מאמאנט בוינגייט:

אז מה היה לנו שם?

14-15 – קבלת חדרים.

15-17 -מפגש הכרות בין 30 נשים – הצטמצמנו בדיבורים, כי בכל זאת היו רק שעתיים…

17-20 אימון. הצטרפתי למאמאנט כי כל אחת יכולה ואין כל צורך בכושר, אבל 3 שעות אימון זה משהו שמעולם לא עשיתי ולא חשבתי אי פעם שאעשה. למרות הקושי, הזיעה, המאמץ, נהניתי מכל רגע, פתאום זריקה של כדור פשוט הופכת להיות ממוקדת יותר, יש דרך לאחוז בכדור ולכוון את היד. גיליתי כי מה שחשבתי כהנפה פשוטה בהגשת כדור מעבר לרשת היא בעצם עבודה של הגוף, המותן והבטן ולא רק יד/כתף.

ב-20:00 מעולפת, גררתי את עצמי לארוחת ערב, מקלחות ולחלק ב' של הערב – מפגש חברתי שכלל הרבה ממתקים ואוכל שלעניות דעתי היה מחייב – בכל זאת התאמנו 3 שעות – מגיע לנו!

למחרת, כראוי לוינגייט, חדר אוכל נפתח 6:30-8:00, להגיע לאוכל אחרי 8 – זו כלל לא אפשרות, הרי אימון ראשון מתחיל ב-9  וממליצים שעתיים לפני לא לאכול. אז במקרה של נשים כמוני – מחייבים אותי לקחת הפסקה של שעה לפחות…

התאמנו עד 11:30, ושוב, מעולפת, אחרי לילה ללא שינה (כי נערים ממכבי פ"ת ועוד שאר הצעירים ששהו שם- חגגו) גררתי את עצמי לחדר, ואז לארוחת צהריים וב-13:00 מפגש נוסף שהחל בשיחה ואז משחקים עד 16:00.

אציין דבר חשוב – החדר בקומה שלישית ללא מעלית – זה לא כזה פשוט אחרי ולפני כל אימון לרדת ולעלות – בכל זאת עד מאמאנט ספורט לא ממש היה חלק משגרת יומי.