עודד שלומות
כפר ורדים עם גלעד שליט
בכיתי כשאימא סיפרה לי על יום ההולדת החמישי שלך בשבי
שלום גלעד,
קוראים לי יונתן ואני בן שמונה. אני גר בכפר ורדים ואני יודע שלמדת בבית הספר בכפר.
אתה לא מכיר אותי, אבל אני כותב לך מכתב כי בטח אתה עצוב נורא, ובודד, ומפחד.
גם אני מפחד בשבילך, וגם אני עצוב. וכדי שלא תהיה בודד – אני כותב לך עכשיו.
אתמול בכיתי כשאימא סיפרה לי שבשבת חל יום ההולדת החמישי שלך בשבי.
גלעד, אני יודע שלא תהיה לך עוגה. גם לא נרות, ולא בלונים או מתנות. אבל כן תהיה לך משאלה!
תעצום את העיניים שלך ואל תציץ על הליכלוך שמסביב ועל הסורגים. תדמיין שאתה במקום שאתה הכי אוהב. במקום מוגן. עם האנשים שאתה הכי אוהב והכי אוהבים אותך בחזרה. קח נשימה עמוקה, ותנשוף הכי חזק שאתה יכול, והמשאלה שלך תתגשם! היא חייבת להתגשם… כי כל עם ישראל מתפלל למענך!
יש לי אח בן חמש. קוראים לו דן-דן. אני כבר לא מצליח לזכור את התקופה שבה הוא רק נולד, ואיך הוא התחיל ללכת ולדבר. זה היה ממש מזמן. ועוד שנה הוא כבר הולך לבית-הספר. וכל הזמן הזה מאז שנולד ועד עכשיו – אתה לא כאן. לא ישנת במיטה שלך. לא פגשת את החברים שלך. ולא קיבלת חיבוק מאימא שלך.
אני לא חושב שיש מישהו בישראל, או אפילו בעולם כולו שלא שמע את השם שלך. אז איך יכול להיות שבאותו הזמן, אתה כל כך מפורסם, וכל כך בודד?
הייתי מוותר על כל הממתקים בעולם וכל הצעצועים שלי בשבילך!
אני כועס מאוד על ראש הממשלה. למה הוא לא עוזר לך? אני לא מצליח להבין את זה! הוא איבד את אח שלו במבצע צבאי, ואי אפשר להחזיר אותו. הוא מת. אבל אותך אפשר להחזיר!
גלעד, אני לא יודע איך לספר לך את זה. אבל הבית שלך עומד ריק. המשפחה שלך הלכה כל הדרך לירושלים ועכשיו, הם ישנים ברחוב, מול הבית של ראש הממשלה. שהוא לא ישכח אותך.
אתה יושב לך בתוך תא חשוך ומחניק בעזה, ואני יושב כאן ומחכה שתכתוב לי בחזרה מתא דואר במצפה הילה. תבטיח שתכתוב לי בקרוב!
שלך תמיד,
יונתן בר, כפר ורדים
***
יונתן ואלה בר מדהימים
המכתב והשיר מאד מרגשים ונובעים עמוק מהלב. כל הכבוד
ליונתן ואלה בר שעשו את כל הדרך עד ירושלים על מנת לומר בקול את מה שכולנו חושבים.
יונתן ואלה- ריגשתם אותנו
יונתן ואלה- ריגשתם אותנו מאוד! גילי וליאור.