המקווה – יוק


נדחתה העתירה נגד מועצת כפר ורדים בעניין המקווה

 

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
           
עת"מ 21404-06-09 סלע ואח’ נ’ מ. מ. כפר ורדים
 
בפני      כב’ השופט רון סוקול
 
העותרים          
1. יהודית סלע   
2. אורייט אמזלג   
3. סימה בן חיים   
4. שרה הייל   
5. פרי שחף   
6. ינון סלע   
7. שמעון אמזלג   
8. הלל חוטר ישי   
9. ניסים אביטל   
10. יואב בן חיים
11. אנדרו אריק (אברהם) הייל
12. קטי שילה אוליבר
13. מיכאל איאש
14. דוד כהן
15. שלמה ממן
16. ויקטור חזיזה
17. טיבי הרץ
18. אמנון בן עמי
19. זקרי גרייסון
20. ז’ק בן זקן
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר אבי וינרוט ואח’
 
 
נגד
 
המשיבים           1. מר סיון יחיאלי, ראש המועצה המקומית כפר ורדים
2. המועצה המקומית כפר ורדים
ע"י ב"כ עו"ד חיים פיצ’ון ואח’
 
 
ספרות:
י’ זמיר, הסמכות המינהלית (תשנ"ו)
 
פסק דין
 
 
1.         עתירה כנגד החלטות המשיבים שעניינן דרישת המבקשים להקמת מקווה בישוב כפר ורדים.   המחלוקת בתיק זה משתרעת על עניינים שונים ובהם אמות המידה שנקבעו להקצאת משאבים ציבוריים, שעל פיהם לא תתאפשר הקמת מקווה בזמן הקרוב.
 
            הואיל והליכי העתירה עברו גלגולים שונים, אפתח בתיאור הרקע וההליכים ורק לאחר מכן אדון בטענות שנותרו להכרעה.
 
רקע כללי
2.         הישוב כפר ורדים מצוי בגליל המערבי בקרבת העיר מעלות. הישוב הוקם בעקבות החלטת ממשלת ישראל מחודש 8/1979. בהתאם לאותה החלטה התקשר מינהל מקרקעי ישראל עם החברה לפיתוח כפר ורדים בע"מ (להלן "החברה לפיתוח") בהסכם שהקנה לחברה לפיתוח סמכויות לתכנן, לפתח ולשווק מגרשים בתחומי הישוב (הנתונים מובאים מדו"ח מבקר המדינה, נספח לג’ לתשובת המשיבים). החברה לפיתוח התחייבה, בין היתר, להקים מבני ציבור שונים בשטח הישוב, הכל על פי הוראות הסכם ההרשאה והנספחים לו. כבר כעת יצויין כי בין מבני הציבור שקבלה על עצמה החברה לפיתוח להקים היה בית כנסת, אולם מקווה טהרה לא נכלל ברשימת המבנים.
 
3.         הסכם ההרשאה עם החברה לפיתוח הוארך מעת לעת, למרות שלא הושלמו כל עבודות הפיתוח ובניית מבני הציבור. בסופו של יום פקע ההסכם בשנת 2008. עם פקיעת הסכם ההרשאה הועברה הסמכות לפעול לפיתוח הישוב למועצה המקומית.
 
4.         בין מבני הציבור שהוקמו בישוב מצוי בית הכנסת, המשרת את הזרם האורתודוכסי בישוב. עוד ראוי לציין כי בשנת 2005 הושג סיכום בין המועצה המקומית למועצה הדתית האזורית מעלה יוסף, כי שירותי הדת לתושבי הישוב יסופקו על ידי המועצה הדתית (נספח לד’ לתשובת המשיבים). בין שירותי הדת שסוכם כי יינתנו על ידי המועצה הדתית נכללו גם שירותי "טהרת המשפחה והדרכת כלות".
 
5.         בישוב לא הוקם מעולם מקווה טהרה. בישוב מתגוררות כ-1,500 משפחות (כ-6,000 תושבים), אשר חלקם מגדירים עצמם כדתיים או מסורתיים. חלק מתושבים אלו החל לפעול לפני מספר שנים בניסיונות להביא לבניית מקווה בישוב.
 
            ביום 12/3/07 ניתנה התחייבות של הרשות הארצית לשירותי דת במשרד ראש הממשלה, לבניית מקווה לנשים בישוב (נספח ד’ לעתירה). ההתחייבות היתה להענקת תקציב בסך של 745,000 ₪, בתנאים שונים כפי שפורטו בהתחייבות. ביום 20/5/07 דנה מועצת הישוב בדרישה להקמת מקווה (פרוטוקול צורף כנספח ג’ לתשובת המשיבים). המועצה החליטה לאשר את התקציב לבניית המקווה, אולם הוסיפה כי תנאי להקצאת המשאבים יהיה הסכמת הרשות לשירותי דת לפטור את המועצה ממימון כלשהו להקמת המקווה או לאחזקתו. ההחלטה התבססה על האפשרות של הקמת המבנה במימונו של תורם (עותר מס’ 17). יצוין כי המקווה נועד להיבנות כחלק ממבנה שאושר לבית הכנסת לקהילה הקונסרבטיבית בישוב.
 
6.         המועצה העבירה את עמדתה לרשות לשירותי דת, תוך שהיא מדגישה את עמדתה כי תנאי להקמת המקווה הינו שהמועצה לא תידרש לממן את ההקמה או את האחזקה (נספח ד’ לתשובת המשיבים). המועצה אף חתמה על טופס ההתחייבות שנדרש על ידי הרשות הארצית לשירותי דת, תוך מחיקת הסעיפים הנוגעים למימון (נספח ה’ לתשובה).
 
7.         הרשות הארצית לא קיבלה את ההתחייבות המסוייגת שעליה חתמה המועצה. על כן, בדיון נוסף שנערך ביום 18/11/07 הוחלט לבטל את המחיקות מטופס ההתחייבות של המשרד לשירותי דת. החלטה זו התבססה על קבלת התחייבותו של התורם לשאת בהוצאות (נספח ו’ לתשובת המשיבים).
 
8.         בעקבות החלטה זו פרסמה המועצה ביום 23/10/08 מכרז לבניית המקווה (מכרז 5/2008 צורף כנספח ח’ לעתירה). בין לבין ובטרם נפתחו מעטפות המכרז, הוגשה עתירה כנגד תקינות הליכי המכרז (עת"מ (חי’) 10/08), וביום 6/11/08 הוסכם כי עד לסיום הבחירות למועצה, שעמדו בפתח, לא יפתחו המעטפות ולא יוכרז זוכה (נספח ט’ לעתירה).
 
9.         במקביל הודיע ראש המועצה שכיהן אותה עת, מר רון מוסקוביץ, על הקפאת הבקשה שהגישה המועצה להקצאת קרקע למקווה ולבית הכנסת וזאת על מנת להקצות את הקרקע לבית ספר (נספח ז’ לתשובה). הודעה זו ניתנה על רקע הסכם פשרה שהושג בין המועצה, המועצה המקומית תעשייתית מגדל תפן, משרד החינוך והעמותה למען ביה"ס הניסויי מעלות והאזור, לפיה יעבור בית הספר לתחומי הישוב (הסכם הפשרה צורף כנספח ח’ לתשובת המשיבים). כל אלו הביאו להפסקת הליכי המכרז לבניית המקווה.
 
10.       ביום 11/11/08 נערכו הבחירות למועצת הישוב והמשיב 1 נבחר לראש המועצה החדש. ביום 23/12/08, ולאור העובדות שתוארו לעיל, הודיע המשיב 1 למציעים במכרז על ביטולו.
 
            ביום 13/5/09 התכנסה מועצת הישוב והחליטה לבטל את ההחלטות בעניין הקמת המקווה. כן הוחלט על שינוי מיקומו של בית הכנסת (נספח יח’ לתשובה). בין היתר הסתמכה המועצה בהחלטתה על כך שתקציב הרשות לשירותי דת לא הועבר וההתחייבות פקעה. כן צוין שהתורם טרם העביר את חלקו.
 
            עם קבלת ההחלטה שלא להקים בשלב זה מקווה, התארגנו תושבים רבים ופנו למועצה. לאחר שנכשלו ניסיונותיהם לשנות את ההחלטה הוגשה העתירה העיקרית בתיק זה.
 
11.       בעתירה נטען כי יש לבטל את ההחלטה המורה על הקפאת וביטול הליכי המכרז לבניית מקווה ולחייב את המשיבים לפרסם מכרז חדש.
 
            נטען כי זכותם של תושבי הישוב למקווה טהרה הינה זכות יסוד הכלולה בחופש הדת והפולחן שלהם. לטענת העותרים מצוות הטבילה במקווה הינה מצווה בעלת חשיבות מיוחדת בהלכה היהודית ועניינה מצוות האישה להיטהר לאחר ימי הנידה. מצוות הטבילה במקווה הינה חלק ממצוות פרו ורבו ועל כן חובה על הרשות לספק את צרכי הקהילה ולהקים מקווה. עוד נטען כי ההחלטה לבטל את המכרז היתה פגומה, לא נסמכה על תשתית עובדתית ראויה ותוך התעלמות מהסכמת התורם לממן את ההקמה. ההחלטה על כן היתה, לדעת העותרים, בלתי סבירה ובלתי מידתית. העותרים הרחיבו וטענו כי מטרת ההחלטה היתה לפגוע בציבור הדתי שבישוב מתוך חשש של ראש המועצה לשינוי צביון הישוב. נטען כי שיקולים אלו הינם שיקולים זרים ופסולים.
 
12.       המשיבים מצידם השיבו כי ההחלטות התקבלו משיקולים ענייניים. הקרקע נדרשה לצרכים אחרים. זאת ועוד, המשיבים הדגישו כי נכונות המועצה בעבר להקמת המקווה הותנתה בכך שלא תאלץ לשאת בעלויות כלשהן. הואיל והתברר שעל המועצה לשאת בעלות הקמה והחזקה, רשאית היתה המועצה לבטל את ההחלטה. המשיבים הדגישו כי תכליתה היסודית של העתירה הינה להפוך את הישוב למוקד של חסידי חב"ד, שכן אין כל קושי לקיים את מצוות הטהרה במקווה במקוואות שבישובים סמוכים בשטח המועצה האזורית.
 
13.       ביום 8/9/09 נערך דיון בעתירה ונשמעו טענות הצדדים. במהלך הדיון עלתה הטענה כי לא ניתן להחליט על הקמת מקווה, או כל מבנה ציבורי אחר, בלי קביעת קריטריונים ברורים להקצאת משאבים ציבוריים. בסופו של דבר הושג בין הצדדים הסכם שנרשם בפרוטוקול כדלקמן:
 
לאחר דיון בלתי פורמלי, אנחנו מסכימים כדלקמן:
1.        הדיון יידחה למועד שלא יקדם מעוד ששה חודשים.
2.        המועצה תגבש קריטריונים להקצאת קרקעות למבני ציבור ולתמיכות תקציביות לצרכי ציבור. הקריטריונים יתייחסו לכלל צרכי היישוב, לרבות צרכי הדת ובהן הקמת מקווה.
3.        במסגרת הקריטריונים שיגובשו על ידי המועצה תביא המועצה בחשבון את רצון הציבור, ואת כלל צרכי הציבור, וכן תתחשב בזכויות החוקתיות של הציבור. כמו כן תביא בחשבון המועצה את הנטל על הקופה הציבורית מחד את האפשרות לקבלת מימון ציבורי או אחר להקמת מבני הציבור, לרבות מימון ציבורי שכבר אושר.
4.        בין הקריטריונים יובא בחשבון אפשרות של שילוב צרכים שונים יחדיו על מנת להקל ולחסוך בעלויות.
5.        לאחר גיבוש הקריטריונים על ידי המועצה, יועבר עותק לבא כוח העותרים אשר ישקלו את המשך צעדיהם מתוך תקווה שניתן יהיה על פי הקריטריונים להגיע להבנות לגבי צרכי העותרים.
6.        ההסכמה האמורה אין בה כדי לפגוע באילו מטענות הצדדים לגבי העתירה לגופה, ואין בה משום הסכמה של המועצה לקבלת טענות העותרים או ויתור של העותרים על טענותיהם.
 
14.       בעקבות אותן הסכמות החליטה המועצה בישיבתה מיום 14/12/09 על הקמת וועדה לבחינת קריטריונים להקמת מבני ציבור בישוב. ביום 23/12/09 נשלחו הודעות על מינוי החברים בוועדה.
 
            הוועדה כללה תשעה חברים ביניהם גם נציגים מקבוצת העותרים. הוועדה התכנסה מספר פעמים ואף ערכה דיון פומבי אליו זומנו כל תושבי הישוב (נספח ה’ לתשובה לעתירה המתוקנת). תושבים נוספים העבירו הערותיהם בכתב. בסופו של יום התכנסה הוועדה וסיכמה את מסקנותיה (נספח ז’ לתשובה לעתירה המתוקנת).
 
15.       הוועדה קבעה כי סדרי עדיפות להקמת מבני ציבור יתבססו על פי הקריטריונים הבאים:
קריטריון                                                           משקל יחסי
1. מספר משתמשים צפוי                                     30%
2. נדרש לניהול חיים תקינים בכפר                       25%
3. תואם לאופי (חזון) הכפר                                 25%
4. עלות תפעול ביחס למספר המשתמשים הצפוי  10%
5. אפשרות לסיפוק הצורך ביישובים סמוכים          10%
 
16.       לאחר מכן דרגה הוועדה את מבני הציבור הנדרשים בישוב לפי הקריטריונים שנקבעו ומשקלם היחסי (נספח ז’ לתשובה לעתירה המתוקנת). ברשימה מופיעים 17 מבני ציבור נדרשים, כאשר המקווה מצוי במקום האחרון ברשימה. המלצותיה אלו של הוועדה אושרו על ידי מליאת המועצה בישיבה מיום 21/4/10 (נספח ח’ לתשובה).
 
17.       לאחר אמוץ ההמלצות, ובשים לב לעדיפות הנמוכה שניתנה לבניית מקווה בישוב, הוגשה על ידי העותרים עתירה מתוקנת בה חזרו על טענותיהם בעתירה המקורית והוסיפו טענות בנוגע לקריטריונים שנקבעו.
 
            העותרים הוסיפו וטענו כי הקריטריונים שנקבעו אינם מתיישבים עם ההסכמה הדיונית שהושגה. הם אינם כוללים קריטריון של זמינות משאבים להקמת המבנה, אינם כוללים קריטריון של אפשרות שילוב ייעודים שונים במבנה אחד והעדר התייחסות לזכויות חוקתיות של התושבים. עוד טענו כי נפלו פגמים בדרך קבלת ההחלטות. בין היתר מציינים הם כי הוועדה קבעה את המלצותיה ללא תשתית עובדתית מספקת. לבסוף טוענים הם כי חברי הוועדה שקלו שיקולים זרים וחלקם אף התבטאו באופן גלוי כנגד הקמת המקווה וכנגד הרחבת מעגל התושבים שומרי המצוות בישוב.
 
18.       המשיבים חוזרים על עמדתם בתשובה לעתירה המקורית ומדגישים כי הקריטריונים נקבעו לאחר שיקול דעת ומתן אפשרות לכל תושבי הישוב להביע עמדתם. עוד טענו כי לא ראוי שבית המשפט לעניינים מינהלים יתערב בעניינים הנוגעים לניהול הפנימי של המשאבים בישוב. מדובר בהכרעה המבוססת על שיקול דעת המוקנה כדין למועצה ועל כן אין מקום להתערב בשיקול דעתה.
 
דיון והכרעה
19.       העותרים מדגישים בטיעוניהם כי החלטות המשיבים פוגעות בזכויות יסוד המוקנות להם כדין ובמיוחד בחופש הפולחן וחופש הדת המוקנה להם. לגישתם, זכויות יסוד אלו מקנות להם את הזכות לדרוש שהרשות המקומית תקצה משאבים ותאפשר להם לממש ולבטא את אורח חייהם הדתי.
 
            הצגה זו של הטענות אינה מדויקת, שכן זכויות היסוד וחירות האדם ובהן חופש הפולחן, כלל אינם שנויים במחלוקת. הדיון בענייננו מתמקד בעיקר באמות המידה לחלוקת משאבים ציבוריים ברשות מקומית ובתקינות ההליכים שננקטו על ידי המשיבים.
 
            במחלוקת זו הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטות המשיבים ואפרט טעמי.
 
20.       העתירה מכוונת לקבלת משאבים ציבוריים לצורך הקמת מקווה. משאבים אלו כוללים מקרקעין ציבוריים וכן תקציב הקמה ואחזקה. אמנם נטען כי קיים תורם שמוכן לממן את הבניה והאחזקה, אולם העותרים אינם מבקשים היתר להקמת מקווה פרטי, אלא עומדים על דרישתם לקבלת משאבים ציבוריים. התרומות שבדעת העותרים להביא לצורך בניה ואחזקה של המקום נועדו לצמצם באופן ניכר את העלות, אם כי עדיין נדרשים משאבים ציבוריים.
 
21.       בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעה ההלכה כי אין לחלק נכסים ציבוריים או כספי תמיכה ללא קריטריונים ברורים וידועים             (בג"צ 3638/99 בלומנטל נ’ עיריית רחובות, פ"ד נד(4) 220 (2000); בג"צ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ’ המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד נח(5) 79 (2004)).
 
בפסק הדין בבג"צ 3638/99 הנ"ל דן בית המשפט בהרחבה בעקרונות שיחולו על הקצאת נכסים ציבוריים לפעילות עצמית של גורמים שונים. בית המשפט הדגיש כי ראוי שהקצאת קרקעות תיעשה על-פי נוהל מחייב, נוהל שטרם היה קיים באותה עת. עוד הוסיף בית המשפט וציין (עמ’ 228):
 
כך או כך, נראה כי איננו נדרשים לנוהל זה או אחר לצורך הקביעה כי הקצאת מקרקעין חייבת להיעשות על-פי כללים וקריטריונים הוגנים, שוויוניים, ברורים, ענייניים וגלויים ועל-פי שיקולים ענייניים סבירים ומידתיים . אלה מהווים אבן פינה בקיומו של מינהל תקין המשרת את הציבור נאמנה (בג"ץ 59/88 הנ"ל [1], בעמ’ 706; בג"ץ 6698/95 קעדאן נ’ מדינת ישראל [6], בעמ’ 272 בין אותיות השוליים ו-ז, 274-275; בג"ץ 1438/98 התנועה המסורתית נ’ השר לענייני דתות [7]; א’ בנבנשתי "’נפרד אבל שווה’ בהקצאת מקרקעי ישראל למגורים" [29], בעמ’ 792-793). יפים לענייננו דבריו של הנשיא שמגר:
"מקרקעי הציבור צריכים להתנהל לפי אמות מידה ממלכתיות. אימוץ אמת מידה כאמור הוא בגדר חובתן של רשויות ציבור בכל ענייניהן, ועל אחת כמה וכמה ככל שהדבר נוגע לטיפול ברכוש שהוא בבעלותו של הציבור כולו. תירגומן של אמות המידה האמורות לאופני התנהגות מצביע, בין היתר, על החובה לנהוג בהגינות ובשוויון ועל פי כללי המינהל התקין" (בג"ץ 5023/91 פורז נ’ שר הבינוי והשיכון (להלן – עניין פורז [8]), בעמ’ 801).
 
 
 22.        בעקבות פסק דין זה פרסם משרד הפנים את נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמיכה או בתמיכה סמלית (חוזה המנהל הכללי 5/2001). על-פי הנוהל נקבע כי בכל רשות מקומית תוקם ועדת הקצאות מיוחדת שתדון בבקשות להקצאת נכסים עירוניים (סעיף 3). כן נקבע כי על ועדת ההקצאות לגבש קריטריונים (תבחינים) להקצאת הקרקעות. הנוהל מדגיש כי "התבחינים יהיו שוויוניים וענייניים בהתחשב בכל חלקי האוכלוסייה בתחום הרשות המקומית" (סעיף 4). סעיף 5 לנוהל קובע מספר עקרונות שיש לכלול בין התבחינים שייקבעו על-ידי ועדת ההקצאות. בין היתר מציין הנוהל:
 
הקצאת קרקע תעשה לפי סדרי עדיפויות שתקבע מועצת הרשות. צרכים אלו יוגבלו בתנאי סף מינימליים ופרמטרים אשר יבטיחו ניצול מיטבי של הקרקע עבור הצורך הציבורי אשר נקבע (כגון: מספר מינימלי של משתמשים בקרקע זו לצורך שנקבע).
 
23.       בשים לב לעקרונות כלליים אלו ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים נועד לתת ביטוי לחובתה של הרשות לפעול על פי אמות מידה ידועות וברורות מראש.
 
            עם זאת נזכיר כי הסמכת הרשות לקבוע אמות מידה לחלוקת משאבים ציבוריים אינה משחררת את הרשות מכבלי המשפט הציבורי. להיפך, בקביעת אמות המידה על הרשות לפעול בהגינות, בשוויון, בסבירות ובמידתיות. עליה להביא בחשבון את האינטרסים השונים ולקבוע את משקלו של כל אינטרס; על הרשות ליתן משקל מיוחד להגנה על זכויות חוקתיות; עליה לבסס את החלטתה על נתונים עובדתיים, עליה לשמוע את עמדת הגורמים הרלבנטיים וכדומה (ראה ד’ ברק-ארז משפט מינהלי 231- 232 (2010); י’ זמיר הסמכות המינהלית כרך א’ 246 (2010)).
 
24.       ראינו כי המועצה מינתה וועדה שבה 9 חברים הכוללים בעלי השקפות שונות, ובהם גם נציגי העותרים. כעולה מהמסמכים, הסתבר כי מלכתחילה מונו רק 7 חברים לוועדה. עם זאת, ולאור בקשת מר חזיזה (העותר 16), הוספו לוועדה שני חברים נוספים; מר יורם טהור והגב’ אתי צ’כובר, שניהם שייכים למגזר הדתי ביישוב.
 
            עוד מתברר כי מר טהור, אשר ביקש לקדם את בניית המקווה, לא נכח בחלק ניכר מישיבות הוועדה.
 
25.       הוועדה אספה נתונים על הרכב האוכלוסיה בישוב, על היקף הנכסים הציבוריים וייעודם, וכדומה (נספח ג’ לתשובת המשיבים). הוועדה נפגשה מספר פעמים, גיבשה רשימה של מבני ציבור אותם יש צורך לבנות ופנתה לציבור על מנת לשמוע את עמדתו לגבי הקריטריונים לקביעת סדרי עדיפות (נספח ה’ לתשובה). כמו כן נערך דיון פומבי אליו התייצבו כ-50 תושבים שהביעו עמדתם. רבים נוספים שלחו פניות בכתב לוועדה. רק לאחר כל אלו גיבשה הוועדה את המלצותיה. המלצות הוועדה הובאו לדיון בפני המועצה. בישיבה מיום 21/4/10 נשמעו דעות החברים. יו"ר הוועדה נשאל שאלות על ידי חברי המועצה, נתן הסברים על דרכי עבודתה של הוועדה ועל הקריטריונים שנקבעו ורק לאחר מכן החליטה המועצה לאשרם.
 
26.       מהחלטת המועצה מסתבר כי המועצה אימצה את הקריטריונים תוך הדגשה כי השקעה במשאבים ציבוריים תיעשה על פי סדרי העדיפות שנקבעו. עם זאת אישרה המועצה את הערת המשיב 1 לפיה המלצות הוועדה מהוות "מצפן" לצורך קבלת החלטות של המועצה, אך אין בהן כדי לשלול מהמועצה את סמכותה לדון בכל מקרה לגופו.
 
העדר תשתית עובדתית
27.       העותרים תוקפים את ההליכים האמורים וסבורים כי הוועדה לא פעלה על פי העקרונות שנקבעו בדין לקביעת אמות המידה לחלוקת משאבים. הטענה הראשונה הינה העדר תשתית ראייתית מספקת. בפני הוועדה, כך נטען, לא עמדו נתונים סטטיסטיים שנאספו על ידי גורם מקצועי, אשר כוללים תחזית הצופה פני עתיד.
 
28.       טענה זו אין לקבל. עלינו לזכור כי עסקינן בישוב לא גדול, ודי באיסוף נתונים מהימנים על המצב העובדתי עובר להחלטה, כדי לאפשר לחברי הוועדה להעריך את ההתפתחויות הצפויות. כמובן שיתכנו שינויים בעתיד, כך שצרכים אשר כלל לא הובאו בחשבון ימצאו כהכרחיים ולהיפך. גם גידול האוכלוסיה והרכבה אינו ידוע במדויק אולם בכך אין די כדי להביא לפסילת ההחלטה. גם איסוף נתונים על ידי גורם מקצועי אינו יכול להבטיח תחזית מדויקת לחלוטין. לפיכך ברי כי המועצה רשאית ואולי אף חייבת, לבחון את עצמה ואת אמות המידה שנקבעו, מעת לעת, ולהתאימם לשינויים שימצאו, אם ימצאו.
 
29.       החובה המוטלת על רשות לבסס את החלטתה על תשתית עובדתית ראויה אינה מטילה עליה חובה מוגדרת בעניין אופן איסוף הנתונים. כל שנדרשת הרשות לעשות, בשלב איסוף הנתונים, הינו לפעול בתום לב ובסבירות. היקף הנתונים שיעמדו בפניה והמשאבים שיוקדשו לאיסוף הנתונים, צריכים לעמוד במבחני הסבירות. כך, למשל, בבג"צ 3975/95 קניאל נ’ ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 459 (1999) אומר בית המשפט בעמ’ 493:
 
בבואו לבחון את שאלת תקינות הליך קבלת ההחלטות על-ידי הרשות, על בית- המשפט להביא בחשבון את סוג ההחלטה, את טיבו של הגוף המחליט, ובהתאם לכך יבחן את השאלה אם נתקיים הליך הולם וסביר של קבלת החלטות. כאשר מדובר בגוף קולקטיבי, ובמיוחד בגוף קולקטיבי בעל סמכות לשקול מגוון של שיקולים ואינטרסים כממשלת ישראל, מתמקדת הביקורת הנוגעת לתקינות ההליך בבחינת השאלה אם הנתונים הקשורים להחלטה המיועדת נמסרו באופן סביר, אם הועלו כל השיקולים הרלוונטיים והוצג משקלם היחסי, ואם הייתה למשתתפים בקבלת ההחלטה הזדמנות נאותה לקבל החלטה ראויה וסבירה.
 
דומה כי התבססות על נתוני המועצה, על פניות הציבור בעל פה ובכתב, ועל ההיכרות האישית של חברי הוועדה עם הישוב וצרכיו, היתה סבירה ואין מקום לפסול את ההחלטה רק מאחר ולא נעשה ניסיון לאיסוף נתונים נוספים. נזכיר, כי גם לעותרים ניתנה האפשרות להציג נתונים בפני הוועדה וככל שנמנעו מכך, אין להם אלא להלין על עצמם.
 
שיקולים זרים
30.       העותרים טוענים כי חברי הוועדה שקלו שיקולים זרים. למסקנה זו מגיעים הם מתוך התבוננות על ההתבטאויות של חברי הוועדה ומתוך החלטותיה. העותרים סבורים בין היתר, כי מתן ניקוד נמוך למקווה בקריטריון של "אופי הישוב", מקום שמדובר בישוב שהוקם כ"ישוב יהודי בעל אופי קהילתי, ציוני ופלורליסטי", מעיד על שיקול זר.
 
            גם טענות אלו דינן להידחות. העובדה שהעותרים מבינים את המושג אופי-חזון הישוב באופן שונה מזה שהובן ונקבע על ידי חברי הוועדה, אינו מעיד על שיקול זר. המושג "ישוב יהודי" אינו כולל בחובו רק פרשנות אחת והעובדה שחברי הוועדה סברו כי "ישוב יהודי" אינו בהכרח ישוב הכולל "מקווה" אינה מעידה כשלעצמה על שיקולים זרים.
 
31.       גם התבטאויות חברי הוועדה אינם מעידים על שיקולים זרים. לא הוכח כי חברי הוועדה התעלמו מעמדות הציבור, כי פעלו לקידום אינטרסים אישיים שלהם, או של מקורביהם וכדומה. אין ספק כי כל אחד מחברי הוועדה הגיע לדיונים עם תפיסת עולם משלו ועם דעות משלו על צרכי הישוב.  בכך אין די כדי לקבוע כי לחברי הוועדה היו שיקולים זרים, שהרי ברור כי חברי הוועדה יבואו מקבוצות שונות בעלות דעות שונות.
 
32.       האיסור על שקילת שיקולים זרים נועד למנוע מהרשות המחליטה לשקול שיקולים החורגים ממטרת ותכלית הסמכות שהוענקה לה (ראה ברק-ארז הנ"ל עמ’ 635; בג"צ 953/87 פורז נ’ שלמה להט, ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד מב (2) 309, 324 (1988)). גם שיקולים החורגים מעקרונות השיטה המשפטית עשויים להחשב כשיקולים זרים (ברק- ארז, שם עמ’ 641).
 
            הוועדה הוקמה על מנת לקבוע קריטריונים – אמות מידה לחלוקת משאבים בבניית מבני ציבור בישוב. כל עוד השיקולים שהובאו נועדו לקידום צרכים ציבוריים, ולא לקידום אינטרסים אחרים, אין בהם משום שיקולים זרים. אין כל פסול כי בין השיקולים נכללו תפיסות עולם של חברי הוועדה ביחס לצרכי היישוב, שהרי אלו בדיוק השיקולים הרלבנטיים לעניין.
 
העותרים לא השכילו להצביע על שיקולים זרים במובן האמור. לא שוכנעתי גם כי אותם חברים שהביעו דעתם כי אין להקדיש משאבים לבניית מקווה עשו כך בשל שיקולים זרים החורגים מגדר מטרת הקמתה של הוועדה. על כן לא מצאתי כל פסול בשיקולי הוועדה המצדיק את פסילת החלטותיה והמלצותיה.
 
חריגה מההסדר הדיוני
33.       העותרים טענו כאמור כי בהסדר הדיוני נקבעו אמות מידה כלליות במסגרתם היה על המועצה לפעול. כך נקבע בהסדר הדיוני כי על המועצה לשקול, בעת קביעת אמות המידה, את צרכי הדת של הציבור; לבחון את הזכויות החוקתיות של התושבים; את האפשרות לקבלת מימון ציבורי, ואת האפשרות לשילוב צרכים יחדיו. לטענתם אמות המידה שנקבעו לא הביאו בחשבון שיקולים אלו עליהם הוסכם.
 
34.       גם טענות אלו דינן להידחות. הוועדה שמונתה קבעה את אמות המידה לבניית מבני ציבור. אמות מידה אלו נקבעו כאמור לאחר איסוף נתונים ושמיעת הציבור. לכל אמת מידה נקבע גם משקל.
 
            נקודת המוצא לכל הדיון הינה חובת הרשות ציבורית להקצות את משאביה על פי אמות מידה רלבנטיות. אמות מידה אלו צריכות להקבע על פי שיקולים ענייניים בלבד. הוועדה היא שהוסמכה להמליץ על אמות המידה והמועצה הוסמכה לאשרן. ברי שהסדר דיוני שהושג, לא יכול להגביל את המועצה בהפעלת סמכויותיה.
 
35.       יתירה מזו, ההסדר הדיוני שהושג בבית המשפט לא נועד לקבוע אמות מידה להקצאת משאבים אלא לפרט שיקולים שיעמדו בפני המועצה בעת קביעת אמות המידה. ההסדר הדיוני עמד בפני המועצה בעת ההכרעה וחברי המועצה אף התייחסו לשיקולים השונים שנזכרו בהסדר הדיוני.
 
            כך ראינו שחברי המועצה התייחסו לאפשרות של שילוב צרכים וההחלטה על אימוץ אמות המידה לא שללה את האפשרות של המועצה להחליט, במקרה המתאים, על שינוי סדרי העדיפות בשל אפשרות שילוב צרכים או קבלת מימון חיצוני.
 
            עם זאת המועצה הדגישה, כי קבלת מימון חיצוני כשלעצמו אינה מספקת להקצאת משאבים ציבוריים לצורך כלשהו, שכן אין ברצונה לאפשר הקמת "פילים לבנים" ברחבי הישוב, דהיינו מבנים שייבנו בכספי תורמים, ללא כל צורך ממשי. אלו שיקולים ענייניים ולגיטימים.
 
זכויות חוקתיות
36.       העותרים הרחיבו וטענו כי עומדת להם זכות חוקתית להקמת מקווה טהרה בישוב וכי "חופש הפולחן" מצדיק הקצאת משאבים להקמת המקווה.
 
            כפי שצוין לעיל, חופש הפולחן של העותרים כלל אינו שנוי במחלוקת אולם חופש פולחן זה אינו עומד בדד. לצידו עומדים אינטרסים אחרים וחירויות יסוד נוספות. "חופש הפולחן" של קבוצה כלשהי אינו מחייב הקצאת משאבים למימון צרכי הפולחן של אותה קבוצה, אלא חלוקת המשאבים צריכה להעשות על פי איזון בין האינטרסים השונים והצרכים השונים.
 
37.       העתירה הנוכחית אינה עוסקת בחופש הפולחן אלא בסיפוק משאבים לשם מילוי צרכי הפולחן של העותרים.
 
            חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 דן בסיפוק צרכי הדת של האוכלוסיה היהודית. על פי החוק מוטלת על המועצות הדתיות, המוקמות בישובים השונים, החובה לספק את צרכי הדת של התושבים (סעיף 7 לחוק). על היקף שירותי הדת שעל המועצה לספק לתושבים אמר בית המשפט בבג"צ 516/75 הופרט נ’ שר הדתות, פ"ד ל(2) 490, 494 (1976) כדלקמן:
 
סמכויותיה של המועצה קבועים בסעיף 7 לחוק ולפיהן מוסמכת המועצה לטפל "בסיפוק שירותי דת". החוק אינו מוסיף ומפרט "שירותי דת" מה הם, אך ניתן ללמוד על מהותם הנוכחית של שירותים אלה, בין היתר, מן התקנות הקובעות דרך הגשתו ואישורו של התקציב של המועצות הדתיות. בתוספת לתקנות תקציבי השירותים הדתיים היהודיים, תשכ"ח-1968 (קובץ התקנות 2177, תשכ"ח, 760) הובאה רשימה של נושאי הפעילות העיקריים של מועצה דתית, אליהן מתייחס התקציב והן: רבנות ונישואין, כשרות ושחיטה, טהרת המשפחה, שירותי קבורה, שבת ועירובין ופעולות תרבות תורניות.
 
יוצא שגם מקווה טהרה כלול בין צרכי הדת שעל המועצה הדתית לספק לתושביה (ראה גם בג"צ 2957/06 חסן נ’ משרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 16/7/06)).
 
38.       כאמור, המשיבה 2 התקשרה עם המועצה הדתית האזורית מעלה יוסף על מנת שזו תספק את צרכי הדת לתושבי הישוב. אין כל חולק כי בתחומי המועצה האזורית מצויים מקוואות אשר יכולים לשמש גם את תושבי הישוב.
 
            משמע, צרכי הפולחן של העותרים ושאר התושבים, מסופקים על ידי המועצה הדתית האיזורית. העדרו של מקווה בתוך הישוב דווקא אינו פוגע בחופש הפולחן של העותרים ואינו שולל מהם את הזכות לקיים את פולחנם הדתי כדרכם וכרצונם. אין אמנם כל חולק כי סיפוק הצרכים מחוץ לישוב גורם קשיים ומכביד על התושבים ובמיוחד על הנשים המבקשות להטהר בתום ימי הנידה, אולם זהו קושי שצריך להלקח בחשבון כאחד השיקולים להקצאת משאבים ולא כשיקול יחיד. ראינו כי בין אמות המידה נכללה גם האפשרות לספק את הצרכים מחוץ לישוב. אין טענה כי לא ניתן לספק את הצרכים מחוץ לישוב, אלא רק נטען כי מדובר בהכבדה. משמע, ההתחשבות בצרכי הפולחן של העותרים אינה מחייבת שינוי באמות המידה שנקבעו אשר הביאו בחשבון גם את צרכיהם.
 
התערבות שיפוטית
39.       העותרים טוענים כי ראוי היה לשנות את אמות המידה כך שלבניית המקווה תינתן עדיפות על פני צרכים אחרים.
 
            על כך יש להשיב כי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המינהלית. הביקורת השיפוטית אינה באה להחליף את הרשות ובתי המשפט יתערבו בשיקול דעת הרשות רק מקום שבו נפלו פגמים בהחלטה, או שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אינה מידתית (ד’ ברק ארז הנ"ל, עמ’ 619; י’ זמיר הנ"ל עמ’ 138 וכן עע"מ 9057/09 איגנר נ’ השמורה בע"מ, פסקה 17 (ניתן ביום 20/10/10); עע"מ 2418/05 מילגרום נ’ הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פסקה 9 (ניתן ביום 24/11/05)); בג"צ 1843/93 ח"כ פנחסי נ’ כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 661 (1995); ע"א 8366/99 עפרת נ’ שר הפנים, פ"ד נו(1) 155 (2001)).
 
            ראינו כי לא נמצאו פגמים המצדיקים התערבות בהחלטת המועצה ועל כן אף אם ניתן היה לקבוע אמות מידה שונות מאלו שנקבעו, לא יתערב בית המשפט בהחלטה.
 
החלטות המועצה הקודמת
40.       העותרים טוענים עוד כי החלטות המועצה ואמות המידה שנקבעו על ידה חלות רק על הקצאת משאבים ממועד ההחלטה ואילך. על כן בשים לב להחלטות המועצה הקודמת יש לכפות על המשיבים להקצות את המשאבים לבניית המקווה.
 
            גם טענה זו דינה להידחות. החלטות המועצה הקודמות בוטלו. הקצאת המקרקעין לצורך בניית המקווה הותנתה בתנאים שלא התקיימו. התורם לא העביר את חלקו. הרשות הארצית לשירותי דת לא הסתפקה בהתחייבות המסוייגת של המועצה ודרשה שתחתום על התחייבות הכוללת קבלת אחריות לתשלום הוצאות הקמה והוצאות אחזקה, ככל שידרשו בעתיד. כל זאת בניגוד להחלטות המועצה.
 
41.                   זאת ועוד, ההחלטות הקודמות התקבלו בטרם נקבעו אמות מידה לחלוקת משאבים למבני ציבור. משהתברר בדיון בבית המשפט הצורך בקביעת אמות מידה, פעלה המועצה להקמת וועדה וקביעת אמות מידה. על כן ברור כי המועצה רשאית, ואולי אף חייבת, היתה לבטל את ההחלטות להקצאת משאבים שלא בהתאם לאמות המידה (על שינוי החלטה של רשות ראה בג"צ 3536/92 סווירי נ’ עיריית הרצליה, פ"ד מז(1) 125, 138-139 (1993); בג"צ 18/82 חברת קדישא גחש"א ת"א נ’ הועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב – יפו, פ"ד לח(1) 701 (1984)).
0
 
42.       לבסוף, נזכיר כי המועצה החליטה לייעד את המגרש לבית הספר ולהעביר את בית הכנסת למגרש אחר (החלטה מיום 13/5/09).
 
            מכאן שהנסיבות כולן השתנו ואין מקום לכפות ביצועה של החלטה שנסמכה על מצב עובדתי שונה.
 
סוף דבר
43.       בשים לב לכל האמור דין העתירה להידחות.
 
            עם זאת ולמעלה מן הדרוש, אוסיף כי ראוי שפרנסי הישוב יבחנו וישקלו, מעת לעת, את שינוי הנסיבות והצרכים וישקלו שוב, האם ניתן למצוא פתרונות אשר יאפשרו לספק לעותרים את צרכיהם לרבות בניית מקווה בישוב, הכל בגדר של הכללים שנקבעו לחלוקת משאבים ציבוריים.
 
            העותרים ישלמו למשיבים הוצאות העתירה בסך של 20,000 ₪.
 
 
5129371
54678313ניתן היום, ט"ז טבת תשע"א, 23 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.
 
5129371
54678313              
 
 
רון סוקול 54678313-/
 
חדשות

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. היהודי המודאג הגב

    טעות טרגית
    מותר למכור ספר תורה ומבנה בית כנסת עבור מקווה.התנהלות המועצה קובעת שאין אלוקים במקום הזה.
    מה יעשו הנשים בשבת שאין אפשרות לנסוע ליישוב סמוך?
    רחמנות גדולה עליכם תושבי כפר ורדים החילונים! גדלתם ללא זיקה ליהדות ולא רחוק היום שילדכם יעזבו את ארץ הקודש.לחינוך יש תוצאות.

  2. אורח/ת הגב

    מקווה
    הגיע זמן שהקהילה הדתית בכפר וורדים תדע ותבין שאת כל הצרות הביאו עלינו הרב גולדפרב, מרינובסקי שחף פרי ובן עמי. לפני שהם היו כאן הכל היה בסדר אצלינו בקהילה הדתית. בלעדיהם היינו מסתדרים עם כולם בדרכי נועם בלי החזרה בתשובה ובלי כל הבלגנים שהביאו עלינו.
    אנחנו מאמינים שהיינו מצליחים לשתף את אנשי הכפר בחיים בצוותא. הלוואי והיינו יכולים להחזיר את הגלגל אחורנית לשנים שהם לא היו כאן איתנו.

  3. כפרניק הגב

    מגיע למישהו יישר כח!
    Way to go Sivan

  4. אורח/ת הגב

    הללויה!
    זהו, נגמר הבלגן או שימשיכו להתגנב באישון לילה לחפור מקווה לא חוקי ואח”כ להתבכיין כי הם מקופחים?

  5. איל אשל הגב

    סיוון -מחזק את ידיך !!!
    עבודה יפה .

  6. אורח/ת הגב

    ועכשיו צריך להמשיך הלאה
    ואני באמת ובתמים מקווה שרעי החילוניים לא יפצחו בצהלות שמחה. היה מה שהיה. החליט השופט מה שהחליט. יש לזוז הלאה מבלי לבעוט במי שנותר מוכה.

  7. אורח/תלאה הגב

    סוף
    סוף מעשה במחשבה תחילה.היה נגמר .נחזור לאחווה ורעות בין הדתיים והחילוניים הרי כולנו יהודים הלא כן?

  8. התושב הזמני הגב

    תגובה ל 9 ארץ אוכלת יושביה
    קיבלתי את המלצתך.לדתיים אין מקום בכפר ורדים.בקרוב משפחתי תעזוב את הכפר ותצטרף לחזיזה ולמשפ הל.כנראה שמרינובסקי בדרך החוצה.דבר אחד בטוח:שיגמרו{הדתיים} השעירים לעזאזל, תתחילו לאכול אחד את השני{החילונים}.יש לכם דוגמא מפרנסי המדינה-כנסת ישראל.
    סיון,תתכונן…עוד מעט לא ישארו דתיים לזרוק לאש מנהיג צריך לחשוב קדימה…מי הקורבן הבא?

  9. דניאל דקל הגב

    שאלה שבאמת לא קשורה לדת
    במרחק של 5 דקות נסיעה מכפר ורדים, מעלות, קיים מקווה.
    מדוע ישוב כל כך קטן זקוק למקווה?מי החליט?
    ומי היה אמור לממן את עלות אחזקת המתקן?
    מספר התושבים הקטן אינו מצדיק הקמת מתקן כזה, ועלות אחזקתו יקרה.
    אגב,אני דווקא רציתי שיקום מקווה בכפר.
    אני מעביר חוג טיסנאות לילדי הכפר וכל שישי אנו נוסעים למנחת דלתון.
    במידה והיה מאושר המקווה, היתי פונה למועצה בדרישה להקים מנחת טיסנים בפאתי הכפר…
    כל זאת היה בהומור, ומדגיש את האבסורד בהקמת מתקן שישרת לא יותר מ 10% מתושבי הכפר…

  10. תושב חילוני הגב

    תובנות לעתיד
    קראתי והתמוגגתי.
    שופט אמיץ ופסק דין מנומק ותכליתי – כל הכבוד.
    הגיע הזמן שהציבור הדתי ינסה להשתלב בצביון הכפר ולא לנסות לכפות עלינו את אורח חייו.
    למי שלא מתאים אורח החיים הנהוג בכפר – יכול לעבור להתגורר במקום אחר העומד בציפיותיו.
    בשם הציבור החילוני, ברצוני לחזק את ידי ראש המועצה שישכיל להגן על האינטרסים של הרוב – יישר כוח.

  11. התושב החרד(י) הגב

    בורות בנושאי דת-כולם הפסידו!
    מקווה-טהרה כשמו מטהר ומזכך רוחנית את כל הכפר יותר ממזוזה שמגינה על הבית.אי שימוש מאסיבי במקווה אינו משנה את ההשפעה הרוחנית לכלל התושבים.נציין שההלכה קובעת שאסור לגור בעיר שאין מקווה!.חשיבה רציונלית בלבד (כדאיות במקרה זה)לא תאפשר לעם קטן ורדוף מלחמות כמונו להתקיים.אין מנצחים בפרשה זו-כולם מפסידים ובראשם מר סיון וכן היועץ לעינייני דת מר גרינפלד לצערנו.יש דברים שנשארים לדראון עולם.הפוליטיקה דינאמית והמעשים נשארים לנצח(אפרופו-התנתקות או”קורבנות-השלום”)
    דור אשר לא ידע את יוסף!

  12. אורח/ת הגב

    כמה עלה לנו המשפט הזה?
    כמה ארנונה נצטרך לשלם כדי לכסות את עלויות המשפט ואת השכר של עורך הדין?

  13. אורח/ת- חילונית מדעת יהדות הגב

    דחיית עתירת בניית המקווה
    אני מברכת על המוגמר. אין מקום להקמת מקווה, ולאחריו כולל ולאחריו עוד בתי כנסת רבים ואולי אולפנה לבנות.
    ההליך שהוביל סיוון ראוי לכל שבח. ועובדה שבית המשפט קבל את טיעוניו.
    לטוקבקיסט מס1. אסור לטבול במקווה בשבת כל המקוואות בעולם סגורים בשבת… קרא בשולחן הערוך…לכן הטיעון של איך תלכנה נשים בשבת למקווה אינו ראוי ונובע מבורות ביהדות

  14. לא אורח/ת הגב

    יופי
    בחישוב מהיר זה אומר 1000 ש”ח לכל אחד
    (וחבל שלא יותר)

  15. תושב חילוני הגב

    תגובה ל- 11
    ראשית – עזיבתך את הכפר אינה מהווה הפסד כל כך גדול, כמו גם עזיבתם של אלה שציינת.
    שנית – אל תנסה להלך עלינו אימים עם תחזיות שאנו עומדים לאכול אחד את השני – אני מבטיח לך שזה לא יקרה, נהפוך הוא – נתחיל לעסוק בעיקר ולא בטפל.
    שלישית – הדוגמא שהבאת מכנסת ישראל מאפיינת בעיקר את חבריה הדתיים.
    רביעית – סיון יחיאלי הוא ראש המועצה הראשון שהבטיח וגם קיים – ועל כך מגיע לו יישר כוח.
    חמישית – למה אתם לא מסוגלים לקבל פסיקה של בית משפט? למה תמיד יש לכם הערות כל כך “חכמות”

  16. אורי הגב

    ברוך השם!!!!!
    דחילאק,הכפר הזה הוקם לא על יסודות הדת,כפר חילוני פלוראליסטי,מאין לעזאזל צצו כל אלו שרוצים בהתחרדות? בנו לכם כפר משלכם עם 1000 מקוואות ובתי כנסיות ועשו בו כחפצכם,והניחו לנו לנפשנו,מה לא ברור פה? דוקא בתוך מכנסינו אנו באתם לפשפש?

  17. אורח/ת הגב

    על חוסר אמינות וקנטרנות
    פרי שחף, מחתומי העתירה, עושה קולות של “מאכר” גדול: הוא בוועד בית הכנסת, הוא קובע מדיניות ונוהלי בחירות, הוא עושה קולות רמים ב”פורום הקשבה” שיזם סיוון.
    אבל תכל’ס?
    הוא עובד עליכם: ביתו מוצע למכירה. כלומר, אדון פרי שחף כבר עם רגל אחת בחוץ.
    אז למה הוא, וגב’ הייל ואדון הייל, וויקטור חזיזה, שהכפר כבר לא מעניין אותם, למה הם גורמים לנו הוצאות בבית משפט?
    אני מצר על כך שהשופט ברחמיו גזר עליהם 1000 ש”ח לאדם. חבל. היה צריך לפחות 5000 ש”ח לעותר, עונש על קנטרנות.

  18. אורח/ת הגב

    ההחלטה נכונה וחשוב שנזכור שלא כל הדתיים בכפר הם בעיה
    אני מברכת על ההחלטה ומאוד מקווה שכקהילה נזכור שהיו כאן אנשים מאמינים (דתיים) ונפלאים לפני שהתחיל כל הבלגאן העכשוי.
    יש דתיים שייכים לקהילת כפר ורדים ויש אחרים המנסים לשנות את הכפר.
    אסור להתבלבל ביניהם.
    כל הכבוד לסיון על הובלה אחראית ורצינית של הנושא. עמדת בהבטחה שלך.

  19. אורח/ת הגב

    ל7 – שום דבר לא נגמר ושום דבר לא נסלח
    שום דבר לא נגמר ואנחנו יכולים לומר הגומל, אבל עדיין לא יכולים לשבת על זרי הדפנה.
    בית המשפט אמר את דברו בצורה הכי ברורה, אבל כל זמן שמחוללי הבלגנים בינינו (החבדניקים, הקיצונים מבית הכנסת, בעל ההון), נוכל לצפות להפתעות מבית מדרשם.
    לא נשכח את מגישי העתירה (שחלקם כבר עזבו את הכפר, או שהם בדרך החוצה) שגרמו נזק בל ישוער לתדמית הכפר, גרמו לנו הוצאות עתק, דלדלו את הקופה הציבורית הדלה שלנו, יצרו מחנות (גם בתוך הקהילה הדתית עצמה) והפיצו שנאת חינם.
    היה להם מלא זמן לחזור בהם, לעשות חשבון נפש, חסד עם עצמם, להבין שטעו ולתקן את טעותם: החל מכלל לא להגיש את העתירה, המשך בביטולה לפני הדיון הראשון, וכלה במשיכתו תוך כדי התהליך, לפני פסיקת השופט. הם לא נצלו אפשרויות אלה, והמשיכו כפרד שוטה, סומא ועקשן הלאה, להרס הבא. רק לחשוב מה היה קורה לכפר, אם הפסיקה הייתה הפוכה…
    אין לי כל רחמים אליהם, ושלא יצפו ממני לסליחה.

  20. אורח/ת הגב

    הרבה פעמים פנו לחותמי העתירה למשוך את עתירתם, אך הם…
    בזלזול, בהתנשאות, וביומרה, סרבו.
    הם היו בטוחים שבית המשפט יפסוק לטובתם. כך אמרו.
    ברוך הנותן לשכוי בינה, וגם לשופט.
    ברוך הוא !

  21. אורח/ת הגב

    מברך על תוצאות העתירה ועל החלטת נבונה של השופט
    בפסק דין מנומק היטב (שלוקח הרבה זמן לקרוא)דוחה השופט אחת לאחת את טענות העותרים.
    הוא גם אינו פוסל את מסקנות הועדה שהוקמה על מנת לקבוע קריטריונים למבני ציבור, שכל כך נחוצים כאן בכפר. העותרים ניסו לקעקע את מסקנות הועדה, אך לא עלה בידם.
    הציבור אמר את דברו (לגבי נחיצות מבנים בכפר) והשופט הבין.

  22. אורח/ת הגב

    תהיות
    מענין מי משלם את שכר העתק של עו”ד ויינרוט ???

    מעניין איזה מסקנות יש עכשיו לגולדפרב (בעל עמותה להקמת מקוואות בכפר ורדים), זה שדחף את בני עדתו להגיש עתירה?

    וחוטר, מה יעשה עכשיו אחרי שהגיע לכאן, כי הבטיחו לו (כך אמר בפורום הקשבה) שיהיה כאן מקווה?

    סקרנים? השארו עמנו, וצפו בפרק הבא של: “מקווה זה כאן”…

  23. אורח/ת הגב

    כולם נהנים, חוץ מהשניים
    בדיעבד הביא פסק הדין ברכה לכול תושבי הכפר, פרט לשניים.
    הוא הביא הקלה לחילונים שבינינו, שחוששים מהתחרדות ומהחזרה בתשובה. הקלה לדתיים שמצאו את עצמם בין הפטיש והסדן, לכודים בין חבריהם החילונים לבין הקיצונים החרדיים שלקחו את המונופול פה על הדת. הקלה לחרדים שהבינו שהעתירה העלתה אותם על עץ גבוה מדי ללא סולם לרדת. הקלה למגישי העתירה, שהבינו שטעו בעצם הגשתה.
    רק שניים לא מרוצים, מתחתיהם נשמטה הקרקע: גולדפרב, בעל העמותה שאמורה הייתה לנהל את המקווה שלא יקום, ומרינובסקי המתחזה מבית חבד. שניהם קיוו שעם המקווה יבואו חרדים להתיישב פה.
    מעניין כמה זמן יקח עכשיו, כשהקהילה הדתית המתונה כבר מבינה את הנזק שנגרם לה ולשאר תושבי הכפר על ידי השניים מחבד. שהשניים האלה יוצאו ויוקעו מחוץ לקהילה הדתית פה, ויוכרזו כמחרחרי ריב ומדון וכלא רצויים. עדיף שיבינו כעת, אם עדיין לא הבינו, שמקומם אינו פה.

  24. אחד שמקיא רכילות הגב

    אתי צ’כובר מייצגת את הדתיים? צחוק מעבודה!
    השופט מנמק בין היתר, כי בין חברי הוועדה שקבעו קריטריונים למבני ציבור, היתה אתי צ’כובר כנציגת “הדתיים”! היא זאת שהביאה על כפר ורדים עסקי רכילות… דברים האסורים לפי התורה, הלה אפשר לקרוא דתייה?

  25. אורח/ת הגב

    לבעלי הבתים להשכרה בכפר
    יש לנו חבדניק אחד שמחפש בית לשים בו את בית חב”ד שלו, ויש לנו בעל בית שנאלץ לעבור יסורים דרך בתי משפט והוצאה לפועל ולא מצליח להוציא אותו מרכושו. בעלי בתים, שימו לב, לבל תהיו אתם המשכירים החדשים לבית חב”ד סרבן הפינוי

  26. איש הקהילה הגב

    הזדמנות בלתי חוזרת
    יש כרגע הזדמנות בלתי חוזרת להחזיר את הגלגל אחורה, לתקופה שדתיים וחילונים אמרו שלום אחד לשני במאור פנים והתארחו זה אצל זה, שבית הכנסת שימש את כולנו, שהמושג דתיים וחילונים שימש לסטטיסטיקה בלבד. בקיצור היינו קהילה אחת.
    האירועים האחרונים שבמרכזם מרינובסקי וגולדפרב הוציאו החוצה את כל הרוע שבנו, וזה גלש גם לתחומים אחרים, והשפיע על כל חיינו הקהילתיים.
    זו הפנייה לאנשי חב”ד: צאו בבקשה מפה, אם אכן אנשים יראי שמיים אתם!

  27. נוח הגב

    מקווה
    לא צריך לעלוז ולשמוח אבל:
    1. לשלוח את ההחלטה לרון מוסקוביץ שהביא עליינו את הרעה הזו.
    2. לא לוותר על הקנס של 20,000 שקל. אחרת כל מצורע וזב חוטם יגיש חדשות לבקרים עתירות כנגד המועצה.
    3. ישר כוח לסיון על התנהלותו הנכונה בפרשה כאובה זו.
    ובא לכפר ורדים גואל ואולי קצת שקט דתי.

  28. תושב הכפר הגב

    שקרנות ושנאת חינם
    הייתי נוכח במשפט .הגעתי מוקדם ואמרתי לעורך הדין שיצג את המועצה שבכל מקרה יהיה מקווה.השופט שמע אותי,צחק בלעג וגיחך.כאשר השופט המהולל הבין מה עשה,יצא בזריזות מהדלת הצדדית.מאותו רגע הבנתי שזה משחק מלוכלך מכור מראש.כבר 1942 שנה אין בית מקדש,עכשיו אני מתחיל להבין למה.בן גוריון לבטח שוב מתהפך בקבר,בהבינו איזה מדינה חילונית לא יהודית הוא הקים.

  29. אורח/ת הגב

    מסכים עם 26 אבל לפני שנחזור אחורה צריך לנקות טוב את הסביבה
    מהגורמים החרדים השליליים שהביאו עלינו את כל זה

  30. אורח/ת הגב

    ל 28 כל מה שאתה כותב נשמע כמו שקר אחד גדול.
    הלוואי ויאשימו אותך בבזיון בית המשפט.
    תאמין לי, יגיע לך.
    “השופט צחק בלעג” עאלק…

  31. אורח/ת הגב

    מסכים עם 26 ו 29. מילה בסלע.
    .

  32. תושב ותיק שרוצה את הכפר של פעם הגב

    יש אלוהים. (והוא כנראה לא רוצה כאן מקווה…)
    מגיע לתביעה שכזאת שזה יהיה סופה.
    התביעה באמת קנטרנית. כשמדברים עם אנשים דתיים בכפר, הם אומרים שלא באמת צריך כאן מקווה. אפשר להסתדר, כמו שמסתדרים בהרבה מקומות שהמקווה לא ממש ליד הבית. הם אומרים שזה לא היה בכלל על המקווה.
    גם רב ידוע שלהם אמר להם: אם תזכו, תזרקו את פסק הדין ואל תבנו מקווה. אז זה היה כיפוף ידיים. להראות לנו מי יותר חזק. מי יקבע כאן בכפר. וגם השפעה רעה של גולדפרב על “מאמיניו”. יש שם כמה שהולכים אחריו בעיניים עצומות: יגיד להם להגיש עתירה, יאללה רצים לעשות. ויש לו גם עוזר/תומך. מין “גביר” שכזה… אחד שכאילו יש לו כסף, ומבטיח להם לבנות, לסבסד…

    באמת הגיע הזמן עכשיו לשקם את היחסים עם הדתיים, אבל רק עם הנורמליים ביניהם. להחזיר את החיים למה שהיה. להמשיך לרדוף את הקיצונים, הגורמים לכפר רק נזק.

  33. אלון הגב

    תגובה ל-10
    ראשית אני מצר שהרוב אינו מזדהה וכותב את שמו המלא. אני מאד מחכה ליום בו יהיה חוק המחייב את הדבר.
    שניתת הבעיה היחידה שלי עם תגובתך היא אותה בעיה עתיקת ימים שמרחיקה אותי מהדת !!! הפרשנות שלך בלבד לכל ההליכות והמנהגים או שאני לא יהודי !!! אני מקיים קידוש בכל ערב שבת, שומר מצוות (עפ”י אמונתי) ואני בטוח שהאל בשמיים כך מתכוון שאהיה יהודי לא פחות ממך !!! אין לך או לכל מגזר אחר את הבעלות על אלוהים או היהדות – זו הבעיה היחידה שלכם, ביום שתפנימו את זה אני מבטיח לך שיפסיקו לפחד ממכם…..
    שבוע טוב ורק בריאות !

  34. אורח/ת שולמית ח. הגב

    עתירה
    סיון, כל הכבוד לך, עלה והצלח והוביל את כפרנו לגדולות
    לרון מוסקוביץ וחבר מרעיו החרדים בוז גדול. נמאסתם פרזיטים

  35. אורח/ת הגב

    אני מוריד את הכובע בפני סיון והמועצה!
    כל הכבוד, אין לי מילים להביע את הערכתי על העמדה העיקשת והנחרצת. אני מקווה שכך ימשך!

  36. אורח/ת הגב

    מוטב למגישי העתירה שיתחבאו בבתים שלהם ולא יצאו לרחוב
    שיתביישו להם, ניסו לתקוע יתד בגב כפר ורדים ולא הצליחו

  37. אורח/ת הגב

    ל 36
    את/ה כנראה לא מכיר אותם. אני כן.
    הם לא רואים אותך ממטר. מתנהלים כאילו הכפר ובית הכנסת שייך להם.
    אז את/ה חושב שהם מתביישים??? הצחקת אותי. פחחח…..

  38. אורח/ת הגב

    ועכשיו לבחור ועד חדש
    לבית הכנסת ברוח פסק הדין והבחירה של כל תושבי הכפר ולא לדתיים בלבד או כל סידור אחר, היהדות של כולם וגם בית הכנסת של כווולם

  39. אורח/ת הגב

    קריאה לסיון: בחירת ועד לבית הכנסת מכל תושבי הכפר
    בית המשפט אמר את דברו (קראו את פסק הדין) בהבינו שהישוב הינו ישוב חילוני עם מיעוט דתי. בית הכנסת הינו של כל תושבי הכפר. יש לבחור ועד לבית הכנסת שנציגיו הם מכל שכבות הציבור.
    סיון, מתי ייערכו הבחירות?

  40. כפר ורדים חילוני הגב

    החטא וענשו
    יש כאן כאלה שחטאו בחטא הגאווה והיהירות.
    השניים המדוברים כל הזמן, שחשבו שיעשו בכפר כרצונם, הגביר המנפנף בזה שהוא יתרום ויבנה מקווה, וועד בית הכנסת, ועוד.
    בא גוף (בית המשפט) ששקל את הענין בכובד ראש (כן, מגיב 28), ומצדדיו השונים, ונתן תשובה שיש לכבדה ולפעול על פיה.
    מחזק את השופט, את ראש המועצה, ואת כל הנלחמים על צביונו של הכפר.

  41. אורחחת הגב

    וויקטור חזיזיה והרצ טיבי מגישי העתירה היו חברי במוצעה כפר ורדים
    וויקטור חזיזיה והרצ טיבי מגישי העתירה היו חברי במוצעה כפר ורדים של סיעת התומר.
    נקווה שהיא תיתפוגג בבחירות הבאות עוד לא הרבה זמן

  42. אורח/ת הגב

    אני מתפלא, ביני לביני, על טיבי הרץ
    מה הוא עושה ברשימת העותרים למקווה?
    אחד שלא דתי, אוכל מה שאוכל, למה הוא איתם?
    כנראה שיש כאן עוד מניעים שנסתרים מעינינו וגלויים לעיניו.
    טיבי, למה?

  43. אורח/ת הגב

    מקווה
    כל הכבוד לסיוון שגילה נחישות ולא נגרר לפרובוקציות לא על ידי הגרנפלדים ולא על ידי החרדים וכמו במדינה מתוקנת הביא נימוקים משמעתים מדוע אין להקים מקווה
    סיון תודה על המנהיגות האחראית יש בידייך לגשר על המחלוקות שנוצרו בין חילונים ודתיים עשה כך בתבונה ועל תתן לפוליטיקאים קטנים כדוגמת הגרנפלדים אמנון בן עמי וזאת שרוצה גן ילדים ועצומה נגד ארנונה (ששמה פרח מזיכרוני) להסיט אותך מהדרך בא אתה צועד בבטחה

  44. אורח/ת הגב

    ל33 מר אלון הנכבד
    תגובתך נכתבה בשפה נקיה בניגוד לרוב התגובות.אין שאלה שאתה יהודי ומעשים לא משנים זאת.יחד עם זה בחרת להיות חילוני וזו בחירתך.אל תנסה לחפש אמת-לא\תירוץ ולהאשים מישהו שמרחק אותך.אלוהים שבשמים(ולא אני)קבע את הכללים בשולחן ערוך בערכים שאינם משתנים.החינוך בכפר יצמיח דור שיבעט ביהדות ולבסוף במדינה ויהגר לחו”ל.(ראה ת”א וכמות המשתמטים).עובדתי-אין מקום בעולם!! שנלחם בדת כמו בכפר.מה כבר שני הדוסים עושים,מי מתייחס אליהם? מדליקים חנוכיה?…סתם סיבה לשנאה כדי לחזק פוליטית קבוצה שמאלנית.שום דבר כאן לא עינייני באמת.

  45. אורח/ת הגב

    מקווה
    לכל אלה שחוגגים את ביטול הקמת המקווה כולל מערכת כפרניק שהכתירה זאת כ”יוק” השמחה מוקדמת. ההפך הוא הנכון, בית המשפט סמך את ידו על החלטת וועדת הקריטריונים שקבעה כי מקווה יוקם בכפר. החלטת בית המשפט אישררה ונתנה תוקף להחלטת הועדה. הקמתו ודאית זו רק שאלה של זמן/כסף.
    שורש הרע נעוץ בעצם החלטת סיון להקמת הועדה,והחלטה שגויה של הועדה לכלול באופן ברור מקווה בין מבני הציבור האחרים.

  46. אורח/ת הגב

    הגזלן החוגג
    בינתיים מרינובסקי לא עוזב את הבית שגזל. כאילו למה לו? הוא ממשיך את חייו כפי שהיו.
    בינתיים מרינובסקי ממשיך לעשות מסיבות לרגל מותו של הרבי הזה או הרבי האחר. איפה הוא עושה את המסיבות? ניחשתם נכון: בבית שגזל ממשפחת וינטר.
    כמובן, במסיבות יש אוכל חינם. למרינובסקי יש הרבה כסף. אתם יודעים מאיפה יש לו כסף. אנחנו נותנים לו (שינפלד, נועלוש וכו’). יופי. אנחנו עוזרים לגזלן שלא מכבד צו בית משפט (היה צריך לפנות כבר) לעשות מסיבות בבית הגזול. יופי לנו!

  47. יאיר הגב

    דולסה- פיטר את מרינובסקי… וסגר את העסק מחוסר פרנסה
    כולנו ממשיכים לקנות את העוגות של נועלוש שלא נכנע ליעקב זיו ומאיר גרינפלד.
    וממשיכים לסעוד במסעדה של שיינפלד שלא נכנע ל2 הנ”ל
    וממשיכים לשתות בקפה אחר שמשווק את עוגיות נועלוש למרות הלחץ המתמשך מצד 2 הנ”ל

  48. אורח/ת הגב

    איפה קונים עוגיות מנועלוש?
    מישהו יכול לתת לי כתובת? אני רוצה לקנות ממנו עוגיות!

  49. אורח/ת הגב

    47, 48 איזה מוסר נמוך
    רמת המוסר שלכם היא כמו של זה שמתנחל בבית שלא שלו.
    בעברית יש לזה שם אחד בלבד: ג ז ל. אותו שם יש גם ביהדות. גזל. וגם בעשרת הדברות.
    לכו מלאו את בטנכם בעוגיות הגזל של נועלוש, שינפלד וקפה אחר. לא מזיז לנו.
    אני לא אתפלא אם את התגובות האלה כתבו מרינובסקי ושות’ בעצמם…
    אגב, אצל נועלוש, מה זה ריק…

  50. אורח/ת הגב

    נועלוש ושיינפלד מפרנסים את מרינובסקי
    לאלה מביננו שלא בעניינים: קונדיטורית נועלוש ומסעדת שיינפלד מעסיקות את מרינובסקי כמשגיח כשרות ומשלמות לו שכר, ועוזרות לו על ידי כך להשאר פה בכפר.קפה אחר משווק את העוגות של נועלוש. העסקים האלה יכולים לקבל כשרות ממקום אחר אבל דבקות במרינובסקי. בגלל זה אני לא קונה שם, וגם לא אוכל עוגות תוצרת נועלוש בקפה אחר, וחושב להפסיק לבקר שם בכלל.
    יש דברים שהם מעל לגרגרנות, ויש מספיק עסקים שלא פוגעים בתושבי הכפר.

  51. אורח/ת הגב

    תודה על המידע על נועלו”ש ושינפלד וקפה אחר שנותנים כסף למרינובסקי
    לא ידעתי, זו בושה ואני אפסיק לקנות שם. איזו חוסר התחשבות וזלזול בנו1!

  52. לא נכנס לשם יותר הגב

    מה עם הכבוד והמוסר שלנו? העיקר הבטן?
    למה שאנחנו נקנה בעסקים שתומכים בהורסי הכפר? אין לנו מוסר וכבוד? הבטן זה הכי חשוב?

  53. דניאל דקל הגב

    יש לי שאלה לתומכים במקווה
    האם בבני ברק היו מרשים להקים פאב?
    כן, כזה עם רעש, בלגנים, בחורות בלבוש מינימליסטי וכו’
    אם התשובה היא לא, אז התשובה בידכם.
    אין שום סיבה שבישוב חילוני יקום מקווה.
    מקווה שהסאגה הזו נגמרה לטובת כולם.

  54. אורח/ת הגב

    שרשרת המזון תרתי משמע (תגובה לאורח מ50)

    מרינובסקי בודק כשרות אצל נועלוש, ונועלוש מוכרים עוגות לקפה אחר. הבנתי את זה נכון?
    את מרינובסקי אתה רוצה להעיף.
    לכן אתה לא קונה אצל נועלוש.
    ולכן אתה שוקל לא להיכנס לקפה אחר.
    אני במקומך הייתי ממשיך באותו קו הגיוני, מאתר את מי שקפה אחר מוכר לו איזה שרות, ומפסיק את עסקי איתו. מבחינתך זה שיא הלוגיקה.

  55. אורח/ת הגב

    ל 54 גם אני לא קונה אצל מי שפוגע בי מסכים עם 50 במאה אחוז
    יהיה הפוגע אשר יהיה, הוא חייב לשלם את מחיר הזלזול שלו בקהילה שלנו

  56. אורח/ת כותב תגובה 50 הגב

    לתגובה 54: הבעיה היא לא רק שנועלוש ושיינפלד מפרנסות את מרינובסקי
    הבעיה שהם עושים זאת ביודעין ובהתרסה. יש להם אפשרות אחרת, והם מתעלמים. גם קפה אחר (אחד הבעלים הוא שכן של מרינובסקי) יודעים את הנזק הנגרם על ידי מרינובסקי, התמיכה הכספית של נועלוש ושיינפלד בו, וגם הם החליטו להתעלם מרגשות מהצבור שהוא גם לקוח שלהם. כל אחד מוזמן להפעיל את שיקול דעתו, אני את שלי עשיתי והחלטתי שטובת הכפר עדיפה על גרגרנות הכרס.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן