~דעת יחיד~: המאבק על המקווה


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
אלי מלין

זכייה בבג"ץ תפעל לרעת הכפר, תושביו והקהילה האורתודוכסית

כפרניק  של אלין מלין 1_0 ~דעת יחיד~: המאבק על המקווה

 

 
 
(המאמר התפרסם לראשונה בעיתון "קורא בכפר" שיצא בימים אלו. תודה לאלי ולצוות העיתון שנאותו לפרסמו גם ב"כפרניק"!)

בכפר ורדים מתנהל זה שנים אחדות מאבק המתמקד ב"מקווה". את המאבק ניתן לראות מזוויות ראייה שונות ולתת לו פרשנויות שונות. יהיו שיראו את המאבק כהתמודדות כוחנית בין חילוניים לדתיים, בין רוב למיעוט, בין הסבורים כי כפר ורדים הינו ישוב פלורליסטי לבין אלה החוששים מהשתלטות חרדית עתידית ומשינוי בצביונו של הישוב ועוד כהנה וכהנה.
דבר אחד אינו שנוי במחלוקת: מתנהל בכפר מאבק איתנים שנותן אותותיו על מהלך חיי הכפר בשנים האחרונות וישאיר עוד סימנים עזים בעתיד, אם לא נשכיל ונדע למצוא את שביל הזהב שבו ורק בו עוברת האמת.
מאז ומתמיד מאסתי בקיצוניות. קיצוניות מביאה כמעט תמיד לאבדון. ישנם מצבים בחיי אומה ובחיי הפרט הדורשים לעתים לנקוט בדרך הקצה. אלו הם מצבים נדירים הדורשים שום שכל על מנת לדעת להתמודד איתם.
"מקווה" בא מלשון "תקווה". המקווה שימש לאורך חיי עם ישראל ככלי וסמל לתקווה, לזוך, לטוהר, למקור חיים. "מקווה ישראל מושיעו בעת צרה" אומר הנביא (ירמיה, י"ד, ח’).
הדיון בדבר חיוניותו או אי-חיוניותו של מקווה לכפר ורדים, בדבר נחיצותו או אי-נחיצותו, בדבר זכויות מיעוט, מתקיים כבר שנים אחדות בתקשורת המקומית ובדיוני בית המשפט.
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק את פסיקתו ועתה המאבק עומד בפני שיא חדש: עתירה בפני בג"ץ. וכאן אני מבקש להביע את עמדתי כמי שרואה עצמו כיהודי שומר מצוות.
מקווה ומאבק הם תרתי דסתרי (שני דברים הסותרים זה את זה). אין כל ספק, לכולי עלמא, בדבר הנחיצות והצורך להעמיד מקווה בכל מקום בו ישנה דרישה של קבוצת יהודים לשימוש במקווה טהרה. כך היה לאורך כל ההיסטוריה וכך היה בכל רחבי העולם היהודי. במקום שיש התנגדות מצד יהודים להקמת מקווה מסיבה כלשהי, אמיתית או הזויה, הדרך להשגת התקווה – המקווה – אינה יכולה להיות בשום פנים ואופן דרך של כוחנות, של מאבק. מאבק משפטי גם הוא מאבק.

 

