מחשבות על שפע ואכפתיות

ואיך זה בכלל קשור לענייננו ? לכפר… לא ממש קשור. למרות שבעיניי הכל קשור בעולם. אנחנו חיים בכלל בצפון, במקום יפהפה עם טבע. מה אין לנו פה? הכל. וגם אפשרות לחיות בשקט נפשי.

משפחתי הגיעה לכפר בשנת 96, ומאז אני גדלה פה. יש לי עוד שני אחים והורים. טוב לנו כאן בכפר. והיום אני פתאום קולטת – כל העבודות שלי הן פה בכפר. אני חיה כאן … וטוב לי. אתמול נסעתי במכונית, ואני רואה, שעשו גם כאן מאהל בכפרנו. ממש שמחתי. אני יודעת שאנחנו כביכול חיים "בכפר של עשירים", אבל גם כאן בכפר: כל כך הרבה ויכוחים ששמעתי עליהם. גם כאן מלחמות פנימיות.

אוכלוסייה רחבה של משפחות אנשים בני 30+ מתקרבים ל 40, עם ילדים. המון הייטקיסטים, עצמאים, אמנים, מטפלים, מורים – ועוד מיני אנשים יקרים. וכולם, אבל כולם…  לא רק בגילי… נלחמים ונאבקים מלחמת קיום.

אם זה במלחמה שאולי קרבה ובאה. אם זה בחוגים שצריך לשלם לילדים, בקייטנות. בכל החוגים והפעילויות, בחוגים לעצמם. בענייני הבית. בענייני ארנונה. בענייני שכנים לא סימפטיים. בעניינים שבתוך המרכז המסחרי. במארג החדש … שנראה נחמד. בכל התחומים האפשריים שרוציםלפתח כאן – המון מזה קורה במלחמות.

אני יודעת שיש כאן פוליטיקה בכפר… למרות  שבאמת לא מכירה. ולא רוצה גם להכיר עניינים כאלו. אני מכירה באופן אישי המון דתיים שגרים בכפר. לי אין שום בעיה איתם. אני אוהבת אותם – כמו כל אדם אחר שאני מכירה.

צר לי נורא שכאן בכפר הזה, ביישוב הקהילתי הזה, אנשים עושים עליהם חרם, כאילו הם לפחות השטן בכבודו ובעצמו … נכנסים לאנשים לכיסים ולענייניהם האישיים ביותר. לוקחים  לאנשים את הכלבים שלהם … או רישיון בכלל לגדל כלב.

מעציב אותי שאדם אחד או שניים –  יש להם כח כזה ! מה אנחנו חושבים לעצמנו? אנשים יחידים מחליטים כאן. אם זה במרכז – שהוא פרטי… בבריכה שגם פרטית. לפני שבוע אני ואחותי רצינו ללכת לבריכה, ובסוף ויתרנו!  בשבת הבריכה עולה 70 ש"ח כניסה. פלא שחלק מהאנשים הולכים למקומות בסביבה כמו מעלות, קיבוץ יחיעם, הבריכה של יד ביד. אפילו לנהריה – אנשים נוסעים כדי ללכת למכון כושר ולטבול בבריכה. תגידו, מי יכול לשלם מחירים כאלו? גם אנשים שיש להם. זה לא מוגזם בעיניכם?

ושוב…  אני בחורה צעירה. כולי תום. והאמת שכולי כוונות טובות. חושבת על אנשים בגילי, אם ויש להם כיוון תעסוקתי בחיים ואם ואין להם. כמה זה קשה. ויותר קשה כשיש כסף. כי מי זז כשיש לו ביטחון? מי עושה מהלכים נועזים, כשתמיד יש לו אפשרות… לבית טוב … להורים שמרוויחים.

היום הדירות הכי זולות שאפשר למצוא – וחיפשתי בעיקר במעלות, נהריה, וקיבוצי הסביבה – זה  ב-1200-  1300 ₪ לחודש. ומדי פעם  אפשר למצוא איזה כוך שעולה להשכיר אותו בין 800 ל-1100 ש"ח. למה, למה?? ריבונו של עולם. למה? הפעם היחידה שיצאתי מהבית … לפני עוד מעט שנתיים, הייתה לחיפה וגרתי בהדר. גם שמה שילמתי בזול. ועדיין היה לי המון על מה להוציא כסף. דברים מינימאליים כמו קצת אוכל ונסיעות לעבודה – מלא כסף. פה ושם דברים לבית. מוצרי היגיינה ומוצרי ניקיון. ואי אפשר פחות מ-1000 ₪ ומשהו להחזיק איכשהו בחודש.

ואני גם מעשנת סיגריות. נכון .. זו כאילו הבעיה הפרטית שלי. אני יכולה, ויש לי המון אפשרויות כמו לחסוך, לעבוד בחו"ל לעבוד בכל עבודה שהיא. אני עוד בסדר … בעניין הזה. אני איכשהו מסוגלת.

אחי הגדול הוא מוזיקאי ונגן. כבר הרבה שנים. ולא תמיד הוא פנוי לעבודות פיזיות.  שזה בעיקר מה שהוא עבד בחיים. למה אין תמיכה לאמנים? למה עושים פרצוף למי שלא עובד? למה אנחנו לא חיים יותר על שיטת המלגות? או איזושהי תמיכה כלכלית …איזה שהם תאגידים, אגודות. או לא יודעת מה…. הלוואי ויקרה שינוי. הלוואי ולבבות האנשים ייפתחו ואנשים יבינו שכולנו מישראל. רובנו יהודים. רובנו רוצים ויש לנו איך לעזור !

וזה מתחיל בדברים הקטנים… אם זה בטרמפ חינם לעבודה כל יום, אם זה עניין עסקי. אם זה להביא אוכל למישהו.. וכל טובה שהיא   – שממש מצילה אדם אחר. וואלה אני לא צדיקה. אבל בחודשים האחרונים מבינה שיש  המון דברים שכולם יכולים לעשות כדי להפוך לאנשים טובים יותר. לאנשים שאכפת להם אחד מהשני .

יש המון סוגים של ברטרים שונים שאדם יכול לעשות לחברו. יש המון אפשרויות – במיוחד למי שיש לו!! לפני איזה חודש בערך, אני וידיד שלי מצאנו מסך מחשב זרוק. מצחיק שנראה חדש לגמרי… הציוד הזה. ידיד שלי יודע לתקן מחשבים ומסכי מחשב. בשבילו זו בדיחה.  וככה עוד אדם הרוויח מחשב… שבכלל מצאנו ברחוב. אפשר להתייעל בהמון צורות, ברגע שמורידים את האגו. אפשר להיות נחמדים גם כשלא רוצים. אפשר לפעמים לבקש סליחה… ולשים את האגו בצד.