בין חירות לעצמאות


חגית פרידלנדר
אפשר לשנן גם משפטים נחלמים עם חזון של “יום יבוא…”, כי יש לנו בית
כפרניק _חגית ליום העצמאות_0 בין חירות לעצמאות

אולי אפשר לשנן גם משפטים נחלמים עם חזון אחר של "יום יבוא…" כי למרות הכל: יש לנו בית

 

הימים שבין חירות לעצמאות, מציפים בי ביתר שאת את הכמיהה לשייכות, להיות חלק ממשפחה גדולה וגדולה יותר.
לכולנו שורשים וכולנו באיזשהו אופן תוצר של תבנית נוף הולדתנו וגם אם התניידנו במהלך החיים למקומות אלו או אחרים, יש משהו שנותן שקט וביטחון בהיותנו שייכים למשפחה, לקהילה, ללאום ולמדינה.
הגעתי לכפר ורדים באפריל לפני שלוש שנים בימים שבין חירות לעצמאות, גם בהיבט האישי של רצון להיות שייכת למקום, מזוהה עם דרך, לחיות חיי קהילה ולחוש ש"באתי הביתה".
הימים האלה מצליחים כל שנה לטלטל אותי ולערבב בין הזהות, השייכות, הגאווה והמחיר הכבד.
צפיתי ביום השואה בתכניות בטלוויזיה, ממאנת לעכל את הזוועות, מקשיבה בעצב תהומי למיליוני הסיפורים שנפרמים מול עיני הדומעות אחד לאחד.
ישבתי בבית לבד. עוד רבע שעה והטקס בכפר מתחיל. בכפר שלי. ואני בביתי?
 
זינקתי מהכורסא ואצתי לטקס. רציתי להיות ביחד. לחוש ביחד. לזכור ביחד. וזו כנראה אותה כמיהה לשייכות גם שהעצב לא זקוק לחברים ובודאי שלא לקהל. אולי הצורך בהזדהות הוא שמעורר את: "פתאום קם אדם… ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת…" (אמיר גלבוע).
והנה במרחק של שבוע מגיע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שב"סיומו" אנו חוגגים במעבר חד להחריד את עצמאות המדינה שלנו.
במעברים שכאלו אנחנו חיים על ציר הזמן בין שואה לתקומה, בין זיכרון לעצמאות, בין יגון לשמחה. אנו אמורים לחיות בין הקצוות הללו ולעשות את הטוב שאפשר גם כשלפעמים מזדחלים להם הרהורים נוגים על התהפוכות הרבות שעוברת המדינה בעשורים הספורים מראשיתה.
מהדהד בתוכי המשפט שהמשפחות השכולות לא זקוקות ליום הזיכרון כדי לזכור את יקיריהם והוא נועד בעצם לכל עם ישראל אך לצערנו יש יותר ויותר משפחות שכולות ואנו מתאבלים עימן לאורך כל השנה וכואבים את מחיר הדמים של רצוננו להיות עם חופשי בארצו.
 
כפרניק _חגית ליום העצמאות בין חירות לעצמאות
רק בפסח הגדנו לבנינו "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו"…האומנם צריך לשנן זאת, להנציח מחזוריות של סבל ורדיפה ולהבין שזה גורלנו גם לעתיד לבוא כמו נבואה שה/מגשימה את עצמה? למה?
אולי אפשר לשנן גם משפטים נחלמים עם חזון אחר של "יום יבוא…" כי למרות הכל: יש לנו בית. ועל הבית אנו שומרים ומגינים ושואפים לתחזקו הכי טוב שאפשר. כמו שה"בית" הכי קרוב לנו זה הגוף שלנו, ואותו אנו שומרים ומטפחים ומזינים בחומרים ראויים, כך גם בראיה רחבה נתייחס למעוננו, לכפר שלנו, לארץ שלנו ולכדור כולו. ואם לא לכולו, לפחות לחלקו… לאותו חלק שנחליט שאנחנו תורמים למענו. עדיין נותרת בידינו הזכות לבחור. ובחרנו בחיים. ובחרנו לחיות בארץ היפה שלנו.
וכי יש לנו ארץ אחרת?
היום כשדפדפתי בשיריו הנוקבים של יהודה עמיחי עם עוצמת ביטוי שאינה עושה הנחות לכאב ולרגשות אני בוחרת לצטט:
יום זכרון למתי המלחמה: לשים גם
אבל כל אבדניך על אבל אבדנם,
אפלו של אהובה שעזבה; לערבב
צער בצער, כמו ההיסטוריה החסכנית
המעמיסה חג וקרבן וכאב על
יום אחד למועד וזכירה נוחה.
 
הוי, עולם מתוק משרה כלחם
בחלב מתוק בשביל האל הנורא
שאין לו שיניים, "מאחורי כל זה
מסתתר אושר גדול". מה יועיל
לך שתבכה בפנים ותצעק בחוץ.
מאחורי כל זה מסתתר אולי אושר גדול.

0 תגובות

  1. רז הגב

    בין חירות לעצמאות
    אין לי הערות רק דברי קלס ושבחים
    לחגית המצליחה כל פעם מחדש לחדש ולרגש המילים שהיא שוזרת נשזרות למחרוזת של תקוות מצד אחד והרבה הזדהות עם הזולת וכאבו כמו גם עם הכאב הלאומי . אני מצפה למילים הבאות של חגית . כואב את כאב המשפחות וגאה על ההשגים

  2. יעל הגב

    בין חרות לעצמאות
    לאורך כל שנותי(שהם כשנות המדינה)חשבתי שסמיכות יום השואה ליום הזכרון והמעבר החד לחגיגות יום העצמאות הוא בלתי אפשרי גם מפאת היותי דור שני לשואה וגם כמי ששרתה במלחמת ששת הימים ואיבדה את חבריה הקרובים.חגית הצליחה ברגישותה להקצין הרגשה זאת.שיהיה רק טוב שמחה ואושר ליחיד ולמדינה.

  3. שלמה הגב

    בין השורות
    בין המילים,המשפטים והשורות על חגי ישראל וימי הזכרון עולה ומוצפת הכמיהה והרצון להרגיש את השייכות לבית,למקום,לכפר ורדים לאחר שלש שנים בכפר.
    איתך בהרגשות ומחשבות אלו.

  4. אורח/ת ישר הגב

    עצמאות 62
    שואה,תקומה,עצמאות,מדינה ריבונית.לכל אחד ואחת מאימנו הזכות לחיות בכבוד ובראש מורם במדינתנו האחת והיחידה הלו היא מדינת ישראל.מדינת ישראל של היום, היא אחת מהמדינות המתקדמות ביותר בעולם.בישראל של 2010 חיים למעלה משישה מליון יהודים.חגית השכילה לתאר במילותיה שלה את תולדות עמנו,את תחושתיו של כל פרט ופרט ושל הכלל כולו …ועל כך יכול אני רק להוסיף:מי יתן ונזכה לגאולה שלמה בימיינו “ויבוא שלום על ארץ”ונאמר אמן!

השארת תגובה ל-יעל

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן