עודד שלומות
“מותר לקרוא לשינוי חברתי-תרבותי-חינוכי גם בכפר ורדים”
"מותר לקרוא לשינוי חברתי-תרבותי-חינוכי גם בכפר ורדים"
יום אחד היה ערב, ואנונימית התרווחה לה מול המחשב וכתבה מאמר דוחה באתר "כפרניק" (כשריח הצבע הטרי והטיח החדש עוד לא פג ממנו) אודות פלצנים שנפתח כך: ”למה קוראים לנו ‘כפר ורדים’ ולא ‘כפר פלצנים’. הרי יש כאן הרבה יותר פלצנים מאשר ורדים… כשאנשים בוגרים מחליטים להראות את עושרם בפרהסיה – זה עניין דוחה. אבל כאשר אנחנו מחנכים דורות של ילדים לשואו אוף, לעושר, לבזבזנות ויהירות – זה חמור כפליים."
חבל שאנשים מבוגרים, כמו האנונימית דנן, מחליטים להראות את קלונם ברבים בשם יהירות ריקנית ודוחה עד בכי, ולתלות אשמה מדומה וקלוקלת זו ב-"אתם/ הם". הרי נודה שמנקרת המחשבה שבעצם, בשביל מה להגיב? מה זה יועיל, לשם מה? עד כדי כך שחבל שהאנונימית דנן, לא שאלה עצמה שאלה זו בדיוק: המממ… מה רציתי בעצם לומר בהטלת רפש והכללה בוטה, פרובוקטיבית ו…. מיותרת? ואם אני, אנונימית דנן, כל כך חכמה וצודקת, אז סליחה, למה אנונימיות? ממה החשש בדיוק? מפלצנים שיפלצנוני, או מה?
אך בואו נהיה רציניים לרגע, כי מעשה פלצנות זו חורג בהרבה מעליבות כזו או אחרת, שבאמת לא ראויה לתגובה. הסאב טכסט (המסרים בין המילים/השורות), מהדהד הרבה יותר מהפרובוקציה, סליחה, הדי עלובה, וכל מילה אחרת מעלוב חוטאת לאמת הפשוטה, גם אם היא בוטה למדי. מתנצל מראש.
הסאב-טכסט במאמר הפלצנים מפנה את אנונימית דנן, מן הסתם שלא במודע, אל הפילוסוף הבריטי ישעיהו ברלין (1909-1997) שהבחין בין חירות שלילית לחירות חיובית. חירות חיובית היא חירות הנתפסת כמשהו שלא ניתן ליישום בגלל ה-"הם". אני לא יכולה/ לא משיגה/ לא מממשת בגלל תושבי כפר ורדים הפלצנים למשל. ואם עוד נפלצן אותם, הרי יש לנו למי לבא בטענות, את מי להכפיש, להטיל רפש ולהאשים אותם, באי החירות שלי, בשמלה המוכתמת שלי, במגבלותי האישיות, במומים שלי המונעים ממני מלהגשים את שאיפותי האוטנטיות. כמה קל ואיזה כיף לעשות זאת!
חרות שלילית היא קשה הרבה יותר להגשמה ולהכלה: אי היכולת להגשים את חירותי, צרכי האמיתיים, בגלל הודאה פשוטה ומודעות, גם אם כואבת, למגבלות האישיות שלי, למומים שלי, שסליחה, השכנים שלי, הישוב שלי, ממש לא אשמים בכך, וודאי לא יעלה על דעתי לפלצן אותם שלם כך.
הרי היכן ההגיון הפשוט כאן? האם במעלות, מעיליה, תרשיחה, מצפה-הילה, יחיעם, נוה זיו, נהריה, לבון, ינוח, לפידות וכרמיאל אין חינוך של שוא-אוף? ההורים שם אינם מתרפסים באי חינוך לילדיהם הפועים "הב הב", ושנעשה הכל למלא אחר אופנות ופוזות רק כדי למלא רגשות אשם ומחסור הוריים שמעולם לא יתמלא ממילא? האם רק כפר ורדים חוטא בחינוך עד כדי כך שהוא זכאי לתואר "פלצנים" והישובים האחרים לא? במה בדיוק, אנונימית יקרה, חטאו דוקא הורי כפר ורדים שאת מזכה אותם בתואר הזה – פלצנים?
התשובה הרי ברורה ממילא, ואין לנו אלא לחזור לסאב-טכסט האמיתי כאן, שאם אנונימיות דנן היתה קוראת ל"הורות אחרת", זה היה עשוי להיות אפילו משהו בונה ומשפיע, במקום עליבות שאפילו מקוממת.
אנו מדברים על הורות (שלא קשורה דוקא לכפר ורדים, כמובן, כדברי ההבל אודות הפלצנות). הורות שאיננה מנסה לשחזר את הבלתי ניתן לשחזור ממילא, הורות הפטריכאלית, בו הילדים עמדו דום לסמכותה הורית שבאה מכח "שבטו" שהטילה אימה של אילוף חיות ולא ההורות. ומנגד – הורות של חוסר שליטה, חוסר בקרה ורפיסות חינוכית, שהמוטו הוא "אני לא מבין/נה ולא יודע/ת את עולם הילדים שלי, ולכן אעשה כל מה שיבקשו, רק שלא יבואו בטענות".
אכן, החברה דהיום עומדת מול אתגר של ממש בגיבוש דפוסי חינוך והתנהגות שהולמות את העידן הדיגיטאלי, ההייטקי, הליברליזם החופשי הקיצוני של איין-ראנד, אגואיזם צרוף ודורסני, עידן רגשות האשמה, הזנחת הילדים לטובת קריירה או סתם אגואיזם עטוף בצלופן כזה או אחר, שלא מספק את נושאו בכל מקרה, אך פוגע בצאצאים הרבה יותר מאשר מספק את הבלתי ניתן לסיפוק ממילא, גם לא באופנות ורייטינג לבוש ונוהג, המשתנים לבקרים. הורות שלוקחת אחריות במקום להטיל רפש על השכנים כאן כ"פלצנים". גיחי גיחי.
נראה לי שיוזמה ברוכה כזאת, של קורס ל"הורות אחרת", כאן בישוב כאן, יתרום הרבה יותר מהשמצות ריקות ומטופשות כ"פלצנים" אלה. וד"ל.
יפה אמרת!
וכאחת שמכירה את אחד מבניך, אני יכולה להעיד כי הנסיונות שלך הצמיחו לפחות גבר אחד לתפארת (ואני מאמינה שגם השאר לא מביישים את הפירמה)!
יפה, אבל בוטה
אברום כותב יפה ומשכנע, אבל במקום להתמקד בגופו של עניין, הוא בוחר ב”גופה” של כותבת (“עלובה” בכל הטיה אפשרית).
הנושא אותו העלתה האנונימית והמשיך אברום – ראוי לדיון ציבורי. הנושא אכן נכון לכל מקום בארץ ובעולם, אבל יתכן ולכפר ורדים באופן מיוחד…
בוטה….
אורחת יקרה,
לגבי הבוטות – אינני רואה זאת כמוך, אך ודאי זו לא הייתה הכוונה.
“הבעיה” שאם כבר רוצים לעלות לדיון ציבורי, למה “ללכלך” את כל הישוב, שגם כך אנו סובלים מהתעלמות ממשלתית בכל תחום, בדיוק בגלל אמירות עלובות/ מטופשות כאלה, שלא רק שאין בהן ממש, אלא הן פשוט מחבלים באיכות החיים שלנו כאן בפועל, ביום יום!
אני כבר יצאתי ממעגל ההורות, וממש אין לי מושג בעניין, אך מהמעט שאני מבחין ורואה, הבעיה היא בהחלט אוניברסלית: מעמד בינוני – פלוס מינוס, שמוכן לתת לילדיו הכל, רק לא הורות משמעותית רצויה ונחוצה.
מה שקומם מאד זו הדרך להציג זאת. ותראי בעצמך – היכן הדיון הציבור בדיוק?
במסגרת עיסוקי על תרבות הרשת, נפגשתי עם גוף מקצועי ופתוח לדיבור, שמדבר על הורות אחרת (במסגרת אונ’ בר-אילן), והתפאלתי מאד מהגישה המעשית והממוקדת.
ושווה להרים ת’כפפה ולעשות משהו ממשי בנדון. אבל ככה להציג –
פלצנים” , וככה לעלות סוגיה חברתית כה מרכזית, וככה לדון- נו….
המשך חג שמח ועיקר – הורות יותר מוצלחת!
ל-א מ-ב-י-ן !
אברום,
לא מבין מה אתה רוצה לומר. לצערי, לא בפעם הראשונה. מילים קשות ובהקשרים מסורבלים ויותר מידי ארוכים. הפוקוס מתמסמס עם הקריאה.
במיטותא ממך, כתוב בשפה פשוטה, קצרה ובהירה הכולל גם את תגובתך המופיעה במס’ 3.
תודה.
כתיבה בהירה וברורה
אך דורשת תשומת לב שכן היא כתובה בשפה עשירה.
אני מאמין כי כל מי שהשכל הישר בראשו מסוגל להבין את הטקס והסאב-טקסט בכתבתו ובתגובתו של אברום, אם רק יטרח ויקרא בעיון ולא בריפרוף.
חינוך וקריאה הם שני דברים שכדאי לגשת אליהם בסבלנות ובמחשבה פתוחה כדי להגיע לתוצאות טובות.
לאורח 4 “לא מבין”
מתנצל שלא ראיתי זאת אלא עתה כשבוע אחרי שכתבת “לא מבין”.
צר לי שאני כותב באופן לא בהיר מספיק לטעמך. אבל זה מה יש.
בקצרה מאד מה שכתבתי הוא:
1. אם למישהי מהישוב יש טענה כלפי הרגלים לא טובים של ילדים, היא לא צריכה להשמיץ את כלה ישוב בגלל זה – “פלצנים”, אלא לנסות ליזום פתרון למצב.
.
2. הנזק שנגרם כתוצאה מהשתלחות עצמית בוטה על תושבי הישוב כאןהוא עצום. יש לנו תדמית לש מליונרים ופלצנים, וכתוצאה מכך רשויות הממשל מתנערות מכל מענק או סיוע. זה נראה מצוין במצב הכספי של המועצה ובשירותים הציבוריים כאן. לא לאורך זמן המועצה תוכל להחזיק כך מעמד.
הצורך הזה להשמיץ את עצמנו הוא מיותר, וטוב תעשה המשמיצה (שגם היא בקלחת) שתשמיץ את עצמה על אי היכולת שלה להתמודד עם ילדיה.