כפר פלצנים


אנונימית
“הרגלנו את ילדנו לרמת חיים בזבזנית, יהירה וחסרת גבולות”
כפרניק _200 001 כפר פלצנים

 

 
אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה.
אני רוצה הכל הכי טוב, הכי הרבה.
אני רואה את זה מולי, צבעוני, טבעי, על המסך שלי.
אני רוצה להיות שם, אני רוצה להיות שם,
אני רוצה גם, אני רוצה גם…
(יהודה פוליקר ויעקב גלעד)
 
 
למה קוראים לנו "כפר ורדים" ולא "כפר פלצנים"? הרי יש כאן הרבה יותר פלצנים מאשר ורדים… 
כשאנשים בוגרים מחליטים להראות את עושרם בפרהסיה – זה עניין דוחה. אבל כאשר אנחנו מחנכים דורות של ילדים לשואו אוף, לעושר, לבזבזנות ויהירות – זה חמור כפליים.
על מנת שלא להסגיר את עצמי ולהשניא עצמי על ילדי ועל תושבים רבים, לא אכתוב את גילי, עיסוקי ומצבי המשפחתי. רק אציין שילדי (כולם או חלקם) עברו במערכת החינוך בכפר, שלא אליה מופנות הטענות (לפחות לא הפעם…).
 
1.
 
פורים מתקרב. אני מנסה לשכנע את ביתי (אז בת 15) להתחפש בעזרת המצאי בבית, שאיננו קטן: תחפושות ישנות שנאספו עם השנים, בגדים ישנים ממגוון ארצות וסגנונות, כובעים, יכולת יצירתית גבוהה של האמא (כלומר, שלי) – באופן שניתן להכין כמעט כל תחפושת בבית בעזרת קצת דמיון ויצירה. אלא שביתי מתעקשת על תחפושת קנויה ב-200 ₪, כאשר טענתה המרכזית היא: כל הבנות בכיתה הוציאו על תחפושות, אקססוריס, איפור וכו’ – סכום של כמה מאות שקלים.
 
2.
 
הקטנה (אז) עולה לכיתה ד’ ואין לה סלולרי. למה היא צריכה? "כי לכולם כבר יש". לא עזרו הטענות כי המכשיר מסרטן, וכי אפשר להסתדר בלעדיו. היא קיבלה סלולרי. מאז עברו כבר אלפי רבים של שקלים מחשבון הבנק שלנו לחברות הסלולריות, וביתנו החמודה (בחיי!) "מכריחה" אותו לשדרג את המכשיר כמעט על בסיס שנתי! אנחנו לא חלשי אופי, אבל אי קשה לחנך לצניעות ולחסכנות בשעה שכחברה, הרגלנו את ילדנו לרמת חיים בזבזנית, יהירה וחסרת גבולות.
 
3.
 
כל יום הולדת בגן (!) פתאום הופך להפקה עם ליצן, קוסם, ד’.ג’י ו"מתנפחים". אני לא מדברת על ההפרעה הסביבתית בשישי אחה"צ ("ל-א ש-מ-ע-ת-י"!!!!) – אלא על הסטנדרט הגבוה (ז"א הנמוך, אבל היקר/יוקרתי) שכולם "חייבים" עכשיו לישר איתו קו.
 
 
 
כפרניק _200 001_0 כפר פלצנים

 

4.

 
בגילאי החטיבה של ילדינו נאלצנו כמעט למשכן את הבית לנוכח מתנות יום ההולדת שהונהגו בחוג החברות של ביתי: מתנה בשווי של פחות ממאה שקל "לא נחשבת". ואם לכל אחת יש 20 חברות (ויש לנו ברוך השם עוד ילדים): זאת הוצאה שנתית של 2,000 ₪. נכון שביתנו קיבלה גם מתנות יקרות, אבל מה יעשו אלו שאין בכיסם להוציא כל כך הרבה?
 
5.
 
לילד הראשון יש רישיון והוא בודק עם חבריו את כל מקומות הבילוי באזור (עד תל-אביב): מועדונים, מסעדות, באולינג, סנוקר ועוד דברים. "אמא, כ-ו-ל-ם נוסעים, אל תיהי חננה", הוא אומר ומבקש עוד ועוד כסף.
 
6.
 
הבגרויות מתקרבות ואיתם ההוצאה הקבועה על שיעורים פרטיים. לא סתם שלומדים בבית ספר יקר ופלצני (כברי או תפן…), אלא שהתכשיט מעדיף להבריז מהשיעורים (ראו ס’ 5 לעיל) ולממן את צי המורים הפרטיים שמתפרנסים בכבוד מילדי השמנת העצלנים שלנו.
 
7.
 
אין ספק שחנויות מותגי ההנעלה וההלבשה באזור רואים בילדי ונערי כפר פלצנים לקוחות משובחים. אי אפשר לעצור את קדחת הקניות והתיאבון למלא את ארון הבגדים. וכשהארון מלא, אין בעיה: קונים עוד ארון. אנחנו הרי תושבי כפר פלצנים ולא חסר לנו כסף.
כפי שאמרתי בפתיחה: אנשים מבוגרים יכולים לחיות על פי הערכים הצרכניים ו/או הסביבתיים שלהם. אצל ילדים ונוער זה בלתי אפשרי. ראשית, משום שאינם מתאמצים להרוויח את הכסף ולכן אינם יכולים לעשות סדר עדיפויות צרכני נכון ובריא; ושנית משום שפועלים בעיקר על-ידי ערכי ה"עדר" או "כולם". קשה להאשים אותם, וזהו דרכו של עולם.
השאלה, האם אנחנו, המבוגרים, יכולים לרסן את ילדנו? האם נהיה מוכנים לעמוד מולם ולא להסכים לכל גחמת קניות שלהם?
מכיוון שלא מדובר בהחלטות "אישיות" (אנחנו כל הזמן ניסינו, אבל לא היינו מסוגלים. בעיקר שלרוב הילדים אמרו אמת: לכ-ו-ל-ם כבר היה סלולרי דור שלוש, לפטופ, מגף ב-800 ₪, יום הולדת מושקע וכו’), אני מציעה לועדת חינוך או להנהגות הבית ספריות, או להתארגנות הורית אחרת, ליצור "מצב חדש", בו אנחנו מחזירים לעצמנו את האחריות והמנהיגות.
אחת הרעות החולות של המצב הנוכחי, שמשפחות הנמצאות במצב כלכלי פחות טוב, "נאלצות" לתת לילדים הרבה מעבר ליכולתן הכלכלית. לכן, במאמץ משותף לבער את הנגע – יש גם התחשבות חשובה בחלשים.
 
*
 
הערת המערכת: באופן כללי אנחנו מתנגדים למאמרים/עמדות בעילום שם. אלא שהפעם שוכנענו כי הכתוב לעיל מצדיק לשמור על חיסיון הכותב/ת.
 
 
 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. יוסף הגב

    כמה עצות
    1 – לסרב למה שאת ממש לא יכולה לקבל. זה ילך קשה פעם או פעמיים אבל זב החוטם שלך יבין מהר את מאזן הכוחות ויסתגל
    2 – למתן את הדרישות על ידי הצעות נגדיות ומשא ומתן
    3 – להקציב לילד הקטן סכום צנוע איתו יוכל לתמרן ברכישותיו
    4 – להסביר לילדה כמה שעות עבודה אבא עובד בשביל יום הולדת מהסוג שהיא דורשת. לבדוק אם היא מוכנה לעבוד לטובת הבית כמות זמן כזו.
    5 – החל בגיל מסוים לאמץ מדיניות של שקל תמורת שקל. רוצה בילוי? תעבוד קצת. רוצה חצאית? תעבדי קצת.

  2. תסלחי לי הגב

    את פלצנית וגם פראירית
    אין מה להוסיף

  3. Anonymous הגב

    קצת בוטה ומוגזם, אבל חומר למחשבה
    הכותרת גסה מדי

  4. עופר הגב

    את אחראית לחומרנות של ילדנו
    בכל חברה ישנם הורים שחושבים שאם ילדיהם ילבשו את המותגים המשוכללים ביותר, ישתמשו בבמכשירים סלולריים משוכללים וכד’, תהיה להם ילדות טובה משלהם.
    ואז מגיע הגל השני, אליו את שייכת: מספיק, שלשני ילדים יש מכשיר סלולרי, בכדי שהילד יבוא הביתה ויאמר “לכולם יש”. הורים כמוך, שאינם עומדים בפרץ, מצטרפים ל”חגיגה” ואז נשארים רק הילדים שהוריהם כן עומדים בפרץ, אך הם הולכים ומתמעטים בכפרינו.
    רוב באנשים בכפר אינו שייך לקבוצה הראשונה, אלה, כמוך לקבוצה השנייה.

  5. יעל הגב

    כפר פלצנים
    אם לא נשים גבולות זאת תהיה התוצאה.תגובה מס’ 2 היא התשובה.אהבתי!

  6. יעל הגב

    ללמוד לשים גבולות ומהר.כותב 2
    ללמוד לשים גבולות ומהר.כותב 2 מלים כדורבנות

  7. אפי הגב

    ילדות בעיקר בחופשים עוצרות טרמפים למעלות/נהרייה אפילו ב2בלילה
    ילדות בעיקר בחופשים עוצרות טרמפים למעלות/נהרייה אפילו ב2בלילה .הילדות בנות10-12 מספרות שהם ישנות אצל חברה-הורים התעוררו

  8. חופש הגב

    אתם מגיבים לכתבה שכתב בעל האתר.
    בעל האתר ראה שאפשר למשוך קהל לאתר שכותב פרובוקטיבי באתר ‘ורדים נט’. ראה כי טוב ועשה לו אתר משלו.

  9. אמיר הגב

    יש צדק במה שהיא אומרת
    אני מסכים לכל מילה.
    כל הכבוד שיש מישהו שאומר את הדברים.

  10. כפרניק הגב

    מפרגן לאתר
    למרות הכותרת הגסה, האתר והכותבת העלו לדיון ציבורי נושא מאוד-מאוד חשוב! ישר כח!
    ולעצם העניין: התופעה ידועה ונכונה ברוב הבתים. התארגנות כפי שמציעה הכותבת:
    (אני מציעה לועדת חינוך או להנהגות הבית ספריות, או להתארגנות הורית אחרת, ליצור “מצב חדש”, בו אנחנו מחזירים לעצמנו את האחריות והמנהיגות.)- יכולה להיות רעיון מעניין מאוד.
    מישהו מרים את הכפפה?

  11. ללה לנד הגב

    אפשר גם להגיד “לא”
    אפשר להאשים את הסביבה ואפשר לקחת אחריות ולא לאפשר לילדים לקבל כל מה שהם רוצים.
    אף אחד לא הכריח אתכם להוציא כל כך הרבה כסף על הילדים.
    הלחץ הוא לא רק לחץ חברתיבקבוצת הילדים, אלא לחץ של הילדים עליכם שאתם לא עומדים בו.

  12. חגית הגב

    למרות הכותרת
    למרות הכותרת…בעיני הילד הוא השתקפות של ההורה, המחנך, ובעיקר השתקפות הדור. הוא חקיין ותוצר של תבנית נוף הולדתו, ביתו
    ומולדתו…ותבנית זו אינה רק בכפר ורדים.

  13. עד הגב

    כפר פלצני
    מבלי להתיחס לפעילות המעיים(החיונית לכשעצמה, הכעיה היא בכותבת ובהיותה אסקופה נרמשת לדרישות ילדיה במקום מחנכת ומציבה גבולות.
    גידלתי ילדים בכפר והם יצאו לעילא ולעילא. נכון, לפעמים הם כעסו עלי – הורות אינה תחרות פופולריות!

  14. אילן הגב

    יש מילים נוספות בעברית לא, עד כאן.
    אני לא פעם מציב גבולות לילדי ואני משתמש במילה לא ועד כאן. לא פעם בדקתי את המילה “אבל כולם” ומצאתי כי מדובר 2-5 ילדים נוספים. כך שסה”כ הילדים שלך גילו שיטה שכנראה עובדת והשתמשו בה “לכולם”.

  15. טל-אל הגב

    חינוך?! לא מילה גסה
    ממליצה לכל ההורים לרכוש את הספר הסמכות החדשה מאת חיים עומר- יש לו כמה תובנות שיכלות לסייע לכולנו.בהצלחה.

  16. דפנה הגב

    התיאור הזה מתאים כמעט לכל מקום בארץ
    וכפי שהגיבו כאן לפני – מותר ורצוי לומר “לא”.
    מותר ורצוי להתנות מתן כספים והטבות במילוי חובות כלפי הבית, המשפחה והלימודים.
    מותר ורצוי לעודד את בני הנוער לעבוד ולהרוויח כסף למימון המותרות, כך שילמדו שיש ערך לכסף, ולא חסרות עבודות כאן בכפר לבני נוער, החל בשמרטפות, גינון, טיפול בחיות מחמד ועוד…

  17. אברום רותם הגב

    הפוסל (הפלצן) במומו פוסל
    הפילוסוף יהושוע ברלין מגדיר שני סוגי חופש: חיובי ושלילי. חופש חיובי הוא חופש שלא ממומש בגלל אילוצים חיצוניים. חופש שלילי לא ממומש בגלל אי יכולויות/ מגבלות פנימיות.
    כולנו מנופפים בחופש החיובי: אני לא יכול כי “הם” אשמים/ פלצנים/ טפשים וכ’ו וכו’. אף לא אחד יודה שבעצם החלק המרכזי של אי היכולת היא פנימית-אישית (חופש חיובי), ולא יודה באזלת היד האישית.

    ולעניננו:
    לא הבנתי למה לשדר כזו חוסר יכולת ושליטה על הילדים, בזיהום כל הסביבה ואשתו כ- “פלצנים”. סליחה, בילדים במעלות, נהריה וכרמיאל לא דורשים מתנות/ תחפושות ב- 200 ש”ח או משהו. ההורים שם אינם חסרי אונים כמו המוצג כאן? למה כאן זה “פלצנים” והם לא? אין מושג אחר הולם לתופעה? מהו הצורך המטופש הזה להכפיש כך?
    שידור העליבות האישית כאן, במקום חשבון נפש אישי ל”הורות אחרת” לנורמות של הורות וחינוך אחרים מהקיים כיום, ע”י זיהום וורבלי והטלת רפש בישוב, לא מעורר סימפטיה ואמפתיה, גם לא לחוסר האונים ה אישי, שמוסווה כאן כ- אתם “פלצנים”.
    מן הראוי לפתוח דיון כזה ל”הורות אחרת” – לקחת שליטה ממשית ובקרה על הצאצאים, בחיבוק ובנחישות, שודאי לא יכולה להיעשות רק בבית, אלא במדיניות והובלה חינוכית ישובית, אך לא בצורה כ”כ עלובה של הטלת רפש.
    זו לא פלצנות ולא אנטי פלצנות, אלא עליבות, שאין מקומה בדיון ציבורי.
    חבל שזו צורת הדיון, רק במשיכת תשומי, פרובקטיביות ריקה ודי עלובה (סליחה….), שבמקרה הטוב מזיקה ותו לא. ודאי לא מקדמת דבר!

  18. אלון הגב

    לחנך לא לבקר….
    לא צריך רק לבקר את כולם ולא לעשות כלום בחינוך:
    1) מתחפשים במה שיש, קצת דמיון, קצת תושייה והרבה כיף
    2) פשוט לא !!! ולא משנה אם לחלק (בטוח לא כולם) כבר יש, לעמוד על שלנו כהורים.
    3) משחקי הפעלה – חבר/חברה מגיע קצת לפני ומכינים כיף של יום-הולדת
    4) סוכם מראש בוועד כיתה – מקסימום 60 ש”ח למתנה – אפשר וכדאי
    5) כולם !!! – שיסלחו לי כולם !!! אני רוצה אותכם (ילדיי) לא כמו כולם !!! (לטוב ולרע…)
    6) להתעקש ולהסביר – בגיל זה הלימודים זה העיקר – כשיגדלו יודו לך/לכם
    7) צריך לאהוב ולהנות מהבגד – לא מהשם שלו
    אני לא מחזיק מעצמי הורה מושלם בל העקרונות לעיל כן מנחים אותי ועוד כמה….
    להיות הורה בימים אלו זו עבודה קשה וכן לדעתי יותר חשובה מהעבודה שמשלמת את המשכורת.
    לשמחתי אני מבוסס כלכלית באחוזון הגבוהה – אבל לא הכסף הוא העניין אלה האדם
    צריך להשקיע בילדים שיהיו אנשים טובים יותר – בסוף הכל מסתדר
    לא להתייאש; זה קשה אבל מאד משתלם
    והכי חשוב – לא לחפש אשמים, בד”כ זה אנחנו שלא בסדר…..(רמז דק לכותבת הכתבה)
    יום טוב – חג שמח
    אלון

  19. כפרניקית גאה . הגב

    פשוט כתבה מיותרת.
    עם כל הכבוד לשיר המדהים שהכותבת שמה בהתחלה .
    הכתבה מיותרת לחלוטין . ממורמרת על ילדייך המפונקים ? מצאי לזה פתרון אחר ואל תוציאי את מרמורך אל תושבי הכפר .
    קודם לפני שאת מחנכת את הציבור תחנכי את הילדים שלך .

השארת תגובה ל-Anonymous

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן