סדום בכפר ורדים?


ד”ר אברום רותם על טוקבקים ברשת ובכפרניק
אברום רותם

ונשמרתם לנפשותיכם באתרכם – סדומניקים בכפרניק

כפרניק  רותם סדום בכפר ורדים?

תגובות הסדומניקים למיניהם ולסוגיהם מכלל הקשת החברתית של הישוב, הפכו מיד ללינץ’ טוקבקי מכוער להפליא, לנאצות וקללות או סתם איחולים, שהיו אמורים לעלות סומק בושה עצומה בפני כל אחד באשר הוא, אבל זה ממש לא קרה, ההיפך

הרשו לי להתייחס לסוגיה שלכאורה היא לא חשובה לשם היגיינה קהילתית, כשאנו מתרגלים לטינופת ולניחוחות הלא נעימים, ורואים זאת כגזירה משמיים, או לכל הפחות משהו שאין לנו שום שליטה וודאי לא יכולת שינוי. אז זהו שלא!

מדובר על סוגיית התגובות ("טוקבקים") בית היוצר של סדום, לא עלינו, באתר כפרניק, שהם בעצם מיקרוקוסמוס של החברה שלנו בכפר-ורדים, שלא נדבר על החברה בכלל בכל מעגל שתבחרו.
היגיינה היא לא שיער משוח למשעי ובושם, כתחליף לרחצה דחופה. ניקיון חברתי זה ממש לא ההצהרות החגיגיות מעל הבמה, ומנשרים מליציים על היופי וההוד והחברה שאין שנייה לה כאן בכפר-ורדים. מדובר על ניקיון קהילתי, היגיינה פנימית תרתיי משמע, בכל הקפלים הנקבים והחלולים ומרתפי הנפש הקולקטיביים שלנו, גם ובייחוד אלה שלא נראים ונשמעים בדרך כלל.
אין עלינו. הפכנו פשוט ל"סדום", כפי שבא לידי ביטוי במדרשים העתיקים, ואין צורך להרחיב – פשוט היכנסו לאתר כפרניק כפר ורדים, וקראו מבחר תגובות לכתבות שונות, שהם זיהום חברתי, אלל’ה ירח’מו, זיהום ממרתפי הנפש, שטוב שלא היו נחשף כלל.
בודדים שהרימו קול כאן לנוכח ניחוח זיהומי ציבורי זה, זכו מיד לתגובות אופייניות של הסדומניקים למיניהם (תחת אנונימיות כמובן שעוד נדבר בה), ו/או סתם צדקנים מגלגלי עיניים בשם חופש ביטוי, ושאר עיוותים של אי-הבנה פשוטה למדי של כתה ד’ פלוס מינוס, מהו חופש זה ומהי דמוקרטיה וכבוד האדם, או סתם אי הבחנה מולדת בין טוב לרע.
 
אכן, לסדום דמינו. חסרי היגיינה וניקיון חברתי מאד בסיסי. וסליחה, ממש לא משנה אם המותקף הוא מנוול גדול, ולחילופין צדיק נשגב, וממש לא משנה אם החבר שלו כנ"ל פלוס תואר אבירות כמו דתי/חילוני/ לא יהודי/ סתם אדיוט… יו ניים איט. כי כך או כך או כך, קיים כאן עיוות חברתי גמור. ישנה משום מה לגיטימיות להתקפות סדומיות לעילא, הכוללות בין השאר, אגב, עבירה בוטה על חוקי המדינה הכרוכים בכבוד האדם וחירותו, פרטיות ולשון הרע. ומשום מה, כך רובכם סובר בטעות, "אבל ככה זה ברשת, אין מה לעשות" .
אז זהו שלא. זה ממש לא חייב להיות כך! זו לא גזירת שמיים, אלא פחדנות, עצלות, בורות וצדקנות מעושה, ומתן ביטוי לסדומניקים, במקום לבער תרבות קלוקלת זאת של דיון ציבורי מקרבנו. זה הכל.
אז נכון שכותב שורות אלה, מיהו בכלל, סתם מתנשא וחרטטן, ועוד דברים שהשתיקה יפה להם. אך אפילו אם הכל נכון, העובדות, רבותי, מצביעות בעליל על לגיטימיות להתנהגות ציבורית לא-מוסרית, ללא היגיינה חברתית כה בסיסית, עם ניחוח של אלימות וגזענות, שאי אפשר לטאטא תחת השטיח.

 

***
 
רק כדוגמית: הקש ששבר את גב המקלדת, הייתה הכתבה "תודה לשיינפלד" (24.9.10) מאת סרינה פריאל, בה סיפרה סיפור מפרגן ונחמד, איך זכו ליחס מעל ומעבר משיינפלד דנן במסעדה השייכת לו. אני מודה שאין לי מושג ירוק מיהו (פרט לזה שהבנתי שהוא דתי רחמנה ליצלן טפו טפו טפו). ובכנות, תהרגו אותי אם אשתכנע למה זה רלוונטי לעניין שהוא היה נחמד ללקוחות שהגיעו אחרי סגירת המסעדה (שאישית לא אכלתי בה מעולם). תגובות הסדומניקים למיניהם ולסוגיהם מכלל הקשת החברתית של הישוב, הפכו מיד ללינץ’ טוקבקי מכוער להפליא, לנאצות וקללות או סתם איחולים, שהיו אמורים לעלות סומק בושה עצומה בפני כל אחד באשר הוא, אבל זה ממש לא קרה, ההיפך. הכל יצא מכלל שליטה ומכלל הקשר לנושא הכתבה – פרגון פשוט, ירחם השם, טפו טפו טפו, שמבקומותינו, בסדום, זו כנראה עבירה בלתי נסלחת, ודין המפרגן הוא שריפה ותליה וטביעה, מה שבא קודם. ובבקשה לא למכור לי את הסיפור שזה היה מטעם וכד’ – כי זה לא היה רלוונטי לעצם הכתבה. אם מישהו חושב כך שיכתוב בהתאם על איך הוא לא זכה ליחס טוב, ולחילופין איך המסעדה האחרת טובה בהרבה. אבל אין סיבה לעשות זאת כשיש היתר חברתי מקובל כאן משום מה, לחזור ולדוש בפחדים ולהתנהג באלימות חזירית (סליחה, חזירים, לא התכוונתי אליכם אלא לדימוי שיש לנו עליכם).
 
 
ולעצם העניין עצמו, להלן 3 דקות על טוקבקים:
א. הטוקבקים (תגובות של הציבור למידע/כתבות/ תמונות וכד’ שמפורסמות באתרי תוכן )הפכו לשגרה במרבית אתרי התוכן, כחלק בלתי נפרדת מזכות הקורא לא רק לקרוא, אלא להגיב, גם אם הוא לוקה בזיהום מילולי חמור וקטלני מבעד המקלדת ולא מתחבר לתרבות דיון עניינית ומכובדת, גם ובייחוד היכן שיש אי-הסכמה.
 
ב. הגורמים לטוקבקיסט להגיב באופן כה לא ענייני מוקצן ואלים נשמעו כבר לפני 15-20 שנה, כולל במחקרים ותיאוריות באקדמיה. לא אלאה אתכם, קוראים נאמנים, בהגדרות והדיאגנוזות הפסיכולוגיות-התנהגותיות, למרות ששווה להציץ בהם כדי להבין את גודל התהום הנפערת תחת רגלינו כאן ועכשיו, והשפעתה הרעה על עתיד החברה בכלל ועל ילדינו הרכים בפרט.
 
ג. הטוקבקיסטים מתחלקים בגדול לשניים: לילדים בפועל, זבי חוטם, או סתם בוגרים אינפנטיליים (המושג הפסיכולוגי-התנהגותי, זה לא אני…) שכל מה שקורה בעולם חייב לשרת את צרכיהם המידיים – דבר הגורר חרדות אין קץ קיומיות ממש, מכל דבר שאין להם שליטה ישירה עליו. ומכאן אלימות קשה כלפי הסובב, לרוב באופן פחדני (תחת זהות בדויה או היעדר זהות) שעושה אותם ממש פתטיים, אך מטנפי בארות של ממש. החלק השני הם בוגרים, שבאמת יש להם מה לומר, להוסיף, לדון ולהעשיר את הכתוב וכד’.
 
ד.   מסיבות היסטוריות סוציולוגיות שלא נעמוד עליהם כאן, נחשבת הרשת גם על ידי גדולי הוגים ואנשי רוח (למורת רוחם של רבים אחרים, כעבדכם למשל), לאזור סְפַר, בו החוק והסדר החברתי המקובל לא תופס. לכן, אגב, מרשים אנונימיים למיניהם להתנהג בכפרניק, באופן שלא היו מעלים על דעתם להתנהג בציבור. דוגמא קיצונית להבהרת האבסורד: זכינו לא מזמן לטוקבק (לא כאן, עדיין, תודה לאל) שנכתב שעות בודדות אחרי שבחור צעיר נהרג בתאונת דרכים, שאומר בפשטות שאסון זה הוא עונש לאבא של ההרוג, שהוא כך וכך, ואמר פעם כך וכך (כן, כן, גם בנושא חילוני-דתי…). כמה שזה נשמע נורא ואבסורדי, חלק התגובות באתר כפרניק מצביעות בעליל שמקרה כזה לא כל כך רחוק שיקרה גם באתר כפר ורדים, רחמנה ליצלן.
 
ה.  כבר בראשית העשור הנוכחי, שהחלו לחוש אי נחת מרמת הטוקבקים, והצחנה האי-מוסרית עלתה משם לשמיים, מיד עמדו, עומדים ויעמדו, צדקנים מגלגלי עיניים ויצטטו את האמרה (המיוחסת לוולטר, צרפת המאה ה- 18) "איני מסכים עם אף מילה שאתה אומר, אך אני מוכן להיהרג על זכותך לומר את הדברים". נכון, אבל וולטר דנן וודאי לא התכוון להקריב את חייו כשבשם עקרון מעוות כזה, יפגעו באחרים באופן כה בוטה, כולל בחופש הביטוי ובדמוקרטיה, ויעשו עוולות העולים בחומרתם פי כמה על עקרון דמגוגי ופשטני זה.
 
ו.  אנונימיות: מרבית הפגיעה המשמעותי במרחב המקוון נעשית תחת אנונימיות. אנשים פחדנים, גמדי רוח, גיבורים נורא גדולים לשאת דברים שהם לא לוקחים עליהם אחריות ציבורית, גם מפחד לביקורת ציבורית, (ואז גם הם עונים באנונימיות כמובן – "מי אתה שתגיד לי"). בקיצור מוישה גרויס עלוב. רבים מצדקני הדור, כולל משפטנים, משתמשים עדיין בנימוק לקוי זה, כהצדקה לפגיעה באחר. הטענה שאם לא תתאפשר אנונימיות, זה יהיה "אפקט מצנן", אי-עידוד של דיווחים על עוולות חברתיות שחשוב שידווחו לשם ההיגיינה הציבורית ("אור השמש המחטא"), אך יפגעו במדווח אם ידעו מיהו. נכון, יש מקרים בהם האנונימיות חשובה, אך בפועל בעשור האחרון ניתן לספור על יד אחת את המקרים בהם האנונימיות אכן תרמה משהו להיגיינה החברתית, בעוד שכל האווירה ברשת, האלימות, הוולגריות והעוולות האי-מוסריות, הפגיעה בפרטיות, כבוד ורווחת האדם זועקת לשמיים. השאלה מה גובר על מה במידתיות ובכמות, לא מה "יהרג בשבילו". זה הכל.
 
 
או קיי, אז מה ניתן לעשות ומה עושים בפועל ברחבי שירותי הרשת?
העקרון הוא "הסדרה עצמית" – מנהל שירותי תוכן ברשת, לוקח על עצמו את שיקול הדעת מה יפורסם ומה לא, בדיוק כמו במערכת עיתון כתוב עד היום. לידיעה: החוק בעניין לא נותן פתרונות מניחים את הדעת, וגם לא בעתיד. לא נכון להסתמך עליו כמסדיר אלימות ופגיעה במרחב מקוון, אלא במקרים בוטים וקיצוניים. כבר ברור היום שהחוק אינו מענה בהווה וגם בעתיד, אלא אם נהפוך את הדמוקרטיה הצולעת שלנו לדיקטטורה של פוליטרוקים מטעם מישהו/משהו. אגב, אנו הרבה יותר קרובים לשם משאנו מעלים על הדעת.
 
א. סעיף לא חיוני להיגיינה, אך בהחלט משפיע: אי מתן אפשרות תגובות לכתבות אינפורמטיביות, שאין כל אינטרס ציבורי לשמוע דעה של מישהו (למשל, על מזג האוויר, מועד אירוע קרוב, פרטים שונים וכד’). לחילופין – אי מתן אפשרות תגובות בכתבות שמקפיצות את הפיוזים של סדומניקים למיניהם, שברור שלא ניתן יהיה לערוך שם דיון ציבורי משמעותי, ובטח לא הקשבה אחד לשני.
 
ב. אישור מוקדם של הודעה, או במילים אחרות, אישור מוקדם לשם צנזורה עצמית של השירות/ האתר במקרה הצורך. בכל מקרה הודעה/ תגובה לא עולה אוטומטית בשום תנאי. לשים לב שחלק גדול מספקי התוכן הגדולים כמו גם קטנים לא מיישם צנזורה בפועל, לא מטעמי עיקרון חופש ביטוי וכד’, אלא מטעמי רייטינג, דוגמת "מליון זבובים על גוש". ציניות "כלכלית" במיטבה, כשהצלחת האתר היא ספירת גולגלות נכנסות, ולא התוכן או השליחות החברתית שלו. סעיף חיוני ביותר!
 
ג.  להלן מספר הבטים בצנזורה עצמית של תגובות סעיף מאד אפקטיבי ומאד מומלץ:
(1)    (מבית היוצר של ה"ארץ" ועיתוני חו"ל גדולים): לא מאושרת שום תגובה, טובה ככל שתהיה, אם אין לה קשר ישיר לתוכן הכתבה. נקודה. (למשל, בכתבה של סרינה פריאל למעלה כאן- זה היה מנקה מידית את מירב אי ההיגיינה הציבורית שהייתה שם).
(2)    אי אישור כל תגובה הכתובה בסגנון וולגרי, תוקפני, מאיים, פגיעה בכבוד המותקף, בפרטיות וכד’ ללא קשר לתוכן התגובה.
(3)   התייחסות לתוכן – שימוש בעובדות לא נכונות בעליל, ו/או שאם אינן נכונות זו היא פגיעה בוטה ברווחת המותקף.
(4)   עבירה על חוקי המדינה כמו זכות יוצרים, צנזורה ביטחונית, לשון הרע, פרטיות, כבוד האדם וכד’. (במקרים מורכבים ראוי להשתמש בשירותי יועץ משפטי).
 
ד.   סעיף מאד אפקטיבי להיגיינה ציבורית: מתן אפשרות אנונימיות בתנאי שהשם ופרטי הזהות האמיתית שמורים במערכת. לשם כך יש מנגנונים מספר שקצרה היריעה מלפרט, אבל זה די ברור מה צריך לעשות לשם כך. לא מאושרת בכל תנאי תגובה אנונימית שזהות הכותב אינה ידועה, לפחות למערכת. לצד זה, עידוד לכתיבת תגובות בזהות אמיתית של הכותב. (שאפו על התחרות נשואת הפרסים בעניין באתר כפרניק). 
 
כפרניק  רותם_0 סדום בכפר ורדים?

 ה.     
חינוך המשתמשים. העלאת מודעות אתית-חברתית בעניין בקרב קהל המשתמשים, אך לא ניתן לעשות זאת (וזה בדוק וידוע) ללא  הסדרה עצמית, לפחות חלקית, כמתואר כאן.
 
 ו.        המלצה: שימוש במתנדבים לצורך הסדרה עצמית. זה עובד טוב, ודאי ברשת קהילתית, אך דורש פיקוח שוטף צמוד ומקצועי.
 
 ז.       בהצלחה.
 
 ***
 
 דר’ אברום רותם.
  הכותב עוסק (גם) בנושא זה, ומוביל מיזם חברתי של היגיינה ציבורית ברשת. מי שמעוניין בהעשרה במידע בעניין, מוזמן לפנות אלי ישירות  avrumr@yahoo.com או לעיין בחומרים בנושא באתרים של הכותב http://avrumrotem.com/ ו- http://ianethics.com/
 
 

0 תגובות

  1. חגית פרידלנדר הגב

    הלוואי וכתבה נפלאה זו המשקפת
    הלוואי וכתבה נפלאה זו המשקפת את עצמנו ואת המציאות העגומה של רמת התגובות תגרום לשינוי כלשהו, מחשבה לפני הכתמת הדף תרתי משמע. לטעמי גם אם אין הכותב מזדהה בשמו, לא תמיד בגלל היותו פחדן/גמד רוח – כל עוד תגובתו עניינית, מכובדת ומכבדת.

  2. אורח/ת הגב

    מסכימה עם כל מילה, אנשים מרשים לעצמם יותר מדי
    בטוקבקים.
    אני שמחה מאוד שיש צנזורה.
    אני גם אינני מתבטאת בשמי כי אני פשוט פוחדת, פוחדת לשמי, פוחדת למשפחתי, פוחדת לעסקיי ואינני רוצה שזה יפגע בי לכן אני לא מזדהה.

  3. סדומניקית בדימוס הגב

    כולנו סדומניקים בשלב מסוים בחיינו, אך תודה על ההארה
    כולנו סדומניקים בשלב מסוים בחיינו, אך תודה על ההארה.
    המלצות הכתבה חשובות לאימוץ על ידי האתר, בייחוד שאני קוראת את תגובה 2 כאן, שמצער מאד שהגענו לידי פחד של ממש מפרסום דיעה אישית עם שם הכותב. נראה שגם אני פוחדת. לצערי עלי להסכים שסדום לא רחוקה מאיתנו, ויש לעשות משהו בנדון.

  4. יוסף הגב

    שאפו לאברום על שאיתחל דיון ציבורי בנושא

    בקצרה – אני תומך ברוב הסעיפים בהצעתו של אברום.

    הייתי מוסיף כמה דברים –

    * יש לאסור תגובות צולבות. כלאמר אין תגובה בכתבה מסויימת על מה שנאמר בכתבה אחרת. זה מבלבל ומשאיר את מי שלא עוקב במצב של חוסר מידע וחוסר שלמות.
    * אין כתבות דעה שאסור להגיב עליהן. לאחרונה היתה כתבת דעה בנושא שליט שנחסמה לתגובות לאחר שהורדו מימנה תגובות שכנראה לא מצאו חן בעיני העורך או הכותב. לדעתי כל הכותבים צריכים להבין שברגע שחתמו על כתבתם ושלחו אותם הם חשפו את עמדתם לביקורת בצורה המקובלת באינטרנט (כמובן -עם כל ההסתייגויות שהן נושאו של דיון זה)
    * לנושא האנונימיות – איני מסכים להצעה. לדעתי תגובות אנונימיות שיעמדו בכללים אינן מהוות בעיה, ואם ניתן יהיה להשתלט על המגיבים הפרועים (תרגום לקשי הבנה – לחסום אותם) אין בזה צורך
    * ודבר אחרון – חינוך משתמשים הוא על ידי דיונים מהסוג הזה, ועל כך תודה למי שהתחיל אותו

  5. יוספה הגב

    תוספת למה שכתב המגיב יוסף (3)
    תוספת לסעיף 2 שלו:
    אם העורך החליט להוריד את התגובות לכתבה, עליו להוריד גם את הכתבה.
    הסבר: הכתבה עוררה כנראה תגובות של התנגדות למה שכתוב. אין אפשרות להשאיר את ה”אייטם” מעורר התגובות, ולסתום את פיות המגיבים.
    אגב, הספקתי לקרוא את כל התגובות, לא היו שם קללות, לא היו שם ניבולי פה. היו שם התנגדויות לנכתב!

  6. עמורה'ניק הגב

    סדום זה כאן? לדעתי לא
    אני חושב שמציאות הטוקבקים הפכה כבר למשהו שמסתדר עם החיים העכשוויים. עם הריאליטי, הרייטינג וכו’.
    אני אישית מתעב את ה”תרבות” שהגענו אליה, אבל מבין שזאת המציאות העכשווית.
    אני חושב שמותר לאנשים להגיב, אפילו אם לאחרים זה לא נראה. לא צריך להתחשב בעורך, אולי הוא אוהב מסעדה מסוימת באזורנו, או רכזת תרבות מסויימת (שאמרה משהו שלא מקובל עלי). ונראה לי שלא נכון שהעורך יחזיק את היד על השלטר, או שיחזיק את מספרי הצנזורה ביד.
    בטח גם את זה הוא לא יפרסם…

  7. אחד שלא יודע הגב

    האמנם לסדום דמינו?
    למרות שגם בעיני חלק מהתגובות מעוררות את מיצי הקיבה, נדמה לי שהמונח סדום קצת לא במקום. לטובת הקוראים הצעירים – חפשו באינטרנט מהוא מעשה סדום ותבינו למה אני חושב כך.
    והנה מה שאני לא יודע, והשאלה מופנית לכותב המאמר הפועל למען מניעת התלהמות, האם הוא סבור שבאמצעות התלהמות ניתן למנוע התלהמות? האם המילים זב חוטם (יופי של ביטוי אגב) הן מסוג המילים שמי שפועל למען שימוש בלשון נקייה צריך להשתמש בהן? האם השימוש המאד מופרז במילה סדום באמת משרת את המטרה?

  8. אברום רותם הגב

    הבהרות
    1. ההערה שיש לאשר הודעה אנונימית אם היא ראויה וכ’ו, לגיטימית והגיונית. כלומר זה להיות עם ולהרגיש בלי. להלן הנימוקים מדוע לא לאפשר זאת:
    א. תפיסה אישית שאם מישהו לא מוכן לעמוד אישית אחרי דבריו, אז הם לא חשובים מספיק. אלא, במקרים מאד ספורים שבהם באמת יש עניין ציבורי חשוב, וגילוי זהות הכותב עלולה לפגוע בו אישית – יש לאפשר זאת בתנאי שהזהות ידועה למנהל האתר.
    ב. אין בידי מנהל אתר, כלים בדוקים לבדוק מה היא “הודעה טובה/ נקייה”), לכן חשוב שהוא יוכל הלפנות כל תלונה אל כותב ההודעה, שיחליט מה הוא רוצה לעשות עם זה (לדוגמא לבקש להסירה ביוזמתו, להתנצל וכד’)- ככה עוסדים אגב ביו-טיוב למשל. היו מקרים בהם הודעה נקייה לכאורה, התבררה בדיעבד כהפרת זכות יוצרים או פוגעת באופן בוטה, גם אם סמוי לעין של לא מעורבים בעניין.
    ג. יש לדעת שמנהלי אתרים הסתבכו שלא באשמתם במסכות משפטיות סבוכות בו נדרשו לאפשר למשטרה/ אחר לגלות את הזהות האנונימית (כותבת ה- IP הייחודית למחשב ממנו נשלחה ההודעה), ואף נתבעו על אוזלת יש וסיוע לפגיעה והפרת חוק.
    ד. לכן המלצתי נשארת בעינה, למרות, כמובן שאתר כפרניק יעשה בכל מקרה את הטוב בעיניו.
    2. לגבי התגובה המאד צפויה אודות דגנוני המקפיץ לעיתים ו”לשון נקיה” – בעקרון, כמובן צודק המעיר. עם זאת, יש לקרוא את המסר, למרות שהסגנון עשוי/עלול להפריע למישהו. עמו הסליחה, שלא יקח זאת אישי. כמו כן, יש מספיק אנשים נורא נחמדים, עם לשון נורא מנומסת ועמומה שלא מדברת לאיש ואיש לא מקשיב להם. תפקיד סגנון כמו שלי (אגב, אין קשר דווקא לניקיון) מעורר ומסב את תשומת הלב, כמו ציצים של דוגמנית למכירת כל דבר, להבדיל. ואין מה ל’שות, זה עושה את העבודה… עובדה, למרותש אני מאד מסכים שיש להעמיש גם לכך גבולות מאד מובחנים, רצויים וברורים. כל כל מטרה מצדיקה וולגריות והקצנה. מסכים. עם זאת, אני מקווה שפרט לעקיצה על הסגנון ישנה גם הפנמה של המהות…

  9. עמית הגב

    הערה לנושא האנונימיות והערה לכותב המאמר המצדיק עצמו בתגובה 8

    באשר לאנונימיות. את חטאי אני מזכיר כאן. גם אני כותב לפעמים ללא ציון שמי או תוך שימוש בניק (איך אומרים את זה בעברית תקנית? אליך אבשלום). לא אכנס כאן להצדקת עצמי. כנראה ישנם כמה נימוקים בגללם אנשים עושים זאת, ושלי טוב\מעניין\משכנע יותר או פחות כמו של כל האחרים. לא אכנס לזה כאן. בכל מקרה אני שומר בקפדנות את הכלל שלא להשתמש בשפה בה לא הייתי משתמש לו כל העולם היה יודע מי אני ומאזין לי.

    ולעצם העניין. מניעת תגוביות אנונימיות היא גול עצמי בסוג של עיתון שהוא קהילתי ומדרך הטבע מגיע למספר מצומצם של קוראים. ולמה? בגלל הטכנולוגיה. אם אני נמצא באספה פומבית ורוצה לאמר משהוא ואני מציג את עצמי יכולים בוודאי חלק מהנוכחים לוודא שאכן אני מי שאני מתיימר להיות. בתגוביות המצב מסובך יותר. אם אחתום למשל כאברום רותם על תגובית זו ( למי שאינו יודע – זהו אינו שמי) , אזי היחידי שיוכל לדעת זאת יהיה אחד ושמו אברום רותם, אבל תהיה לו בעיה לעשות עם זה משהוא כי העורך אינו מסוגל לדעת מי משנינו הוא מר רותם האמיתי, אני המתחזה או מר רותם הזועק שגנבו את שמו. ישנם אמצעים המאפשרים לפתור את זה באופן כמעט מוחלט (על ידי רישום וסיסמאות) אבל ישום של זה יהרוג את הנושא כי הרבה אנשים לא ירצו לטרוח בשביל זה (או שלא יהיו מוכנים לעשות זאת בשביל תגובה חד פעמית) ואז נקבל כנראה תגובות סטריליות אבל יהיה מעט מאד.

    ואחרון חביב -לתגובה מספר 8 בה מבהיר הכותב כמה דברים, ובין היתר (סעיף 2) נוטל למעשה לעצמו את הזכות לשפוט מה מצדיק וולגריות ומה לא, מתי מותר להשתמש בשפה גסה משהוא על מנת להצדיק משהוא ומתי לא. בעיני זה ממש לא מתיישב עם רוח מאמרו. אני יכול לאמר בוודאות שכל מי שנחשב בעיניו לוולגארי או מטיל רפש או נוקט בלשון מזוהמת מאמין שמטרתו ממש מצדיקה את צורת הביטוי הקיצונית שלו. אם מותר לאברום אז מותר גם לכל אחד אחר. אם סגנון מסוים אסור על כולם אזי הוא אסור גם על אברום, אחרת יש צורך להתמודד עם הבעיה הבלתי ניתנת להכרעה למי יש יכולת לדעת מתי זה בסדר ומתי לא. אפשר לראות את הסרט הארי המזוהם בשביל להבין לאן זה יכול להגיע.

    ואחרי שכל זה נאמר, אוסיף שאני בהחלט מאמין שהנושא ראוי. אולי יקום מישהוא מנכבדי העדה וינסח את עשרת הדיברות של הקהילה המקוונת הכפר ורדימית. נדמה לי שאם יהיו כאלו (שכמובן יחולו גם על המערכת וגם על המגיבים) ניתן יהיה לבצע קמפיין ראוי ולהטמיע אותם בתוכנו. ניתן כמובן לעשות זאת כמאמץ קבוצתי או מאמץ ציבורי דמוקרטי.

  10. אורח/ת הגב

    שמוליק ג
    ניק זה כינוי…

  11. לא פוחדת, פשוט לא נוח לי בינתיים להחשף הגב

    אכן, הלוואי
    שלום לד”ר אברום ולקוראים
    ככל שהתקדמתי עם הקריאה הרגשתי שהדברים יוצאים מלב. הכעס הוא אמיתי המבכה את לכתו של הפרגון ובואו של הזלזול.
    אני אצטרף לחגית בתגובה מספר 1. ואומר כי הלוואי שהמחשבה תבוא לפני כתיבת תגובה, כל תגובה. אני לפחות מתחייבת

  12. דבי הגב

    לא יכולתי להשאר אדישה למאמר
    ואני כבר מודה ומתוודה – אני זו שהשתמשה בציצים יפים של דוגמנית כדי לאחל גמר חתימה טובה לתושבי הכפר.

    לא נעים לי לקרוא התלהמויות על גבול האלימות המילולית בטוקבקים, לא נעים לי לקרוא קיטורים על ימין ועל שמאל ובמיוחד כשבוחרים להתחבא מאחורי האנונימיות ברשת, אך אני יכולה בהחלט להבין אנשים מנומסים המגיבים למתלהמים אף הם בעילום שם מחשש להתנכלות זו או אחרת על שדעתם, אותה העזו להביע בפומבי, שונה מדעת האגרסיבים יותר מבין המגיבים ברשת.
    הרי לא מעט אנשים כאן מחרימים עסק זה או אחר מסיבה זו או אחרת (וכולם יודעים בדיוק ולכן אין צורך להכנס שוב לסוגיה) ויש כוח למילה הכתובה היכולה להועיל ולהזיק לכותבים כאחד.
    בכל זאת אנו חיים בישוב קטן יחסית וחוששים לפגיעה בעסק שלנו או ביחס לילדינו או כל פגיעה אחרת מאותם מתנגדים לדעותינו.

    הייתי שמחה לראות באתר זה ובאתרים אחרים בארץ, צנזורה עריכתית קשה יותר כפי שמקובל בעיתון “הארץ” ובחו”ל.

    נתקלתי לא מזמן בראיון עם ספורטאית ישראלית שסיפרה בעצב כי רק בארץ כתבה על הישגיה הספורטיבים גוררת בעיקר הערות פוגעניות על מבנה גופה ה”לא נשי” – דבר שלא קיים בשום טוקבקים באתרים מקבילים בחו”ל.

    יש דרכים להביע דיעה ולהעביר ביקורת, אפשר להעביר מסר גם בצורה מנומסת ולא פוגענית ודורסנית, ויתר על כך – כשהניסוח מעודן יש יותר סיכוי לקבל אוזן קשובה והתייחסות לגופו של עניין במקום התגוננות אגרסיבית.

    מקווה בכל ליבי, אברום, כי כתבה זו תהווה פתח לשינוי בהידברות ובהקניית כלים לתקשורת בונה בין אדם לחברו.

  13. אורח/ת הגב

    לנושא האנונימיות
    אומר אברום בתגובה שמונה: “תפיסה אישית שאם מישהו לא מוכן לעמוד אישית אחרי דבריו, אז הם לא חשובים מספיק”

    עד הרגע שבו אני מפרסם תגובית זו ישנן עשר תגובות קודמות, ומתוכן ארבע לפחות אנונימיות. לדעתי הסובייקטיבית הארבע אינן נופלות ברמתן מאלו החתומות. נדמה לי שזה די מערער את התפיסה הזאת.

  14. אברום רותם הגב

    נו, אז מה הלאה?
    למרות הספקנות הגדולה שלי על אפקטיביות מאמרון זה, אני מאד שמח שחלק מהתגובות כאן מצביעות בהחלט על כוונה כנה ומודעות לצורך חיוני בשינוי, על מצוקות אמיתיות של חרדה מפגיעה בעסק, (שזה ממש חדש בשבילי שזה גם בכפר-ורדים, ובכנות מטריף את הדעת לאן הגענו)ואולי אפילו לתת יד לשיפור איכותן הענייני והמוסרי של התגובות לכתבות כאן.
    לצד זה, קצת חבל למצוא עדיין “אובער חוכמים” (חוכמולוגים) שיודעים ומבינים טוב, אך נכנעים לצורך ומר למה זה לא טוב ולמה אי אפשר ולמה לא צריך, גם עם נימוקים שהם יודעים שאין בהם הרבה. וד”ל. זה חבל.
    אבל בואו ניקח את חצי הכוס המלאה, ונקרא לידידנו עודד שגם יעשה עם זה משהו ממשי.
    לדעתי הדלה, אם מדובר אכן בהבט קהילתי, לא רק כסיסמה יפה לתיירים, מן הראוי היה לשקול גיוס צוות קטן של מתנדבים – “שומרי סף”, שאת המדיניות מה ואיך יגבשו היחד. מתנדב להנחות את הקמת הצוות (שוטף זה חייב להיות מנהל באתר) תוך מחויבות לא לכפות את ניסיוני המצטבר והבנתי בנדון מזה שנים.
    רק טוף!

  15. אורח/ת הגב

    אני חושבת שטוב שעודד עושה צנזורה
    אי אפשר בשם חופש הביטוי לפגוע ככה, להתנהג באלימות, לבצע חרמות.
    זה לא מקובל, מי שלא מצליח להעמיד גבולות לעצמו ראוי שעודד יעמיד לו גבולות.
    גם אנשים מבוגרים מתנהגים לפעמים כמו ילדים קטנים ולא מחונכים וצריך לתת להם גבול ברור, גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם.

    עודד שלומות, תמשיך לצנזר!!!

  16. אורח/ת הגב

    אפשר לסגור את כל האתר לתגובות
    לכלוך? זוהמה? התלהמות? פורסמו תגובות לא בוטות, לא גסות, אבל לא עוברות את צנזורת יפי הנפש שמפעילים לחץ על העורך הנכנע. אלו הן תגובות אמיתיות מהלב המביעות את הלך הרוח האמיתי פה בכפר, מה שאנשים באמת חושבים, לא התגובות המכובסות מאוקספורד, ותפיחות השכם העצמיות של כותב המאמר. זה לא יילך, עורך, זה מירוץ אחרי הזנב, פשוט סגור את האתר לתגובות, אל תפרסם לכתבות שנוגעות בנושאים עדינים בוערים ואקטואליים (חרדים, אנטנות סלולריות שיינפלד) תוסיף רק כתבות פרסומת רבות ומשעממות ככל האפשר, אל תתן יכולת להגיב. רק אז יהיה לנו פה עיתון טוב, שכדאי לשנות את שמו לפיהוקניק או שיעמומניק או משהו כזה. אוההההההה (פיהוק גדול) 

  17. אורח/ת הגב

    ועוד איך יש כאן גסות ואלימות – גלדיאטורי טוקבקים
    לא מוכנה לקרוא את האלימות הזאת, לא כאן ולא בשום מקום אחר.
    מי שמחפש בידור שילך להיכל התרבות בנהריה עכו או כרמיאל.
    גלדיאטורי טוקבקים?! לא כאן באתר.

  18. הפנתר הורוד הגב

    לא לוותר על אפשרות לאנונימיות
    מה פתאום?
    מה זה – משיכת כסף מבנק? מחברת ביטוח?
    זה אינטרנט. כתבות, תגובות, רציני לפעמים, מצחיק לפעמים, וכן – לרוע המזל לעיתים גם וולגארי.

    אבל בשביל זה לוותר על היתרונות?
    שיפעיל בבקשה העורך יד קצת יותר מורגשת בסינון (דברי שקר, הסתה, רלוונטיות …) ובכך יפתור את הבעיה.

    ובהזדמנות זו – האינטרנט גם לא אמור להפחיד. פניו של כותב הכתבה מבשרות רעה (הוא יודע משהוא שאנו לא יודעים על הפצצה האירנית? אולי הסורים חזרו לעסקי פצצות?) נא לשים להבא תמונה אחרת, אם אפשר לא מתשעה באב.

  19. אורח/ת הגב

    שמוליק ג.
    לפי דעתי הצנועה אין חשיבות לשם הכותב אלא – לתוכן הדברים בלבד.

השארת תגובה ל-אחד שלא יודע

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן