עודד שלומות
קרה שם הרבה יותר מהצגה נפלאה. היה ביחד. חברים שנפגשו, חיבוקים והכי חשוב: זמן להיות בחוץ.
קרה שם הרבה יותר מאשר הצגה נפלאה. היה ביחד. חברים שנפגשו, חיבוקים והכי חשוב: זמן להיות בחוץ ולשבת על האדמה.
אתמול ראיתי את "ילד בוץ" של תיאטרון פופיק. כל השבוע חיכיתי להצגה הזאת. שחקניות שיוצרות תפאורה ובובות מבוץ על הבמה, סיפור אפריקאי. אין סיכוי שהייתי מפסידה את זה. ביררתי עם דורית מנהלת המרכז לגיל הרך והמשפחה בכפר ורדים שמותר לבוא גם בלי ילדים… והגעתי…
כל ציפיותיי מולאו והרבה יותר מכך.
ההצגה היתה מצחיקה, חכמה, מרגשת ובעיקר מלאת יצירתיות. חלק מהבובות הוכנו מראש, וחלקן נוצרו על הבמה – מבוץ… השחקניות מצחיקות ומוכשרות והילדים היו מרותקים. המוזיקה שחלקה מקורית וחלקה אפריקאית מסורתית מקסימה והנגן היה גם שחקן וגם סיפק קולות רקע של עיזים ותרנגולות ומה לא- פשוט נפלא!
וקרה שם הרבה יותר מאשר הצגה נפלאה.
היה ביחד.
ילדות וילדים יושבים על המחצלות, הורים מחויכים שנהנו גם, אנשים שהתאספו לא רק מהכפר אלא גם מישובים שכנים – מצפה הילה, הר חלוץ, פלך, מעלות, חוסן…. – חברים שנפגשו, חיבוקים, והכי חשוב: זמן להיות בחוץ, לשבת על האדמה.
הילדים השתוללו ושיחקו לפני ואחרי, ארוחות ערב נשלפו בתום ההצגה, ממש הפנינג משפחות. ובכלל בעולם של היום, להוציא את הילדים החוצה מהבית וממקומות פעילות סגורים אל החורשה והטבע, זה מבורך וחשוב.
והבוץ.. אני אוהבת בוץ.. כבר שנים אני יוצרת בבוץ, ומקיימת סדנאות יצירה בבוץ. לראות את הילדות והילדים רצים אל הבמה מייד כשהיה אפשר כדי לקבל כדור בוץ ולהתחיל לשחק, בלי שאף הורה מזהיר לא להתלכלך, היתה הנאה גדולה עבורי.
buy viagra dhaka
viagra sale boots
generic viagra 100mg
buy viagra online mastercard