ביקורו של הרב גריידון בכפר ורדים

 
משהוחלט על ידי חלק מחברי הקהילה האורתודוכסית בכפר לעתור לבית המשפט על מנת להשיג מקווה בכפר, הייתי מסויג מצעד זה. לא הצטרפתי לרשימת העותרים למרות שהאמנתי בכל לב בצדקת המטרה. היה לי ספק רב בנכונות הדרך.
ואמנם, בעצם הימים הסוערים בהם התלבנה העתירה בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני כבוד השופט סוקול, נחת בכפר יהודי יקר שביקורו כאן היה הזוי לחלוטין וכך גם המסר שהשאיר לנו.
יום אחד בשעה 16:45 אני מקבל טלפון, אינני זוכר מי היה מהעבר השני של הקו, שהזמינני לבוא בתוך רבע שעה למסעדת שיינפלד בכפר לפגישה עם הרב גריידון שהגיע לכפר מלוס-אנג’לס. לא היה לי מושג מי האיש, את מי ומה הוא מייצג ולשם מה הגיע מאמריקה הרחוקה עד אלינו. התארגנתי במהירות והגעתי למסעדת שיינפלד בשעה היעודה.
הגיעו לפגישה עוד אחדים מאנשי הקהילה האורתודוכסית, גברים ונשים, שהוזמנו גם הם לפגישה. אני מניח שהיו עוד כאלו שהוזמנו, אך לא הגיעו.
התיישבנו ליד השולחנות בגינה הנחמדה של מסעדת שיינפלד והמתנו לבואו של האיש המסתורי. לא חלפו דקות אחדות ואל שולחננו פסע יהודי תמיר, בשנות ה-60 או ה-70 (על פי הערכתי, א.מ.), עטור זקן, חובש כיפה שחורה והדור בלבושו. האיש הגיע בלוויית בני משפחתו. הציגו לנו את האורח כרב גריידון מלוס אנג’לס העומד בראש ישיבה גדולה ובראש מוסדות תורה נוספים בלוס אנג’לס. הרב השרה אוירה נינוחה ולבבית. חשת מיד כי יושב לפניך יהודי חכם ובעל מידות משכמו ומעלה.
הרב סיפר כי השמועות על אשר קורה בכפר ורדים בנושא מלחמות היהודים הגיעו עד ללוס-אנג’לס הרחוקה והוא מבקש לברר איתנו מה בעצם קורה. הנוכחים תארו את המתרחש בכפר ובמיוחד בקרב הקהילה האורתודוכסית, כל אחד מנקודת מבטו.
כותב שורות אלו שטח בפני הרב את המתחים שנוצרו בין חילוניים לדתיים, את המאבק המתנהל מתוך החשש להתחרדות הכפר ואת ההליך המשפטי המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה.
מיד הבחנתי כי דעת הרב אינה נוחה מביטויים כמו מאבקים, עימותים, תביעה משפטית וכיוצא באלו.
משסיימתי את דברי נוכחתי לראות כי הרב לא התרשם לגמרי מדברי. תגובתו היתה: "לא זו הדרך. גם אם תזכו במשפט, קפלו את הנייר, שימו אותו בכיסכם ואל תשתמשו בזה", יעץ לנו הרב בכמעיין הנחייה לעתיד. הרב הרחיב את הדיבור בדבר הצורך בלימוד תורה ובמתן שיעורים בבתים. הוא ייחד את דיבורו על "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
בתחילה, היה לי קשה לעכל את דברי הרב. הרי יש לנו כאן עובדות מוצקות המצביעות על אפליית מיעוט ופגיעה בזכויותיו, אך עד מהרה נפל, האסימון. הבנתי כי הרב גריידון לא נחת אצלנו ב"מקרה" וכל אשר אמר, לא אמר "במקרה". בכלל, אינני מאמין במקריות וכל אשר קורה בחיינו יש לו מסר עבורנו. הרב גריידון, תרצו או לא תרצו, תאמינו או לא תאמינו, הביא לקהילת כפר ורדים ובעיקר לקהילה האורתודוכסית מסר חיוני ביותר, המהווה את נשמת אפה של היהדות. לא במאבקים רבותי, לא במלחמות רק בדרכי נועם. "מקווה ייבנה בסופו של דבר בכפר, כשתהיו ראויים לכך", אמר הרב גריידון.
נפרדנו מהרב גריידון לשלום והמשכתי היישר מהמפגש אל עבר בית הכנסת, כדי לדווח לחברי על הפגישה המיוחדת עם הרב המיוחד ועל המסר המיוחד שהועבר אלינו.
היה זה זמן שבין תפילת מנחה לתפילת ערבית ונכחו במקום חלק מהחברים. סיפרתי להם על המפגש וחשתי כי דברי נופלים על אוזניים אטומות. תוך כדי הדיווח הלא פורמאלי, נכנסו ובאו אחדים מקברניטי הקהילה והבחנתי כי הדברים שמסרתי אינם מוצאים מסילות ללבבם. מאז ועד היום אני חוזר מידי פעם ומצטט בפני חברי את דבריו של השליח המופלא, הרב גריידון, אך הדברים נופלים על אוזניים ערלות.
לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הייתי סבור כי המסר שהגיע לעותרים בדרך אחרת יישר את מחשבתם ויתנם להבין כי מעתה צריך לשנות את הדרך. לא העליתי על דעתי כי העותרים ימשיכו בדרך משפטית, גם אם משוכנעים הם כי הצדק הטהור והאמת הצרופה עומדים לצידם.
אני משוכנע עכשיו כל כך בדבריו של הרב גריידון ואין לי כל צל של ספק שזכייה בבג"ץ תפעל לרעת הכפר, לרעת תושביו ולרעת חברי הקהילה האורתודוכסית.עצם בקשת העתירה לבג"ץ בחטא יסודה בכך שהשתמשו בשמות עותרים שלא שאלו את פיהם ומששמעו על העתירה לבג"ץ, התנערו ממנה ולא צרפו לה את חתימתם. מתוך 20 עותרים במקור, נותרו כרגע רק 12 עותרים המוכנים להרחיק לכת בהרפתקה הזויה זו.
מקווה יהיה בכפר ורדים. זה ודאי. אם אין לכם העותרים אמונה בזאת, אם קטני אמונם אתם, על מי אתם מלינים?
 
 
הפתרון האפשרי
 
אליבא דשני הצדדים, רצוי מאוד לטובת הכפר שימצא פתרון להקמת המקווה בהקדם האפשרי, בטרם יינתן פסק הדין של בג"ץ לכאן או לכאן. כל פסק דין, לא יהיה לטובת הכפר.
במבט לאחור, שני הצדדים שגו לאורך כל הדרך. המלחמה שהוכרזה על הקמת המקווה במהלך מערכת הבחירות המוניציפאליות בשנת 2008, ההצהרות הבוטות והמלחמתיות מצד רוב הסיעות המתמודדות, צו הפסקת הבניה שהוצא כנגד הקמת המקווה הפרטי במרכז המסחרי (השייך לאדם פרטי), ההפגנות שהתקיימו בכפר, ההתפרצויות הקשות לבית הכנסת בזמן קיום הרצאות במקום – כל אלו רק העצימו את הבעיה ולא תרמו מאומה להשקטת השטח.
מאידך גיסא, מגישי העתירה שהיו ועדיין משוכנעים בצדקת דרכם וכי הדרך היחידה להשיג את מבוקשם היא השבת מלחמה שערה (בדרך משפטית), לא ראו את כל האלטרנטיבות לנגד עיניהם. ניתן היה בהחלט להשיג מקווה אחד לפחות בשקט ובצנעה על ידי הקמת מקוואות פרטיות בחצרות הבתים או בתוך הבתים בדיוק כפי שהקימו תושבים בריכות בחצרות בתיהם.
לא היה כל צורך להכניס פוליטיקה לנושא זך וטהור כמו מקווה, לא היה צריך לגייס יזם שיקים בית כנסת כשמתחתיו יתוכנן להבנות המקווה וכל הרעש והצלצולים המיותרים שהרעידו את אמות הספים בכפר היו מיותרים ומזיקים.
מנהיגי הקהילה האורתודוכסית בשנים האחרונות שוגים בכך שאינם תופסים שכפר ורדים איננו חלל ריק. נוצרו כאן עובדות חברתיות-קהילתיות במהלך השנים שמקובלות על חלק מן הציבור ואינן מקובלות על חלק אחר. חיות כאן 6,000 נפשות שאי אפשר להתעלם מעמדותיהן, חששותיהן (מוצדקות או בלתי מוצדקות) ואמונותיהן. גישה משיחית לא מתאימה לכפר ורדים. ידוע הויכוח רב השנים ביהדות על הפסוק בישעיה ס’, כ"ב האומר על הגאולה: "אני ה’ בעתה אחישנה".
מקווה בכפר ורדים יבנה "בעיתו". אם נרד מהאגו שלנו ונפעל מתוך אהבת חינם ובדרכי נועם אזי יקוים בנו "אחישנה". הבג"ץ לא יחיש את הקמת המקווה, הוא ייצור תגובות נגד קשות מצד שני הצדדים ומצד הציבור השומע מחוץ לכפר וכך לא יבוא לציון גואל.
אני מציע למגישי העתירה לבחון שוב בשום שכל את דבריו של הרב גריידון ולזרוק החוצה את כל הסממנים הפוליטיים שהשתרבבו למאבק על המקווה.
בואו נבחן את המאבק במבחן התוצאה. האם בשלוש שנות מאבק עיקש הגענו לתוצאה חיובית? האם אנו בדרך לתוצאה חיובית? התשובה שלילית מוחלטת.
אני בהחלט מסכים עם רוח הערעור הארוך והמנומק לבג"ץ. אני מסכים כי ביטול הקמת המקווה מהווה פגיעה חוקתית בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש הדת והפולחן. אני מסכים גם עם כך שביטול הקמת המקווה נעשה מתוך שיקולים זרים ופסולים. אני מסכים כי נפלו פגמים כבדים באישור המלצות ועדת הקריטריונים.
אני מקבל, לצערי, את קביעתו של עו"ד אבי ויינרוט העוברת כחוט השני לכל אורך הערעור לבג"ץ: "החלטות המשיבים בדבר ביטול הקמת המקווה נתקבלו משיקול זר ומוצהר שענינו הרצון להדרה של אוכלוסיה דתית בכלל וחרדית בפרט מכפר ורדים והרצון לשמור על "אופיו החילוני של היישוב".
אני חי את המציאות היישובית שלנו עוד מטרם הקמת הכפר, בהיותי מנהל אכלוס וקהילה בחברה לפיתוח כפר ורדים בשנים 1982-1984. אני מלווה במשך כל השנים הללו את הכפר כתושב וכאיש תקשורת ואני סומך את שתי ידי על קביעתו זו של עו"ד ויינרוט לגבי המציאות הקיימת ביישוב מאז מערכת הבחירות האחרונה.
עו"ד ויינרוט והעותרים שוגים בדבר אחד או שטחו עיניהם מראות: הם רוצים להיות צודקים. אתם צודקים רבותי. לא זו השאלה. תהיו חכמים ולא צודקים. זה המסר שהעביר לנו הרב גריידון. התנהלו כמו בכבישים: אל תהיו צודקים, היו חכמים וכך נמנע תאונות.
 
נכתב בבוקה-ראטון, פלורידה בעת ביקור משפחתי בפרואר 2011
 
 
 

0 תגובות

  1. יהודי חרדי גאה ומתחשב הגב

    מר מלין היקר.
    עיינתי בכובד ראש בתגובתך וניכר שיצאה מהלב עם כוונות חיוביות.
    נכון הדבר שנחוצה גישה שונה,לא כוחנית ונצחנית.
    לאידך, אנו מתפללים כ10 ברכות בכל 18 אודות המשיח והגאולה ובנוסף 1 מעיקרי האמונה”אחכה לו בכל יום שיבוא”
    “גישה משיחית אינה מתאימה לכפר”-הגישה המשיחית כן(אולם יש חוסר ידע והבנה בנושא שנראה לא רציונלי לחלוטין).האנשים המייצגים אותה בכפר-לא!
    ההתנגדות בכפר מונעת משיקולים פוליטיים או שנאה עיוורת שהרי “כל המיצר לישראל נעשה ראש”.
    אי לכך היה נכון יותר להגיב בתוקף ולא בהתרפסות ובפרט שמספר המגיבים הצעקניים לא עולה על כף יד.
    מדוע שהם לא יעשו חשבון נפש?
    נכון להוריד את העתירה ולפעול בדרכים אלטרנטיביות בדרכים חוקיות וחכמות ואם צריך גם משפטיות.

  2. סמבלוסק הגב

    בקשה ממגיב 1 – על ידי יהודי חרדי גאה ומתחשב
    צדיק,אם אתה כבר בשוונג תוסיף עוד תפילה קטנה (מספר 11),שהקדוש ברוך הוא יביא לי 6 בלוטו + המספר החזק.
    תחזקנה ידיך !

  3. מרדכי היהודי הגב

    סמבלוסק השני! (תגובה 2)
    אני מוכן להתפלל בתנאי שתפריש מעשר מהזכיה לבניית מקווה
    מסכים?
    נחוץ שם פרטי ושם האם.

  4. אורח מאמין בחלומות הגב

    מי שהסיר את שמו מהעתירה לבגצ לא יענש
    חלמתי בלילה כי הקב”ה מעניש את האנשים שהגישו עתירה נגד המועצה ובכך פתחו מלחמה בתוך היהדות.
    מי שהסיר את שמו מהעתירה לבגצ לא יענש

  5. אורח/ת הגב

    ראשית – מחוללי הטראומה – החוצה ואח”כ לאיחוי הקרעים
    אני מאמין שאם השניים ההזוים מחב”ד לא היו באים לפה וברגל גסה מנסים לשנות סדרי חיים של ישוב חילוני שלם, ואם קהילה שלמה של דתיים לא הייתה נוהה בעיניים עוורות אחריהם מלכתחילה, ולכשהתבררו הנזקים שהם גרמו, אותה קהילה הייתה נותנת להם כתף קרה, אפילו מוקיעה אותם מתוכה ומראה להם את הדרך החוצה, כל זה לא היה קורה, לא הייתה תביעה ולא ערעור, ויתכן והיה כבר מזמן מקווה ללא גביר ממון תחמן ורב תככן.
    אבל לצערנו זה לא קרה, גולדפארב ומרינובסקי התקבלו על ידי הקהילה הדתית בזרועות פתוחות, וכעת נצטרך לחכות ללכתם של השניים כדבר ראשון, ולתת לזמן להשכיח מאיתנו את תקופת שהותם הטראומטית.
    לפני זה לא יקרה פה שום דבר חיובי.
    רק לאחר מכן נוכל לצאת, בזהירות ולאט לאט, לדרך חדשה.

  6. מתפלל בית כנסת הגב

    למלין
    אתה יודע היטב מי הביא את גולדפרב לכאן (נכון, הוא הגיע בעצמו, אבל נתן לנו דרשות יפות כדי שניקח אותו, לא?). אני לא צריך לספר לך איך יש לו לשון חלקלקה ופה נוטף מרגליות (בלשון סגי נהור). אני מצר על הרגע שכף רגלו דרכה בבית הכנסת שלנו.
    מצד שני, זה טוב שכמה אנשים מתחילים להתפקח. אני עוד זוכר איך בהתחלה ישי היה מוכן ללקק את מנעליו של הרב.
    מה שאני לא מבין, איך עכשיו כבר יש קבוצה מתוכנו שאינה מוכנה לקבלו, והוא עדיין כאן, עם משרה לכל החיים. תסביר לי. אני מבין שחלקלקות לשונו עדיין קונה כמה אנשים, אבל צריך לשים לזה סוף.

  7. מתפלל נוסף הגב

    למלין
    כמתפלל נוסף ולא המגיב מספר 6 הנני מתפלא שאינך מבין שגולדפרב בעייתי באופן אישי.הרבה ממלחמות היהודים נובעים מאופיו הן בבית הכנסת ובפרט בציבור הכללי בכפר.
    די לאחוז בקרנות המזבח.חובה להתייחס לרחשי הציבור.לא כל התנגדות היא שנאה עיוורת.קשה לי לקבל מאדם שאין לי הערכה אישית אליו בלשון המעטה.אנו צריכים רב ולא עסקן.

  8. גרינפלד וזיו החוצה הגב

    בוא נשים את האצבע על הבעיה האמיתית:
    גרינפלד וזיר שני מחרחרי הריב תמיד יחפשו במה להיאחז כדי ליצור פרוד ושנאת חינם. הרי תמיד יהיו דעות שנות, שכן לא ייתכן שקבוצה שלימה תחשוב אותו דבר. הבעיה היא ששני האנשים שהזכרתי תמיד ינצלו כל אי הסכמה בין שני אנשים לתרוץ ללבות שנאה.

  9. עובד ה' הגב

    אלי מלין, גם אתה עיתונאי
    ולכן מובן שתנסה להתחנף בפני כל היחצנים…
    רק אל תשכל להתחנף גם לפני בורא העולם, שציווה: כל המלבין פני חברו ברבים- כאילו שופך דמים!
    וכן ציווה למסור את הנפש על בניית מקווה טהרה.

  10. אורח/ת הגב

    ל 8 אני מציע שתלך אתה החוצה.
    במקום לראות מהיכן החל כל הבלגן (מרינובסקי וגולדפרב), אתה מעליל על 2 אנשים שמנסים לתת תגובה הולמת להרס הכפר . מרינובסקי וגולדפרב הצליחו ב 4-5 שנים להרוס כפר שלם, לגרום לשנאה ומריבות.
    יש לי שאלה אליך, יקירי, האם זיו וגרינפלד התחילו בכל מה שאתה מאשים אותם ל פ נ י שהגיעו גולדפרב ומרינובסקי? תחשוב על זה, מותק, נשמה…

  11. אורח/ת הגב

    קורות חיים של הרב שלך,מר מלין!

    עוד כמה קהילות צריך להחריב?
    הציבור הכללי בכפר.הקהילה הדתית בכפר.הקהילה הדתית במעלות.
    נזכור ולא נשכח!
    נפעים ולא נתעלם!
    יש אנשים רבים פ ג ו ע י ם ! ! !

  12. אורח/ת הגב

    ל 13
    איזה “כל הכבוד”???
    האם אתה יודע מה הפירוש “דת”
    ד-דרך ארץ. ת-תורה.
    כנות ויושרה היא ה” א, ב ” של כל אדם!

  13. אורח/ת הגב

    למלין
    אתה יודע, כמוני שלפני 8, 10, 12 שנים, אם הייתם רוצים מקווה, אולי כבר היה נבנה כאן.
    אנחנו החילונים היינו רדומים. הכל זרם על מי מנוחות.
    היום, מקווה? על גופתנו המתה !
    אתם הבאתם את גולדפרב לבית כנסת, עשיתם אותו רב שלכם.
    תאשימו את עצמכם במה שהוא עשה ועושה.
    אל תאשימו אותנו. לנו אין חלק בגולדפרב הזה.
    קשה לכם להודות באמת.

  14. אורח/ת הגב

    יישר כח
    אלי, כל הכבוד על האומץ והכנות!!!!

  15. ארחי פארחי הגב

    השתכנעתי
    מה אגיד לך אלי, בהתחלה לא הסכמתי לדבריך אבל כאשר קראתי שהם נכתבו ב – בוקה ראטון, פלורידה ועוד בזמן ביקור משפחתי, מיד שיניתי את דעתי. זהו המשפט המנצח של כל המאמר שלך.

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

    עם ישראל חי ..ישר כוח !!
    אמיתי נוגע בנשמה. וכל הארחי פארחי . יתבישו ויתבטלו

  17. אורח/ת הגב

    למלין
    לא שווים הדיבורים. לא שלכם ולא שלנו.
    גולדפרב ממשיך לבוא לבית כנסת, ממשיך להיות רב בית הכנסת. נותן לכל הביקורות לעבור מעליו. נו? מה הלאה?
    גם מרינובסקי ממשיך לגור כאן, כאילו כלום. כאילו אין בית משפט ואין שופטים. לית דין ולית דין.
    מתסכל, מתסכל להתעסק עם אנשים כאלה. משלכם.

  18. אורח/ת הגב

    16מה אחד שמתבטא” ארחי פרחי” מבין בנשמות?!
    הרב שלכם גולדפרב והשוליה שלו מרינובסקי צריכים שיעורים ביושרה ודרך ארץ.
    קודם תשמשו דוגמא ואחר כך תרביצו בנו תורה.
    מלין-אתה מספיק מבוגר ובעל ניסיון להבין שהשניים רק גורמים נזק לכפר.ולכן דבר וכתוב ברור ללא דמגוגיה עיתונאית.

  19. אני בשוק ! הגב

    לא יאומן !
    מתוך המאמר בידיעות הצפון. תקראו ולא תאמינו:
    “רעיון האישרור מחדש של הרב היה בכלל של הרב עצמו. פשוט נמאס לו שבכל כמה חודשים מישהו אחר מעלה את שאלת נחיצותו, והוא ביקש להעביר את ההחלטה לכלל הציבור”
    לכן אין אפשרות לפטרו.
    אתה הבנת את זה ברוך?

  20. אורח/ת הגב

    למלין
    כמה פעמים שמעתי אותך אומר בתסכול: “אבל מה אנחנו יכולים לעשות?”
    ובכן, אתם יכולים לעשות. והרבה!
    למשל להזיז את הרב הצידה, לא לקבל את “התקנון” לבטל את “הבחירות” ועוד.
    תקרא את ידיעות הצפון. בושה וחרפה שכך אתם מתנהלים, כפלסטלינה בידיו של “הרב”.

השארת תגובה ל-גרינפלד וזיו החוצה

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן