עודד שלומות
קיר גבס מפריד בין אמנות, שמחה ונעורים – לעולם של כאב, סבל והתמודדות יומיומית
שלוש המילים שבכותרת מרימות גבה ולא מבינות את הקשר שנכפה עליהן…
מן הסתם, המילים שיורה המקלדת ברגע זה, נכתבות בהשראת השנה החדשה שבפתח, בהשראת התחלות חדשות, חוויות, ניסיונות ושאלות שלא נגמרות.
הר של הרהורים מקדם את מצחי, מתנחל למרגלותיו במשך היום. ובלילות, כשהשקט מאפשר להם להתפתח, הם מתעצמים ונחשדים בפעילות יתר וחיסול שעות שינה יקרות. עד שמצליחה להירדם, הבוקר מתעורר ופוקח עיניו ליום חדש.
האם באמת יש משהו באוויר בתקופה זו של חילופי העונות? האם באמת בתקופה זו שערי שמיים פתוחים להקשיב לנו? האם רואים אותנו מלמעלה באי שם המסתורי באמת כפי שאנחנו, בשר ודם ששוגה וחוטא ולכן אנו מנסים להיטיב דרכנו? הייתכן שאמונה זו שנטמנה בתודעתנו עוד בגיל צעיר מכה שורשים בבגרותנו?
האם באמת ימחל לנו אם ננער את הכיסים ונשליכם הימה? בילדותי גרתי סמוך לשכונה החרדית של חסידי צאנז בנתניה. הדמויות השחורות והמתנדנדות על גבעות הכורכר המשליכות חטאים לים חרוטות היטב בזיכרוני. אפשר לקחת את הסמליות של המעשה גם כשמנהלים אורח חיים חילוני. לנסות להשליך ולנפות מעשים, הרגלים, דפוסי התנהגות שדבקו בנו במהלך השנה ולעורר את המודעות לשינויים, להתחלות חדשות.
עשרות אלפים מאיתנו התעוררו ומוחים בעוצמה בתקופה זו על חיים יקרים, עוולות ואי צדק חברתי. רבים אפילו לא יכולים להגיע להפגנות כי חייהם קשים יותר. הכל יחסי. יש הכל מכל בכל העולם והפערים עצומים בין היש והאין. אבל להיות אדם עשיר בערכים וברוח חשוב פי מונים בעיני מאשר אדם שבע ש"הצליח" בחייו אך נעדר נתינה, חמלה או התבוננות באחר ממנו.
חשבתי לתומי שאני חיה בצנעה רבה, אך מתכווצת ורק אומרת תודה על היש כשאני נתקלת באנשים המחשבים כל פירור שמכניסים לפיהם וחישוב הוצאותיהם מדוד עד לרמה של שקלים בודדים. למרות זאת, כשאדם כזה מוצא בדרך לא דרך להאכיל כלב וחתול עולות דמעות בעיני. זה תמיד מצליח לנער אותי ולהחזיר אותי לפרופורציות. אני מגלה שאין קשר רב בין הצריכה שלנו לבין הצרכים האמיתיים. מתי ראינו לאחרונה איש רעב באמת במחוזותינו?
0 תגובות
השארת תגובה
תשליך פרופורציות
ושוב מצליחה חגית הכשרונית לחבר להם דברים יחדיו.אלך לפיסקה האחרונה בסיפוריך שהיא כל מהות החיים ומי כמוני יודעת ומבינה זאת.גם אני עשיתי חושבים לפני חמש שנים עם מות בעלי והחלטתי ללכת הלאה לנער את העבר ולקוות לשנים טובות לעצמי למשפחתי ולחברי וחברותי היקרים לדעת להקשיב לעצמי ולאחרים ולדעת לתת ממני לאחרים.שנה טובה וחדשה לכולם.
התחלות חדשות ותשליך
חגית בעושר מילותיה ויותר מכך בעושר צלילי הגיגיה מצליחה מידי פעם בפעם לפרוט על מיתרי לבי ולעורר לחיים מחשבות טורדניות שבמשך רוב חודשי השנה הן מסתתרות להן אי שם על הדיסק הקשוח של מוחי שהוא מסתבר עמוס לעייפה בכל כך הרבה תיקים שיצרו חיי. הייתי רוצה להאמין שאנו באמת מתמרקים מחטאינו ומבצעים , כל אחד בדרכו, את פולחן ה”תשליך” אבל החיים לימדו אותי שהפעולה הנראת כל כך פשוטה לכאורה כמו להתבונן במראה על עצמנו ודרכה גם לפלוש לקירבנו היא למעשה פעולה מאד מסובכת , תובענית ומלווה בכאבי לב רבים ומרות זאת אני מאמין גדול בהתחדשות ולכן חגית היקרה יישר כוח על כושר הביטוי ועל כושר האבחנה הכה מדוייקת בהן ניחנת- תודה ושנה טובה
תשליך
תודה לחגית על הצלתה להחיות בשלל מילותיה ועושר צלילי ביטויה מחשבות החבויות אצלי אי שם בשולי הדיסק הקשיח של מוחי העמוס לעייפה מריבוי תיקים שנפתחו במהלך חיי. אינני יודע אם אמנם אנו מתמרקים מעוונותינו רק זאת אדע כי עת להתחדשות היא עת לשינוי – וזה כל כך קשה ולעיתים כל כך כואב. תודה חגית ושנה טובה
תשליך..
חגית בעיניי היא כמצלמה חיה,מצלמה המהלכת בין אנשים.רואה ואינה נראית,מצלמת צילומי סטילס ובעזרת מילים מחדירה בהם חיים…התמונות המתקבלות הן קטעי חיים ,שלה ושל כולנו.היא ברוב כישוריה(כי רבים הם)מצליחה לעשות מאין הנפשה.תשליך זוהי מצווה והזדמנות לרוקן את כל הרע מקרבנו.כל הרע ולהלא טוב שעשינו לחברינו ולשכנינו במתכוון ושלא במתכוון…ערב ראש השנה יעשה כל אחד ואחת מאיתנו את חשבון הנפש שלו ויתקן דרכיו…שנזכה לשנה חדשה טובה…ישר
הרהורים על פרופורציות
הו הטעם בחיינו? ….עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול. אכן, לפתרון חידה סתומה זו, די,בהביטנו סביבנו לאלו שלא צלח גורלם,,,,,,,,
הניתוק הרגשי והמעשי שלנו מהתהליך הכללי שמפתח את האנושות בעל כורחה גורם לתחושת אי סיפוק מהחיים. אך אם נלמד איך המערכת הכללית עובדת תתגלה בפנינו אפשרות להבין את המציאות בה אנו חיים. מתוך הרגשת הכח העליון הפועל בתוכנו יתמלאו כל החללים הריקים שלנו ותיווצר הרגשת שלמות, הרמוניה ונצחיות. שווה
להקשיב לפעמים לקול הפנימי,אשר בדרך כלל צודק,ודברי חגית המוכשרת,אהבתי כל מילה
הרהורים על פרופורציות
הרהורים מרחשי ליבי
הניתוק הרגשי והמעשי שלנו מהתהליך הכללי שמפתח את האנושות בעל כורחה גורם לתחושת אי סיפוק מהחיים. אך אם נלמד איך המערכת הכללית עובדת תתגלה בפנינו אפשרות להבין את המציאות בה אנו חיים. מתוך הרגשת הכח העליון הפועל בתוכנו יתמלאו כל החללים הריקים שלנו ותיווצר הרגשת שלמות, הרמוניה ונצחיות.
היה זה הרהור בכתב על מהות החיים,ועל מי שיודע להעריך את החצי כוס המלאה,אכן חומר למחשבה לקראת השנה החדשה המבצבצת ובאה,אשריך חגית על כתיבתך,אהבתי מאד ,