עולה בשנים.
היכן חטאתי ותעיתי בדרך?
הוא שואל. ובמה,
חטאו לי?
ליבו מתכווץ בצער
ונפתח, למחילה.
בלילה מתעורר הוא להבין,
אהבתו הגדולה והחומלת
של האלוהים-
ומתנחם.
ימיו ניתקים ונישאים
כעלי שלכת-
ברוח החורפית.
נושרים בעלעלי זהב ואדום-
עוטרים למרגלות אהבותיו
כולם.
חלומותיו שטים בתכלת וענן
נמוגים באור-
עירום ומאושר עומד הוא-
בגשם.
בוכה וחש,
בהיוולדו-
ניצן נפקח בו
לחדש!
