בחירות שלא בחרנו


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
חגית פרידלנדר

על ביוב סתום אחד שהסריח גם את יחסי השכנות

כפרניק  שלא בחרנו בחירות שלא בחרנו

 

במסגרת עבודה שלי בעבר, באחת ההדרכות, התמודדנו עם השאלה איך כל אחד בוחר לפתור בעיה. לשם כך נעזרנו בספר חביב בשם "גדר, כבשה ואיש עם בעיה", סיפור הממחיש התמודדות שונה של כל אחד עם מחלוקת ומציאת פתרון לבעיה. כמספר הכבשים שהופיעו בספר, מספר הדרכים לפתרון, כל אחת בדרכה התמודדה עם הגדר (הבעיה) שצצה מולה.
 
והנה לא מזמן צצה לי "גדר" כזו בנושא קו ביוב משותף שעובר בחצרות של השכונה הותיקה, לפני שמתחבר לקו הראשי של המועצה. זה לא משהו שנתקלים בו על פי רוב בכפר כמו שלנו, כי מערכת הביוב של כל בית אמורה להיות מחוברת ישירות לקו הראשי. אבל אצלנו יש חיבור ביניים המשותף למספר יחידות והטיפול בו דומה בהיבט מסוים לטיפול בתשתיות של בתים משותפים. אני יכולה רק לומר שזהו קו אפור מאד… מה לעשות שלפעמים יש עניינים משותפים המצריכים קיום יחסי שיתוף עם אחרים שלא היינו בוחרים. המפגשים שאינם צולחים עם אנשים שלא בחרנו מלווים בתסכול רב.
 
תחושה זו יכולה לפגוש אותנו על ספסל הלימודים, במסגרת העבודה, בפעילות מאורגנת, עם שכנים שלא בחרנו, עם נותני השירותים למיניהם ועוד ועוד.
 
אנו פוגשים אנשים שונים בדרכנו, אך ישנם מקומות בם אנשים לא נפגשים באמת. אמנם אנו פוגשים אותם, אך דרכנו לא נפגשות.
 
אני חושבת שאולי חשוב לפגוש אנשים שלעולם לא תבחר לפגוש בדרך. אולי אז נוכל להיפגש טוב יותר עם עצמנו, עם דרכנו שלנו. זו שאנו בוחרים. זו שאנחנו רוצים להתהלך בה. אנחנו בוחרים איך להתנהל על פי מרכיבי האישיות שלנו ולשפר את מי שאנחנו רוצים להיות דווקא בזמן עימות או סכסוך עם אדם שנוכחותו או התנהגותו לא טובה בעינינו.
 
האם טיפוס אסרטיבי, כזה שאינו מוותר, לוחם על זכויותיו ועל דרכו, בהכרח צודק?
האם זה שמוותר מראש על דעותיו, זכויותיו ואולי גם מפתח בתוכו תחושת קורבנות הוא הצודק?
 
כמובן שכל דבר לגופו, אך גם אם החוק לצידך ואינך יכול לאכפו מה תבחר לעשות?
אני שואלת את עצמי מה ניתן לעשות מול אטימות? חוסר הקשבה? רוע לב? השמצות? התחמקות מאחריות? הפנית עורף? שקרים? חוסר צדק?
 
בכל צומת דרכים כזו, בעיקר כשהביוב עולה על גדותיו אני מרגישה שאני נעלמת ומחכה שעוד גל של צחנה אנושית יחלוף.
 
כפרניק  שלא בחרנו_0 בחירות שלא בחרנו
לא תמיד אפשר לבחור אם לזוז הצידה ולא להיכנס לביצה, כי הנסיבות פשוט לא מאפשרות. אני משתדלת לעשות הכל כדי להגיע לדיאלוג בונה כמה שניתן עם הבר-פלוגתא אבל לא תמיד מצליחה, ואז נוטשת נדהמת ואפילו כועסת על עצמי. בהמשך אני מנתחת את המצב, לפעמים כותבת עליו… מנסה למזער את הנזקים השונים… ואז מאמנת את עצמי ללמוד איך לא לפול למקומות כאלה שוב. אבל הרי לא מכינים אותנו לבלתי נצפה… זה כל מהותו של הבלתי נצפה…
 
כשאנו נתקלים באי צדק או בשרירות לב, קל יותר לצאת להגנה בעבור זכויותיו של מישהו אחר, אך איפה אנחנו כשזה נוגע ישירות אלינו?
 
אין לי תשובה נחרצת בנושא זה, אבל כשמגיעים לסלע בלתי חדיר צריך אולי לדעת לוותר, לחמול על מי שלא רוצה להקשיב וללמוד ולהיות אדם טוב יותר, להניח לו לדרכו וללכת לדרכנו שבחרנו בתקווה שיתמעטו מפגשים לא מוצלחים בהמשך. הרי לא נוכל לשלוט בכל המפגשים האומללים האלה החודרים למהלך חיינו, אז למה להתעצב ולהתעצבן?

0 תגובות

  1. שכנה הגב

    שכנים
    כמה שאני מבינה לליבך…
    יצא לי לחוות בחיים שני סוגי שכנים שלא יודעים נימוס בסיסי וגם לא רגישות מינימאלית. הסבל הכי נוראי מבחינתי היא התחושה שאתה במלחמה על הבית.
    על השקט שלך, הנוחיות שלך והרצון שלך לחיות את חייך בשלווה. למדתי מתוך הכעס והעצבים שביזבזתי רבות על הנושא, שאם אפשר להבליג אז מבליגים ולא חושבים על זה יותר, אבל אם מדובר במטרד רציני אסור לשתוק! נכון, זה לא נעים להיות לא נחמדים לשכנים ולהגיד להם איך את חושבת שהם מתנהגים אבל כשאין ברירה והדבר נוגע ישירות לחיים שלך (בלי שתרצי בכך בכלל)צריך לקום ולהשמיע את עצמך באופן חד משמעי וברור.
    בהזדמנות זו, מציעה לכל אחד לחשוב לעצמו: “מה אני עושה שהייתי מתעצבן אם השכן שלי היה עושה?” אם אתם יכולים לענות בקלות על השאלה הזו אולי כדאי לחשוב פעמיים ולנסות להתחשב קצת יותר בשכנים..

  2. גורי הגב

    אמא יקרה לי
    למידה ניתן להפיק מכל מצב.. וטוב שאת מצליחה, גם אם בדיעבד.. נראה לי שהקושי הוא ללמוד את הלקח שהחיים מנסים לתת לנו כשנמצאים ממש בתוך הסיטואציה.. נדמה לי ששם ייעשה התיקון האמיתי.. “נדמה לי” כי אני בעצמי לא מצליחה ברוב המקרים.. וכאן טמונה העבודה הפנימית האמיתית… בדיעבד הכל נראה קל ופתור..
    וגם, לפעמים החיים נותנים לנו זכות פשוטה במצבים כאלה: לדעת להתקשח כשצריך, לדעת להרים את הקול, לדעת ללמד את הזולת שיעור.. ולדעת לא לוותר תמיד ובטח שלא לכל אחד (או אחת) (-;

  3. אורח/ת הגב

    אז למה להתעצב ולהתעצבן?
    כי יש לנו ציפיות שאחרים יתנהגו בהגינות. לא לימדו אותנו בגן לעשות מדיטציה, לכן זה מעצבבבבבבן !!!!!
    כדאי ששלב העצבים יהיה קצר ככל הניתן, כי הוא פוגע רק בנו.אגב שמעתי בחדשות שהיום ילד בן חמש מרביץ לגננת, והיא מגיעה לבית חולים עם זעזוע מח. אז מה הפלא שאנו חיים בג’ונגל ולא מבחירה.
    התכוונתי להציע איזה פיתרון יצירתי, אבל מלבד לגדל צמחי ניחוח בביוב לא בא לי שום רעיון.מה אומרת הרשות המקומית?
    שורה תחתונה כמה זה עולה לך? חיבוק של סימפטיה ואהבה חגיתוש יקירתי.

  4. אורח/ת יעל הגב

    יחסי שכנות
    ואהבת לרעך כמוך , טוב שכן קרוב מקרוב רחוק ,משפטים אלו מימים ימימה כנראה לא מוכרים למשפחות האמורות.שכונה מיוחדת במינה היא השכונה הותיקה.30 משפחות הגרות יחד 11 שנים שעברו יחדיו שמחה ועצב וממשיכים לתמוך אחד בשני ולהיות שם כשצריך אותם.2 המשפחות המדוברות הן קוצים בשכונה טובלת ירק ואהבה.חגיתוש, יש עוד אנשים טובים בינינו – אל תתיאשי.יפה כתבת והמבין יבין.שיהיה לך שבוע טוב.

  5. כפרניק אורח הגב

    קוץ אחד יכול לפגוע בזר שלם
    לצערינו,בשנים האחרונות המשפחות שעוברות לגור בכפר לא חייבות לעבןר סינון של וועדת הקליטה.
    אי לכך ישנם מקרים בהם מגיעים “שכנים” אשר גורמים לכך ש-“הצחנה עולה על גדותיה” ואנשים אילו מביישים את חזון הכפר ואופיו השקט והנוח.
    לא מקרה אחד ולא שניים של סכסוך שכנים (לעיתים אף אלים)קרו בשנים האחרונות,מקרים אשר מעכירים את השלווה הכללית ופוגמים במרקם היחסים.
    לא סתם כתבה יעל “המשפחה המדוברת היא קוצים בשכונה טובלת ירק ואהבה” וכל מי שגר בשכונה יודע במי מדובר ומחרים אותו !!
    יש מקום להתערבות המועצה בנושא בצורה מסיבית יותר !

  6. אורח/ת רז הגב

    בחירה של בחירות
    חגית יקרה נגעת בקצה המזלג על שאלות שהן למעשה הוויתנו ומהות חיינו.
    העלית שאלות קשות עמוקות שרבות עוד כמותן קיימות אבל זיכרי בכל מקרה ובכל מצב קיימות יותר שאלות מאשר תשובות . זוהי תמצית ההוויה האנושית סקרנות הרבה פתרונות מעט.
    בהכירנו שזו תמונת המצב אסור לנו להתייאש ולדול מלשאול את השאלות ולנתח את תגובותינו גם אם הן לא תמיד אהודות עלינו.יופי של מיצוב הבעיה יופי של התלבטות. ורק המשיכי להאיר אותן פינות שלא תמיד אנו נחשפים אליהן תודה חגית מקרב לב

  7. אורח/ת הגב

    ללחגית את כותבת יפה
    יש לך את היכולת להביע במילים שמחה, ועצב,כעס וחמלה.
    מבין השורות האיפוק שלך,יש בו כוח. את תצאי מזה חזקה וכמובן כל הסימפטיה שלוחה אליך.

  8. אורח לרגע הגב

    קוץ אחד מעכיר את כל השכונה!
    ככה זה שוועדת הקליטנ לא פועלת,מגיעים לגור גם כאילו שמקומם לא איתנו.
    (מספיק אחד כזה להעכיר את האווירה של רחוב שלם)
    “המשפחה המדוברת הינה קוצים בשכונה טובלת ירק ואהבה”-
    כולם סובלים מקוציו של הדרדר.
    הכל היה אחרת אם היתה וועדת קבלה ואם המועצה היתה מגלה אסרטיביות בנושא!
    ככה זה בחיים,החרא תמיד צף בסופו של דבר וכולם יודעין במי מדובר !

  9. אורח לרגע הגב

    קוץ אחד מעכיר את כל השכונה!
    ככה זה שוועדת הקליטנ לא פועלת,מגיעים לגור גם כאילו שמקומם לא איתנו.
    (מספיק אחד כזה להעכיר את האווירה של רחוב שלם)
    “המשפחה המדוברת הינה קוצים בשכונה טובלת ירק ואהבה”-
    כולם סובלים מקוציו של הדרדר.
    הכל היה אחרת אם היתה וועדת קבלה ואם המועצה היתה מגלה אסרטיביות בנושא!
    ככה זה בחיים,החרא תמיד צף בסופו של דבר וכולם יודעין במי מדובר !

  10. עמית הגב

    ידידי דוברי האנגלית אומרים family is a holly shit
    וכמובן שניתן להרחיב את זה למעגלים נוספים (שכנים, עבודה, מילואים, …) מי מאיתנו אינו מכיר עמיתים לעבודה אותם לא היינו בוחרים לפגוש בנסיבות אחרות.
    הפטנט לדעתי – לותר כמה שרק אפשר, לנסות לצמצם את המגע להכרחי בלבד, ולנסות לא לצבור מרמור. הנזק הכי גדול ממגעים כאלו אינו במפגש עצמו, יהיה רע ככל שיהיה, אלא בספיחיו הנלווים. צריך לנסות להתנתק ולעבור הלאה

  11. צרלס ברונסון הגב

    ידידי דוברי העברית עם האקצנט המזרחי היו שוברים לו את הפרצוף
    יש 2 אפשרויות :
    1.כפי שאמר עמית מתגובה 10 להתעלם מהשרץ ולהפליג ללא רגשי מרמור
    2.לפרק לשכן את הצורה שיידע אתתה לא פרייאר

    אתה תבחר מה עדיף מבחינתך,אגב אין זו המלצה אלא הבעת דיעה בלבד !!!

  12. תם שיודע לשאול הגב

    צחנה של מי?
    למה כולם יוצאים מתוך הנחה שהכותבת צודקת והשכן טועה? רק בגלל שהיא יודעת לכתוב יפה? רק בגלל שאתם מכירים את הכותבת ואת השכן? ואולי הפעם השכן\שכנה צודקים?

השארת תגובה ל-אורח לרגע

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן