עודד שלומות
חגית פרידלנדר על פנטזיות בדמיון ובמציאות
מעבר לדלפק הביט בי מבט כחול
הפנטזיות לא נגמרות לעולם. הן רק עוברות דירה. מסתופפות במקומות חדשים. מייצרות דור המשך בתוכנו. הן רוצות לפרוץ דרך, לנפץ את חומות האיסורים, את המעצורים והכבלים שחוסמים את מהלכנו והן נשארות בגדר מאוויינו ותשוקותינו הלא מוגשמות.
להיות בעלים של פנטזיות זה כמו לחשוב בגדול, להיות עשיר בלי קשר לנפחו של חשבון הבנק. זה נפלא בעיני להיות עשיר מדבר שכזה…
כל כך הרבה סוגים של פנטזיות מתרוצצות במוחות הקודחים. בדרך כלל שם הם נשארות ואיש אינו מעז אפילו להעלותן על דל שפתיו… ומהו הגבול בין פנטזיה לחלום? את שניהם אפשר להגשים, תלוי כמה אנחנו מוכשרים לחבר אותם למציאות. האם הפנטזיות שלנו חייבות לגור רק בארץ החלומות הלא מוגשמים?
בדרך כלל פנטזיה אוהבת להישאר מושא רחוק, לא ממשי, משהו להתענג עליו כשרוצים לברוח מהמציאות. אם אנחנו אמיצים דיינו ולא רק פנטזיונרים שחיים בעולמות של דמיון, אנו גם הולכים בעקבות פנטזיה… כמו למשל יהודית רביץ בשירה שהולכת … "כמו פרפר אל האור ומה עם הגשרים שאת שוברת אם הקסם פעם יעבור?"
בקולנוע ובכלל באמנות ניתן לממש הרבה פנטזיות, כי זוהי חממה נפלאה לגידול הפנטזיות הכי עצומות. אפשר לעוף איתן רחוק על כנפי הדמיון, והאשליה המתקתקה הזו נשארת אי שם באזורים הנחלמים של המוח. עולה בראשי כרגע הסרט האיטלקי הנפלא של טורנטורה "מוכר החלומות" על הנוכל המתחזה למזהה כישרונות מהוליווד ה"שודד" במרמה ובעורמה את תמימותם של אנשים פשוטים שמפנטזים על פרסום ונסיקה אל על לעולמות אחרים ממציאות חייהם הדלה.
גם סרט אחר שזוכרת, "יחסים פורנוגרפים" דרמה צרפתית מעולה הנוגעת לרצון לממש פנטזיה מינית (שזה מדור עמוס במיוחד) ולהעמידה בסכנה מול הרגש המתעורר… (ממליצה בחום על השניים!)
אני פנטזיונרית לא קטנה ובכלל לא אמיצה ולמרות זאת הולכת עכשיו בעקבות פנטזיה…
הפנטזיה עליה רציתי לכתוב ועוד לא התחלתי, בכלל לא קשורה למה שאתם חושבים או לחילופין, מפנטזים…
ה"פנטזיה" שלי היא שם של חנות הממוקמת בנהריה! בעצם אם אדייק אז השם כתוב באות סמך, "פנטסיה".
אשמח לדעת שבאמת התאכזבתם לגלות שזו לא הפנטזיה עליהם חשבתם שאתם עומדים לקרוא, כי זה רק אומר שאתם עשירים ומלאי דמיון ומפנטזים…
גיליתי אותה בימים הראשונים שלי בכפר ורדים, כשעשיתי סידורים ברחוב הגעתון שבנהריה. שוטטתי ברחוב, מתבוננת בחלונות הראווה של חנויות ישנות מתקופה של צרכנות שידענו לפני "פרוץ הקניונים".
והנה בין כל החנויות קרצה לי ה"פנטסיה". חנות קטנה ורומנטית עם ניחוח של פעם. השם של החנות כה מתאים לכל אותן פנטזיות שאמירתה סוג של דרמה, כזו שלא ניתקל בה בחנויות אחרות. ב"פנטסיה" אפשר למצוא תכשיטים עתיקים וגם חדשים בסגנון עתיק, פריטים לקישוט הבית, ציורים, קצת בגדים עם אוירה של תיאטרון, כאלה שסוחבים את הפנטזיות שלנו להיות מישהו אחר בזמן אחר.
הכי הכי חשוב לספר שמעבר לדלפק הביט בי מבט כחול של דמות דקה וגבוהה, "מודליאנית משהו" שהתאימה להפליא לתפאורת החנות. חיוכה, סגנון וקצב דיבורה הזמין אותי פנימה לתוך החנות, להציץ ו"להיפגע"… כמובן שמאותו מפגש אקראי בו התוודעתי אליה, אנו שומרות על קשר חברי ותזכורת לאותו יום מתנוססת על הקיר גם בחדר הטיפולים שלי. חיה צוק, בעלת החנות אמנם מתגוררת בנהריה אבל זו היתה חברתי הראשונה בבואי לגור בצפון.
אני אוהבת את הפרגון שלך
אני אוהבת את הפרגון שלך לדברים היפים
וכיף לי שאת מפגישה אותנו גם עם עצמך, וגם עם דברים ומקומות שאת אוהבת- שהם גם בעצם חלק ממך
פנטסיה
ראשית כל הערה לעורך – כנראה נפלה טעות בתמונות!
לחגית אכן חנות קטנה ומטריפה ובעלת חנות נחמדה שמגשימה את חלומותיה.אבל אנחנו מחכים לפנטסיות שלך חגית שמידי פעם את חולקת אותם איתנו בכשרון הבלתי נדלה שלך.וגם יש חנות קטנה ומטריפה בכפר וגם משם בחרת לך חברה…אוהבת אותך
פנטזיסיה
בכוונה ניסיתי לשלב את שני המושגים פנטסיה ופנטזיה. בשנת 1940 יצר וולט דיסני את הסרט הבלתי נשכח פנטסיה שהיווה למעשה את הזרע ממנו צמחו מאוחר יותר הפארקים של וולט דיסני החל משנת 1955 בפלורידה הדיסני לנד, וגמור בפאריז בשנת 1992 וכה אמר דיסני: הפנטזיה או הפנטסיה נועדה לכל מי שצעיר ברוחו! חגית מחזירה אותי בבת אחת לנשמה הצעירה משום שהיא עצמה צעירה ברוחה וכל מה שמפעם אותה מפעם גם אותי ואולי גדולתה היא בנפשה הצעירה שכל כך דומיננטית בחייה ולוואי שכך תיוותר ותמשיך לפעמנו שוב ושוב
פנטס/זיות
לכל הקוא/ת את תאוריה של חגית,יש להניח שימצא עצמו בחלק מהתאורים,או לפחות הזדהה איתם.זהו כוחה של חגית ואלו הם כישוריה המיוחדים…הנייר הוא הבמה ומוחה הוא השחקן הראשי.אנחנו הקוראים הם הקהל באולם הקונצרטים…כייף לזרום עם מחשבותייך ותאורייך…ישר