על הפריצה

מעטות הן המילים, קשיי נשימה קלים – והנורא מכל זה המחזה של כל הבלאגן אחרי שהם עוזבים…

תקופה מאוד ארוכה אחורה, ולא נגזים אם נציין כי מספר שנים מתרחשות כאן בכפר ורדים פריצות ברוטאליות והרסניות. למותר להדגיש שבפירוש לא אכפת לפורצים באיזה רחוב הם גונבים, באיזו שכונה או באיזה קומה של בית זה או אחר .

לפני כמה שבועות התקיימה ישיבה בה נכחו חלק מחברי המועצה ועוד כמה מתושבי הכפר ובה הועלה כל הנושא של הביטחון ברחבי הכפר .

ישב שם יותר מתושב אחד שסיפר והציע כל מיני דרכים כדי למגר – "כביכול" את התופעה. אך מסתבר שככל שעוברים הימים, ויותר נכון יהי לציין הלילות, הזמן עושה את שלו ואפילו אני שנכחתי באותה ישיבה – כבר לא זוכר את שמו ואיך הוא נראה ואפילו איזה רעיון הוא העלה.

מה שכן יושב לי כדרך קבע בראש, זה איך ההתנהגות שלנו כתושבי המקום עם חוסר אכפתיות משווע בכל הקשור לרכוש הפרטי שלנו!

באותה ישיבה התנדבתי לקחת על עצמי את הנושא של בניית קבוצת אנשים מהכפר שתנסה בכוחות משולבים עם תחנת מעונה לתת כמה שעות בסיורים ברחובות הכפר בשעות הקטנות של הלילה בימי חמישי, שישי ושבת.

קיבלתי שמות מתושיה, בוצעו שיחות עם כמה אנשים, אך נכון לרגע זה אין תזוזה כלשהי ורצינות מצד התושבים. נאמר לנו כי יכולה להינתן עזרה רבה מצד קצין המודיעין של התחנה שתכלול גם ציוד למשמרת, אך הנכונות אני חושב צריכה להגיע מאיתנו, ונכון לרגע זה אין מספיק אנשים.