עודד שלומות
על אחד מהכפר שהגיע אל "העיר הגדולה"
חרשנו את פריז: רחובות, אתרים ומוזיאונים.
התרשמנו מהתנהגויות, מתופעות ועסקנו בתהיות ופרשנויות של הנראה ושל הסמוי.
החוויה הייתה עשירה, מעשירה וגם מוזרה.
תשומת לבנו נמשכה או הוסחה מדבר לדבר, בעיקרה התפעלות ובחלקה סקרנות ותמיהה.
למרות שנים של מגורים בלב מרכז ירושלים, שלפניהם שנים של פעילות וחיים במרכז הארץ – מאז שעברנו לכפר ורדים, כמעט בכל נסיעה למרכז, אני חש מעט כמו "כפרי מפגר" שהגיע לראשונה בחייו לעיר גדולה.
צמתים חדשים, מיני גורדי שחקים, מהומה גדולה בניגוד לשלווה (כביכול) של החיים ב"כפר" שלנו.
וכך, בערגה ובנאיביות יצאנו והגענו השנה לפריז. אין זו הפעם הראשונה. היינו בפריז פעמים רבות, בתקופות שונות, של העיר הנערצת הזו, בגילים וגם בתקופות שונות של חיינו אנו כאנשים פרטיים.
פריז המהוללת אינה זקוקה לא לשבחים ולא לתיאורים שלי, אולם אפשר להתרשם, לנסות להבחין ולהבין את פשר הדברים והחוויות שחווינו והיינו עדים להם. וגם, לעסוק מעט ב"מיני-השוואה "…
חזרנו בימים אלו לכפר ורדים, אחרי שהייה של כמעט חודש. לא במקרה, אלא מתוך בחירה, נסענו לשם בחודש המסיים את השנה האזרחית, תקופה שבה פריז מככבת כמקום לעליה לרגל, עם מוניטין עולמי, מתקשטת לקראת חג-המולד, כשהרחובות הומים וצפופים מאדם והחנויות גדושות בקהל ובשלל מוצרים מפנקים שנועדו להיות מתנות לחג.
נהנינו מפריבילגיה של שהייה בדירת-סטודיו צנועה בשכר צנוע אף הוא, בבניין שהוא חלק מקרית-אמנים סמוכה לרובע ה"מארה" היהודי ולבנין המפואר של עיריית פריז, מקום המאפשר שהייה בעיר ומפגש לאמנים מכל קצווי העולם.
חרשנו את העיר, רחובות, אתרים ומוזיאונים. התרשמנו מהתנהגויות, מתופעות ועסקנו בתהיות ופרשנויות של הנראה ושל הסמוי. החוויה הייתה עשירה, מעשירה וגם מוזרה. תשומת לבנו נמשכה או הוסחה מדבר לדבר, בעיקרה התפעלות ובחלקה סקרנות ותמיהה.
אין לי כל יומרה של ידענות, מומחיות או ממש שליטה בפרטים או בהיסטוריה של פריז או של צרפת.לכן הכל הוא מנקודת מבט שטחית של מבקר-ממהר-סקרן, המבקש לשתף אתכם עם הגיגים בעניין !
העיר הזו מחליפה פנים ובעיקר אוכלוסין במהירות מדהימה, התפאורה נשארת, מעט מתחדשת, אבל השחקנים משנים פנים והתנהגויות. כשהגענו אליה לראשונה לפני ארבעים ושלושים שנים, היו הפריזאים ידועים כשחצנים, מתנשאים מעל זרים, ובעיקר מעל אלו שאינם דוברים צרפתית.
הם לעגו ובזו אפילו לאלה שדיברו את שפתם אך במבטאים שונים. עם השנים, ככל שנחשפנו לכמות ועושר ההישגים שלהם לאורך מאות שנים (ששימשו השראה ונושא לחיקוי של אומות ועמים רבים), הבנו יותר איך ולמה, מנהיגים או עמים, נעשים יהירים…!
( דווקא מידה של יהירות וגאווה לאומית הייתה מוכרת לנו מהבית, מאחינו הישראלים, שבשל ההצלחות וההישגים בכמה תחומים, ובעיקר צבאיים, ידועים כמתנשאים לא מעט מעל השכנים..!).
בין שאר ההסברים הייתה גם טענה שנוצר וגבר אצלם עלבון לאומי בעידודו של הנשיא דה-גול, מכך שהשפה האנגלית דחקה הצידה את הצרפתית כשפה-שולטת-בינלאומית. ולכך מוסיפים מצב שבו גלי תיירים שמילאו את העיר, גדשו את אתרי הבילויים, גרמו לדוחק ועליית מחירים והפכו לשנואים.
ואחר כך, אחרי שנים, לפתע, השתנו הפריזאים ונעשו לנחמדים אל תיירים ואורחים. היו לכך, כפי שנאמר לנו, מספר הסברים: נאמר שהושקעו מאמצים ומשאבים במבצעי הסברה מסיבית של הרשויות והממסד, ששכנעו שרק מאותם תיירים שיש להאיר להם פנים, תגבר התעסוקה ויפרחו העסקים. כך אומרים ..!
וגם נאמר ונכתב שהממסד הממלכתי והעירוני משקיע אחוז גבוה יותר מאשר בכל מדינה אחרת, בטיפוח וקיום אירועים ומוסדות משמרי-תרבות. נאמר או נכתב שזו מסורת ששום ראש רשות נבחר אינו מעז לסטות ממנה או להפסיק אותה. כך אומרים . . .
לא רק בביקור באתרים ומוזיאונים, אלא גם תוך שיטוט ברחובות, מגלה מי שמתעניין את ההשקעה המרובה בכמויות ובאיכויות מעוררות התפעלות, בכרכובים, מרפסות, מעקות, תבליטים אנדרטאות ופסלים בחזיתות מבנים חשובים, אך גם בסמטאות וברחובות משניים, שנוצרו במהלך מאות שנים !
וגם מי שתפישת עולמו סוציאליסטית, לא יכול להתכחש לעובדה שבמהלך ההיסטוריה, אלמנטים של החברה, בעלי ממון, כח והשפעה, גם אם בין השאר מתוך ראוותנות ויוהרה, הם שאפשרו, הזמינו, מימנו, עודדו וגם שימרו ותחזקו את השפע המדהים של יצירתיות עשירה.
קל להבחין בשינוי בהרכב האוכלוסייה המשוטטת ברחובות, וודאי שלזרים כמונו קשה להבדיל בבטחה בין תיירים למקומיים, ובכל זאת האוכלוסייה שונה לחלוטין מזו שראינו בשהייה האחרונה אך ורק לפני ארבע שנים. הרבה מאוד זוגות מעורבים, בני גזעים וצבעים רבים, מגוונים ושונים, ואם יש ספק, רואים זאת על פי הצאצאים הנלווים. ואם נדמה לך שאתה מבין עניינים, הסבירו לנו מקומיים, שמה שאנו רואים, שונה במאוד מהמתרחש בערי השדה ובפרברים.
אי-אפשר שלא להתייחס להבחנה בנוכחות מסיבית שלא ראינו בעבר של תושבים או תיירים מהמזרח הרחוק, ואיפה שהוא נאמר או נכתב, שלסין, קוריאה וטייוואן, מתפתח מעמד-ביניים (כמו שהיה ליפן) שירצה לראות עולם, להגר החוצה ו/או, להוציא את כספם על ביקור והנאה ממנעמי העולם המערבי.
ראו חלון ראווה ובו מקבץ בובות צעצוע של ילדים, כאילו בני גזעים שונים בניגוד לקלאסית "הלבנה" מהעבר..!
מבלי לזלזל בשום גזע, מוצא ו/או אומה, לא צריך להפליג בחוכמה כדי להבחין שכמעט כל חברה בכל פינה, עומדת בפני שינויים קיצוניים בהרכבה. צריך לאחל ולקוות שבדינאמיקה המתרחשת, בכלל ובעיקר היכן שעוצבו ונוצרו אופי ואיכות ייחודיים משך השנים, מסות האוכלוסין המצטרפות ויוצרות בכך חברות חדשות, תישמרנה מסורות ויצירות ישנות, ושלא תאבדנה איכויות שנוצרו בעבר, על-ידי יוזמות ויזמים, אך ורק למען עסקים !
העיר מלאה ניגודים. הקפדה על שמירה וטיפוח מחד, לצד השחתה וונדליזם במקביל. הקפדה וניקוי ייסודי, כמו איסוף וסילוק קפדני של עלי-השלכת כולל שטיפה (גם בחורף) של רחובות וסמטאות, כמעט כמעשה יום-יומי, מול פגיעה וזיהום. כדוגמא, זריקה של בדלי-סיגריות על המדרכה בפתחי בתי-קפה, (אולי בהסתמך על הניקוי שמבצעת המערכת ?). הסיבה שאני מזכיר זאת כהשוואה אולי לא הוגנת, היא כהתייחסות אל הנורמות, רמת השרות והמנהגים בישראל ואו בישוב קטן כשלנו.
זה מוביל אותי להתייחסות לנעשה בכבישים ובמדרכות פריז, למערכת ההתנהגויות של הולכי-רגל ושל הנהגים, לקיומה של מערכת כללים וחוקים, עם "שטחים אפורים", לצד הפקרות מוחלטת של אי-ציות לחוקים.
מה שמתרחש על המדרכות והכבישים ברחבי העיר הוא פשוט מדהים:
בכל מקום שאליו הגענו ברחבי העיר, בכל צומת וסמטא, היו מעברי חציה צבועים וברורים כהלכה. בצמתים, ריבוי של תמרורים ושפע של רמזורים. אבל הציות להם הוא כבר פרשה אחרת !
הולכי-הרגל בכבישים צדדיים וגם ראשיים, פשוט מצפצפים על התמרורים, מרביתם לא תמיד או ממש ממתינים לאור ירוק, כשהתנועה בכביש מעט נחלשת רבים מזנקים בין המכוניות החולפות או מתפתלים בינן כשנעצרו, לרוב ברווחים מזעריים על המעברים עצמם. הנהיגה מהירה ואפילו פרועה, כלי-רכב לא מעטים, ימשיכו בנסיעה גם כשהרמזורים יורו על עצירה, חלקם יזנקו תוך פניה חדה, מרביתם יעצרו כשיבחינו בהולכי-רגל חוצים, אבל רבים ובעיקר רוכבי אופניים ואופנועים, ימשיכו בדהרה, יעלו ויקצרו דרך המדרכה, והכל גם בנוכחות משטרה, כאילו שקיימים כללים או הרשאה.
אולי בלית-ברירה, כדי שהחיים והתנועה בבירה העמוסה, יזרמו בשטף וללא הפרעה . . ?
למרבה ההפתעה, בכל תקופת שהייתנו שכללה נוכחות מרובה בחוצות, ראינו רק מקרה אחד שנראה כתאונה. שמענו הרבה צפירות אזהרה, אבל נראה היה שאיש, לא מתרגז, צורח או זועם משום-מה, ואיך שהוא, המהומה הסתדרה כאילו מעצמה, וה"ברדק" התנהל בסדר, כאמור, כאילו בהסכמה !
התיאור הזה, אינו המלצה לחקות ולהעתיק, רק מעיר ומספר על כך, בתמיהה ובמידה של אי-הבנה!
מעניין
כרגיל, יורש מציג זוית ראיה מרתקת ואותנטית.
לאן נעלמו האיורים?
אוהבת את האיורים שלו, וכאן יש רק אחד.