תל אביב


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
עליזה כ”ץ

 

"בכל זאת יש בה משהו…"

כפרניק 4_1 תל אביב

 

"בכל זאת יש בה משהו…"

 

קשה מאוד להביע בכתב את העוצמה הרגשית שחוויתי בטיול של מועדון הזהב לתל אביב. היו אלו שלושה ימים סוערים של סיורים חווייתיים שתיארו תהליכים היסטוריים ותרבותיים שעברו על תל אביב מבעד ליצירותיהם וסיפור חייהם של סופרים, משוררים ואמנים שחיו ופעלו בעיר.

מזג האוויר החם שליווה אותנו, בעיקר ביום הראשון, לא הצליח להכניע ארבעים וארבעה מטיילים שהלכו אחרי המדריך, צפריר קורסיה, הקשיבו בדריכות להסבריו המרתקים, הזדהו עם היצירות המופלאות שבחר להשמיע והצטרפו לשירים היפים שהתנגנו ברקע בדרך.

הסיור הראשון, "בלדה לאשה", צעד בעקבות ארבע משוררות מהגדולות שחיו, פעלו ויצרו בנוף התרבות הישראלי ובתל אביב: לאה גולדברג, יונה וולך, תרצה אתר ורחל בלובשטיין. בדקנו את הקשרים המרתקים בינן לבין עצמן, בין סיפור חייהן הדואב ליצירתן ובינן לבין העיר הגדולה- תל אביב. כל זה גילינו בפינות חבויות וגנים סמויים באזור של כיכר אתרים שנקראה בעבר "שכונת מחלול", רח' ארנון, רח' גורדון ובן יהודה.

 

 

כפרניק 4_2 תל אביב

 

 

הסיור השני עם צפריר קורסיה, "הילד החולם", התקיים בבוקר של היום השני בעקבות חנוך לוין. זה היה אירוע תיאטרלי יוצא דופן ברחובות בדרום תל אביב ובשכונת נווה שאנן של שנות העשרים עד שנות החמישים של המאה הקודמת. בסיור התחקינו אחר "מלאכת החיים" של שנות ילדותו של חנוך לוין ואחר תולדותיה ואופייה של השכונה שבה נולד וגדל ולאחר מכן העלה אותה על הבמה. זה היה מסע אחר מרגש בתחנות החיים של חנוך לוין: בית המשפחה, בית הכנסת והשכונה הציבורית שהשפיעו על כתיבתו. שני שחקני תיאטרון שליוון את המסע, הצליחו בכישרון רב להקים לתחייה את הדמויות, המקומות ועלילות חייו של חנוך לוין.

התחנה המרכזית הישנה שבה טיילנו, על קולותיה, צבעיה וריחותיה התגלתה כתפאורה היומיומית האמיתית ממנה צמחו המחזות של חנוך לוין אשר ידע לקחת את ה"אנשים השקופים" מהרחוב ולהציגם על הבמה ובכך לשקף את האמת האנושית שבאה לידי ביטוי במחזותיו.

הסיור השלישי עם צפריר קורסיה, "תוכיוסי", התקיים בבוקרו של היום השלישי והאחרון של הטיול בעקבות אברהם חלפי. הסיור פתח צוהר אל עולם היצירה המרתק של אברהם חלפי – משורר גדול, שחקן ואדם, שעם שיריו נמנים: "עטור מצחך", "תוכי יוסי", "צער לך וצער לי", "שיר השיכור" ועוד. נפתח גם חלון אל עולמה התרבותי המרתק של תל אביב בשנות העשרים והשלושים: ייסוד תיאטרון "אהל" ע"י משה הלוי, חבורות ספרותיות שעליהם נמנו, בין השאר, שלונסקי, אלתרמן, אלכסנדר פן ולאה גולדברג; בוהמה עליזה של בתי קפה, מעונות עובדים ושכונת שחקנים ברח' דב הוז המונצחים כיום על שלטים בחזית הבתים והמעידים שכאן גרו פעם: ימימה אבידר טשרנוביץ, גרטה קראוס, משה פלדנקרייז, משה פרידלנד ואשתו, פאני ליוביץ, אהרון מסקין, רפאל קלצ'קין, יעקב איינשטיין- אביו של אריק איינשטיין ועוד.

 

למדנו על דמותו של אברהם חלפי הצנוע, השתקן, שישב עם "חבורת שלונסקי" אבל בחר להסתגר ולכתוב שירה שונה מחבריו באותם הזמנים. שירה אישית על נושאים שבין אדם לעצמו, בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו. שירה מדוברת, ישירה ללא צורך בפענוחים מטפוריים עם חריזה חופשית שדמתה יותר לדור המשוררים שבא אחריו.

כשחזרתי הביתה לכפר ורדים לא הפסקתי מלשמוע את "עטור מצחך" ו"תוכיוסי" מתנגנים שוב ושוב בביצוע אריק איינשטיין. מילות השירים קבלו משמעות עמוקה יותר, בעקבות הטיול, והשאירו אותי עם חוויה מופלאה ונעימה עוד זמן רב.

 

 צילום: אילנה זגר.

 


0 תגובות

  1. חגית הגב

    הרבה משהו
    תודה רבה על השיתוף בחוויות בימים שביליתם ונהניתם בעיר יש בה “הרבה משהו” , תודה גם על הקישור שבתגובה הראשונה גם למי שלא היה 🙂

  2. אביבה הגב

    לאהרון
    תודה על הקישור לסרטון הילד חולם. זה החזיר אותי לטיול הנפלא.

השארת תגובה ל-חגית

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן