חבר’ה-חבר’ה רגע-רגע


צילה שנהר
שהילדים ילכו לשחק עם החברים בשכונה
כפרניק _רזולוציה נמוכה_6 חבר'ה-חבר'ה רגע-רגע

שהילדים ילכו לשחק עם החברים בשכונה

 

 
 
קצת אחרי פסח נשבר לי סופית!!!
במשך החורף הילדים שלי רבצו בבית, בהו בטלוויזיה, בהו במחשב ורבו בלי סוף איזה תוכנית יראו, כמה זמן היא / הוא ראו את התוכנית, מי יהיה ראשון במחשב וכו’. כדי לגוון מדי פעם את הבהייה במסכים המרצדים, הם היו רבים בצרחות עד לב השמים תוך קיטורים בלתי פוסקים של "אמא, משעמם לי", "אמא, תגידי לו / לה". ובעיקר… אמא, אמא, אמא, אמא בלי הפסק כמעט.
נכון שמדי פעם הם הלכו לחברים או הזמינו חברים הביתה אבל הקור המקפיא והלילה שירד כבר בשעה 16:30 גרם להם לפתח התמכרות קלה עד בינונית למסכים מרצדים מכל סוג שהוא.
 
אם להכות על חטא אני חייבת לציין שזה נוח במידה מסוימת שהבת בטלוויזיה והבן במחשב וכך אני מרוויחה עוד כמה שעות של שקט תעשייתי.
 
בחופשת הפסח נשברו כמה שיאים של זמן בהייה במסכים המרצדים ובמריבות והרגשתי שסבלנותי פוקעת (אני מודה שאני לא אמא מושלמת, אפילו רחוקה מכך, אבל אני לא מפחדת להודות בזה).
הודעתי לילדים שמזג האוויר התחמם, יש יותר שעות אור בחוץ ואני מבקשת מהם לצאת החוצה ולשחק עם שאר ילדי השכונה. הם יצאו החוצה ותוך 5 דקות התגנבו הביתה לצפות שוב במסכים המרצדים. כבר אמרתי התמכרות???

שאלתי אותם מה קרה ולמה חזרו והם אמרו לי שיש לכך 2 סיבות:
1.   כבר אין יותר גן שעשועים בשכונה כי המועצה הסירה את כל המתקנים (למעט חצי מתקן) בגלל שלא היו בטיחותיים.
2.   אין אף ילד בחוץ שאפשר לשחק איתו.
 
לגבי הסעיף הראשון, אני חייבת להגיד שהתרגזתי מאוד. זה לא קורה הרבה שאני מתעצבנת אבל כשמרגיזים אותי עד כדי כך אני מתחילה לעשות. עוררתי קמפיין ששמו יצא למרחוק בנושא גני השעשועים בכפר.
לגבי הסעיף השני, פשוט לקחתי את עצמי, דפקתי בדלתות ברחוב בכל הבתים שיש בהם ילדים, אמרתי "שלום" לאמהות ההמומות והודעתי להן נחרצות שמעכשיו כל הילדים ברחוב עוברים גמילה מרוכזת מהמסכים המרצדים וכל האמהות מתגייסות לשתף פעולה ולהוציא את הילדים החוצה כדי שתהיה פה שכונה.
הסברתי להם שאני רוצה זה שהילדים ישחקו בחוץ משחקי כדור, תופסת ומחבואים כמו שהיה לנו כשהיינו קטנים. שעות היינו משחקים בחוץ עם הילדים האחרים, משחקים קלאס, גומי, חבל, מחבואים, תופסת וזו תקופה נפלאה.
 
הגמילה של ילדיי מהמסכים המרצדים לא הייתה קלה. מצאתי את עצמי עומדת בגבורה מול צרחותיה של ביתי שקיבלה תסמיני גמילה רציניים. עמדתי במשימה כמו שומר מול מתקפה חזיתית של שני ילדים. מתמרנת בין אסרטיביות ברורה, לבין רגישות לקושי שלהם. גיליתי שילדיי פיתחו מערכת יחסים נהדרת עם המסכים, אך יחסים קצת יותר בעייתיים עם בני גילם.
 
אני חייבת לציין כי הרבה אמהות שיתפו אותי פעולה כאילו רק חיכו שמישהו חיצוני ייתן להן לגיטימציה למאבק בהתמכרות אותם פיתחו גם ילדיהם.
 
כל אחת נאלצה להתמודד עם ההתמכרות של ילדיה וחוסר הרצון להתמודד עם קשיים חברתיים לאחר שהתרגלו למחשב ולטלוויזיה איתם לא צריך להתמודד במערכות יחסים מורכבות, עם תסכולים, עם המתנה בתור, עם מקומו של הילד בחברה ועם דברים שאם עכשיו לא מתאמנים עליהם, ייווצר פער כל כך  משמעותי שאף תוכנית טלוויזיה ואף משחק מחשב לא יצליחו להשלים.
 
היום בשכונה הצעירה ברחוב זמיר יש אחרי הצהריים קבוצות של ילדים מכל הגילאים שמשחקים בחוץ ויוצרים כאן "שכונה" כמו שהיה פעם כשאנחנו היינו קטנים.
הקולות והצחוקים שווים פי אלף יותר מכל שקט תעשייתי שהושג אי פעם באמצעות בהייה במסכים מרצדים.
 
כפרניק _רזולוציה נמוכה_7 חבר'ה-חבר'ה רגע-רגע

הורים יקרים אני נותנת לכם לגיטימציה לנתק את ילדיכם מהכבל הבלתי נראה שמחבר בין ילדיכם למחשב ולטלוויזיה. כבל שמפריד אותם מילדים אחרים והופך אותם לאימפוטנטים מבחינה חברתית.
אל תיכנעו להתמכרות ולנוחות של השקט התעשייתי. על השקט התעשייתי הזה גם אתם ובעיקר הילדים ישלמו מחיר מאוד כבר ושום פסיכולוג טוב ככל שיהיה לא יוכל להחזיר לילדים את ילדותם שנגזלה.
תעודדו אותם להיות ילדים, תעודדו אותם להתמודד מול סיטואציות שאולי לא כל כך קלות להם, אבל הכרחיות בעולם האמיתי בחוץ. כמבוגרים יהיו להם מספיק שנים להיות מול המחשב ועוד מספיק שנים לצפות בתוכניות הזבל והפרסומות בטלוויזיה. פרסומות שיתנו להם תחושה שהם אף פעם לא מספיק טובים, אבל כדי להיות טובים הם רק צריכים להוציא עוד כסף ולקנות עוד איזה שטות שאיזה ילד או ילדה יצרו בסין במשכורת עבדים של שני דולר ליום. בשביל לממן את כל הקניות האלה שיגרמו להם כביכול להרגיש טוב עם עצמם הם יצטרכו לעבוד מאוד קשה ולפגוע בזוגיות ובמשפחה מה שמקרב אותם לסטטיסטיקות הגירושין.
 
מנהיגים עושים את מה שנכון, לא את מה שקל ואתם כהורים אם תרצו או לא תרצו, המנהיגים של הילדים שלכם. עוד היום כבו את המחשב והטלוויזיה ושילחו את הילדים לשחק בחוץ עם הילדים והשכנים.
 
ואתם הורים יקרים… האם גם אתם מכורים למסכים המרצדים? האם גם אתם מכורים לטלוויזיה ולמחשב? איזו דוגמא אישית אתם נותנים? האם אתם שולחים את הילדים לשחק בחוץ כדי שתוכלו לבהות במסכים המרצדים באין מפריע?
מתי בפעם האחרונה יצאתם החוצה להכיר את השכן שגר לידכם כבר כמה שנים? מתי אתם יצאתם החוצה לשחק?

 

0 תגובות

  1. אורחת צינית הגב

    צילה אנחנו לא צריכים ממך לגיטימציה
    תודה על העצה אבל אנחנו מסתדרות יופי גם בלי הפטרונות שלך.

  2. יאיר הגב

    נראה שהבעיה אצלך..
    צילה יקרה, אין לי מושג על מה את מדברת, הילדים משחקים בחוץ, במגרש ואצל חברים כל יום אחה”צ, הם ממש לא מכורים למסך, אולי שלך כן ואולי הנוחות שלך מנצחת את החינוך של הילדים. תתעוררי.. הבעיה היא כנראה רק אצלך.

  3. קר לי הגב

    כן רק חבל
    שאחרי 17:00 כבר קר בחוץ רוב הזמן.(ובשאר הזמן חם מידי)

  4. עליזה הגב

    צילה הנהדרת
    איזה כיף לילדים שלך שיש להם אמא שכמותך.
    וטוב לנו בכפר שיש אנשים כמוך.

  5. יועצת ארגונית הגב

    עצה ליועצת האישית
    צילה שלום.
    אני בטוחה שעמלת קשה מאוד בנושא אך הדרך שבה הדברים מוצגים והדרך שבה את פונה אלינו כהורים מקוממת ומורידה מערך הדברים היפים שעשית.
    כמי שנוגעת בייעוץ, אימון והנחייה את בטח יודעת שאנו לא לוקחים אחריות על האחר אלא מכוונים אותו לשם.
    עצתי לעתיד היא שאם עשית דברים כל-כך טובים (ועשית) פשוט הראי אותם מבלי להראות לאחר מה הוא לא עשה ואיך צריך להיות “צילה” כי זה הדבר הנכון. או-אז הדברים הטובים שלך יקבלו את אור הזרקורים ולא יעוררו התנגדות וביקורת.

  6. תושב ניטרלי הגב

    מחפשת פרסום
    חברים יקרים!
    אל תקחו ברצינות יתר את כתבותיה של הגברת הנכבדה במקומונים.
    כל הרעיון הוא לקבל קצת פרסום ואולי לקוחות בעתיד לעיסוקיה הפרטיים.

  7. עליזה הגב

    ל-6 התושב הנטראלי.
    1. מה מניע אותך? האם טוב לב? יושר? קנאה?
    2. מה רע ב”כל הרעיון” ? האם יש דרך יפה מזו לבחורה צעירה, לקבל פרסום.
    3.יש לך ולנו הרבה מה ללמוד מצילה.
    4. אל תיפול רוחך צילה יקרה. המשיכי למענך, למעננו ולמען הכפר.
    5. הלוואי שהיו בכפר עוד 50 צילות.

  8. צילה שנהר הגב

    הי עליזה
    תודה על דברייך. אינני מתרגשת מכל מיני מלעיזים הכותבים בעילום שם את דעותיהם הנחרצות עלי ועל עיסוקי. מצפוני נקי, אני קמה בבוקר בחיוך ובשמחה, הולכת לישון בידיעה שתרמתי לאנשים ולזוגות נוספים בזוגיות שלהם ושסייעתי ככל יכולתי בכלים שלי. אני רואה בכך שליחות לשמה והצלת נפשות, במיוחד אם יש בסיפור של זוגיות עגומה גם ילדים. אין כמו להחזיר את הניצוץ לזוג, ניצוץ שנשחק עם השנים, המשקעים והשגרה. התמורה שאני מקבלת ביעוץ היא הרבה מעבר לכסף, אני מקבלת סיפוק גדול.
    אני אוהבת לעזור וגאה מאוד במקצוע שלי. עמלתי עליו והשקעתי בו המון זמן, דם, יזע, דמעות ולא מעט שנים וכסף בהכשרות.
    אני גם שמחה על כל אלו שכותבים שהילדים שלהם כן משחקים בחוץ, זה משמח אותי עד מאוד.
    ולתושב הנייטרלי -“עלית עלי” הכתבות במקומונים זו בהחלט דרך שיווקית ואפילו לגיטימית. אשמח לקבל ממך רעיונות נוספים לשיווק עיסוקיי הפרטיים 🙂
    אתה מוזמן לא לקחת ברצינות את כתבותיי, אבל מדבריך עולה כי אתה קורא אותן למרות הכל?! זה מחמיא לי… תודה!
    הכתבה הבאה תעסוק בנושא של בגידות בזוגיות, אתה מוזמן לקרוא את “השטויות” שאני כותבת או לא לקרוא אותן כלל. הבחירה בידיך.

  9. אורח/ת הגב

    כלל ברזל שלימדה אותי אימי
    יש לך משהוא טוב להגיד – תגיד!
    אין לך משהוא טוב להגיד? – אל תגיד כלום

    לפעמים דברים בנליים מאד נכונים

    ומי שרוצה יקרא, ומי שלא רוצה – שלא יקרא. הכל יהיה בסדר, רק הוא לא יקרא.

    ומי שרוצה להוסיף להתרגז – חבל עליו, אבל רצונו של אדם כבודו

  10. איל הגב

    צילה המצילה
    אין כמוך
    תמשיכי כך
    אתה אור לקהילה שלמה
    תודה

השארת תגובה ל-אורחת צינית

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן