חופשששששש…


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
חגית פרידלנדר

אני מתגוררת בכפר ורדים. עדיין מרגישה בו כבטיול שנתי. מתחברת מאד למשפט "כמה נוף שבאת הביתה".

כפרניק _MG_6728_4 חופשששששש...

כמה טוב שהוא מגיע… נוחת לו בנחת בין המצרים, בין השמשות, בין הימים והלילות החמים.

החופש לא לעשות… לא להתרוצץ… לא לחפש… ליהנות מהיש…. לא לדאוג מהאין… לא לתכנן…

נולדנו לחופש? אם לא היה נוחת עלינו, האם היינו מרגישים חופשיים לאמצו אלינו בחום? אולי בקור?

אולי בכלל לא?

ואם כבר מתגבשת ההחלטה לצאת לחופש, לעיתים רבות קורה שהחופש הולך ומתרחק והמרוץ רק מחליף זירה. העשייה המרובה בשגרת החיים, שואבת אותנו בסחרור למעגלים אינסופיים של עידן אי השקט. אך לא באי. ולא בשקט.

בימים שנסעתי ל"ראות" בשדות זרים ולטייל מחוץ לגבולות הארץ, זוכרת שתמיד ייחלתי לעצמי נחיתה רכה באי יווני כלשהו לפני החזרה ארצה.

האם עשיתי זאת? מעולם לא! אבל תמיד יישאר החלום כמושא געגוע, אי בלב ים תכול עם קצב משלו, שגלגליו נעים באיטיות וחוקי המרוץ רחוקים ממנו שנות אור. אין לאן לרוץ, מה לצרוך, מה לא להחמיץ…. רק להיות, ליהנות, לנשום עמוק את השלווה להתבונן בעיניים מצועפות לאופק… לומר תודה שאפשר ליהנות מאי המעש ולשרוד רגעים תכולים עם אוכל פשוט ואנשים רגועים וים של שקט.

והיום? אני מתגוררת בכפר ורדים. עדיין מרגישה בו כבטיול שנתי. מתחברת מאד למשפט "כמה נוף שבאת הביתה". מוקסמת מיופיו של המקום ומהרווחים הירוקים המבצבצים בין חלקיו של הבטון האפור. כל יום שואלת את עצמי אם אכן הגעתי לעידן החופש בחיי.

החופש להינתק. החופש לבחור לראות את היפה והטוב גם כשלא הכל יפה וטוב.

 

 

כפרניק  נוף שבאת הביתה_36 חופשששששש...

 

 

לדוגמא, יש מרחק אווירי של כעשרה מטרים בין המיטה שלי להמולת הכביש שמתחתי. בלילות אני מתעוררת כשצווחות הנוער המשוטט ברחובות חוזר הביתה שיכור וחסר שליטה מהווים מטרד של חוסר התחשבות לא מלבב בלשון המעטה… ומצד שני אפשר לשמוע ולספר לכם רק על קולות רמים של עלומים, של שמחת נעורים המפרה את השקט לזמן מה וגוועת בדממה לתוך השחר העולה. אז תגידו, באילו משקפיים להתבונן?

יש ריח של חופש עצל בכל הסובב… אפילו הציקדות מתעייפות מלהשמיע צרצורן ולוקחות פסק זמן לגרונן המתלהט בחום… הערבים שקטים מתמיד… צהלות ילדים כמעט ואיני שומעת…. ולפעמים אפילו יש בי תחושה שה"חופש" האמיתי מתרחש במקום אחר וכאן מי שנשאר בעצם חווה חופש של ממש. האומנם?

 

בשבילי חופש זה לעצור, לעשות מה שרוצים, מתי שרוצים, כמה שרוצים, איפה שרוצים ובעצם מותר לא לרצות כלל. איני מרגישה מיוסרת גם כשאיני עושה דבר. איני נלחמת על החופש שלי.

הוא פשוט חי ונושם ממש כאן לידי.

כשהחופש יסתיים?

אני אוספת אנרגיות מכל הכיסים והמחבואים, עוטה עלי מדים של אחריות ורצינות, משנסת מותניים ומנסה להצדיק את קיומי בעשייה עד… החופש הבא… עד העונג הבא…

 

 

 


0 תגובות

  1. החיים בניקוד הגב

    מדהים
    קראתי
    אני גר בכפר ורדים .עדיין…..

  2. המלך שלמה הגב

    חופשה,זמן מחשבה מעמיקה
    התחברתי לתאורך על החופש מהיום יום וממטלות “שוטפות” ,אך זהו זמן לעצמך למחשבות שחבויות בירכתיי ספינת הפנטזיות המפלסת דרכה בים של רגשות גוהים כגלי הים ודפיקות ליבך האומים כתופיי התם תם האפריקאי,אלו מחוזות שאני מבקרם מידי יום ,בזוכרי את ידידתי היקרה והמיוחדת בדרכה, מי יתן ותמיד תדעי להנות “בטלת החופש” שאת כל כך זקוקה לו. וכרגיל תודה בשם נתיני ממלכת שלמה.

  3. רז הגב

    חופש
    אני לא גר בכפר ורדים ולא בכפר אחר אבל חגית בהחלט מספקת את הסחורה של המשווקת האולטימטיבית של כפר ורדים. אגב חגית את משתמשת במושג אחד כדי לתאר שני מצבים אך בגלל הכישרון הרב שלך למשחק הנפלא במילים דומני שגם האקדמיה הייתה מאשרת שימוש זה.
    המושג האחד הוא החופש החופש מהשיגרה החופש מההכרח ל”היות בסדר” החופש לערוך בחירות אחרות מתוך אלטרנטיבות שונות טמצד שני את מתארת מצבים של חופשה המשמשת אותך לצבירת אנרגיות חדשות שני המושגים משתלבים אצלך באופן הרמוני ביותר בהצלחה רבה גם בחופש וגם בחופשה

  4. אילנה הגב

    חופש
    חגיתוש , כפי שאת מכירה אותי אני לוקחת חופש כמעט יום יום. כי הגעתי למסקנה שהחופש יותר חשוב מלהיות משלמת 🙂

  5. יעל הגב

    כנראה שעד שאנחנו לא יוצאים
    כנראה שעד שאנחנו לא יוצאים לחופש אנחנו לא יודעים כמה אנו זקוקים לו.ללא לעשות כלום לפי שעות ומשימות והתחייבויות אלא סתם לקום בבוקר מתי שבא עם צפצוף הציפורים לפחות אצלי בגינה לנוח בצהרים?….יש דבר כזה? ובכלל כף גדול.גם הנפש והגוף זקוקים לחופש אז קדימה חופש נעים לכל מי שיכול להרשות לעצמו לקחת!
    ואנא בני נוער בבקשה תנו לישון בלילה……אפשר ללכך הביתה בשקט ולא בצווחות.

השארת תגובה ל-המלך שלמה

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן