גיא שלי, גיאצ’וק, גיאלולי, גוגילו.


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
גליה לוי

 

אני עוזבת לך את היד לא ברצון אבל מתוך ידיעה שכך דרכי עולם.

כפרניק Max-8063_0 גיא שלי, גיאצ'וק, גיאלולי, גוגילו.

גיא שלי, ילד אהבה, אתה היית המורה העילאי שלי, המורה הגבוה, ואני מרגישה בכאב גדול, שאתה משאיר אותי לעשות את השתלמות חיי בעצמי, עוזב לי את היד, עולה לעולמות גבוהים ומקווה בשבילי שאצליח.

 

אני עוזבת לך את היד לא ברצון אבל מתוך ידיעה שכך דרכי עולם.

 

 

*   *   *

 

גיא שלי, גיאצ'וק, גיאלולי, גוגילו, לא הפסקתי לרגע להמציא לך שמות חיבה כדי לבטא כמה אהבתי אותך מהרגע שידעתי שאני נושאת אותך בבטני וקראתי לך ילד אהבה.

ילד אהוב ויותר מזה, ילד שתפקידו בעולם, כך הרגשתי, היה להביא אהבה, חיבור, טוב, זרימה, אנרגיה טובה.

כשהיית קטן, גידלנו אותך על חופש, על יצירה, על שמחה, על משחק, וכמה חשוב להיות מוקף באנשים שאוהבים אותך, וכמה חשובה המשפחה.

אתה בחרת את המשפחות שלך בקפידה – כשהמשפחה שלנו הקטנה היתה הגרעין, הבסיס שממנו חיפשת להיות שייך לעוד משפחות, והמשפחה החשובה לך מאד היתה החברים, האחים שלך בלב ובנפש ובכל עת.

הם יעידו עליך כל מה שבבית לא ראינו. כי בבית היה לך תפקיד חשוב לעשות – ללמד אותנו איך להיות משפחה. איחדת אותנו עם משימות ותפקידים ואבא וארין ואני היינו "מגויסים" לבצע כל משימה שרצית. נתנו לך הכל, ואולי השארנו לך פחות אתגרים להילחם עליהם.

אז יצאת החוצה וחיפשת אתגרים משל עצמך, והפתעת אותנו בכל פעם עם החלטות שהחלטת, אבל הלכנו אתך ואחריך – משאירים לך מרחב פעולה רחב ככל האפשר – ואתה לקחת את כל המרחב בכל תחום. חקרת, למדת ונהיית מומחה ספציפי בבישול, באירוח, בדיג, באגרוף, בבריאות הגוף, בנגינה –  בקיצור, היד היתה נטויה להתנסות ולגלות את כל קשת האפשרויות שקיימת ביקום. הכל חיכה לך.

ואתה – בלעת את העולם כל כך מהר, התנסית בכל מה שאפשר, עד כי הרגשתי שאתה ממהר כי אתה רוצה להספיק. לא הבנתי למה אצה לך הדרך. ואתה ידעת – זמנך פה בעולם שלנו יקר מכדי לבזבז אותו על שטויות.

ואת אימא, חובבת השטויות, ניסית לחנך להתמקד בעיקר ולא בטפל. תפקידך אתי ברור לי עכשיו. הפכת אותי לאימא טובה יותר בכל משימה שנתת לי; וגם כאן, עוד היד נטויה, ואני אשתנה, עוד אשתנה, כי כך ציווית לי, לנו, בלכתך. ציווית לנו את החיים.

לא הבנתי את הזמן העצום שהקדשת לשירותך הצבאי – כששאלתי, אמרת לי שאתה רוצה להיות קצין, כדי שתבנה את התפקיד שלך טוב יותר ממה שקיים עכשיו. ידעת לראות את החסרונות, מעולם לא קיטרת עליהם, אבל רצית לעשות אחרת, להיות מפקד טוב יותר, להבין את הפקודים שלך, לנהוג אתם בהגינות, להיות שונה.

איזה שונה היית. אין ילד כמוך בעולם, אין גבר כמוך בעולם. מיוחד, מצחיק,  מעניין – לא היה רגע דל אתך, ובעיקר מפתיע. אבל מופתע מי שלא באמת יודע לראות מה חבוי מאחורי היותך ועשייתך. ניסיתי לפענח את מבטך מהיום הראשון שיצאתי מתוכי והניחו אותך על בטני, ונתת בי מבט, עם שתי עיניים חכמות. חוכמה גדולה שבאה מלמעלה, ואני השתאיתי וחשבתי שאיש קטן נולד, ולא תינוק שלא מבין. אתה הבנת הרבה דברים מהר.

והכל קרה אתך מהר, גם רגעי חייך האחרונים, שלא הייתי שם בשבילך, לנסות, להציל, לעזור, כמו שתמיד רציתי ואתה לא נתת. כי רצית לבד. למצוא את דרכך לבד. הזזת אותנו הצידה כשהרגשת שאנחנו מחבקים חזק מדי והלכת את דרכך הייחודית עם כל אדם שידעת לחבר אליך.

הדף קצר מלתאר את חייך הכל כך עשירים ומלאים, לא יאומן כמה אפשר להספיק, אם יודעים לאן הולכים. הגשמת את חייך במלואם, ועצרת פתאום. קשה לי, כי התרגלתי למהירות שבה אירועים התחלפו בחייך, ילד ללא הפסקה, שהחלטה גבוהה שלך החליטה שזה הזמן להפסיק.

 

 

כפרניק Max-8063 גיא שלי, גיאצ'וק, גיאלולי, גוגילו.

 

 

אנחנו פה למטה בוכים את חסרונך, כמו שהתגעגענו אליך כל הזמן הזה, כשהיית בא הביתה ויוצא מיד לבלוע את העולם, לסדר עניינים ולהגשים חלומות ורצונות. אנחנו בוכים, כי השארת אותנו מבולבלים למשימתנו – שעד עכשיו אנחנו מנסים להבין מהי, וזו תכלית חיינו. אבא שלך המדהים רצה ללמד אותך את דרכי החיים, אבל למדת בעצמך, והוא רק היה שם כדי לאפשר לך, לייעץ ולתת לך את כל החופש שבעולם, כי אבא כנראה מבין קצת יותר מאימא. ואריני, אחותך שבשנים האחרונות התחברתם חיבור של אהבה וקשר בל יינתק, מנסה להבין איך לחיות כשאתה לא לצידה. וזה קשה.

אין ספר שמסביר איך ללדת  ואיך לגדל ילדים, ואין ספר שמסביר איך להיפרד מהם, את הספר הזה אנחנו כותבים בעצמנו, תוך כדי החיים עצמם, ואני חושבת עכשיו שזה מה שניסית להביא לי, וזה מה שניסו להסביר לי מוריי החכמים.

גיא שלי, ילד אהבה, אתה היית המורה העילאי שלי, המורה הגבוה, ואני מרגישה בכאב גדול, שאתה משאיר אותי לעשות את השתלמות חיי בעצמי, עוזב לי את היד, עולה לעולמות גבוהים ומקווה בשבילי שאצליח.

אני עוזבת לך את היד לא ברצון אבל מתוך ידיעה שכך דרכי עולם.

לכל דבר טוב יש סוף שמראש הוא נקבע, מן רגע לא צפוי שחייב להתקיים ויהי מה. והרגע הזה הגיע, וזה הזמן לאמור שלום, לנסות להתגבר על מציאות שנראית כמו חלום. לתת לפצע להגליד, ולא לשכוח שתמיד, גם אם מרגישים שהבדידות עוטפת, צריך לזכור שלא משנה מה היה, זה נגמר.

 

מחר הוא יום חדש, שלא כולל את העבר, הוא רק נושא בחובו דלתות חדשות, דלתות שיפתחו בלי הרבה מאמצים וניסיונות. אז צריך לנצל כל רגע, ולחיות כל דקה, ולחיות עם עיניים פקוחות לרווחה לראות את העולם, ולהכניס לתוכנו פנימה ולראות מה מחבר אדם לאדם. שם משימתנו, ואף אדם בעולם לא יוכל לנו אם נלך בדרך, כמו שגיא שלנו הלך. גיא חיבר הכל וכל דבר ואת כולם וקשר את כולנו במעגל של אהבה.

גיא שלי, זו לא פרידה, זו תחילתה של תכנית חדשה. אוהבים עד אין קץ ומודים לך על כל הטוב והאור שהבאת לעולמנו, ועל שבחרת להתגשם אצלנו, שנעזור לך להגשים את חייך בעולם הזה.

 

 וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת  —  לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

 

**

לתמונות נוספות, באדיבות הצלמת שירה קליין.

 

להספד של סא"ל עידן מורג, המג"ד של גיא לוי ז"ל.

 

ברק ויצמן וצבא החברים של גיא לוי.

 

 

 

 

 


0 תגובות

  1. אביבה זוהר הגב

    לגליה,רן וארין
    מילים של אם חודרות ללב.
    אין נחמה והכאב מחלחל וצורב בנשמה.

  2. חבר של גיא הגב

    להנציח את שמו של גיא
    יש להנציח את שמו של הילד המקסים הזה שהלך בטרם זמנו. אם בפינה ירוקה בישוב, אם בחדר תרבות בחטיבת הבייניים בה למד או בכל צורה בה שמו ייכון בנו.

  3. שלי בוסנינו הגב

    איזה תעצומות נפש איזה גדלות רוח איזה אבדה גדולה
    לקרוא את המכתב והלבב שותת מדם מכאב ודמעות! עצוב!

השארת תגובה ל-חבר של גיא

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן