איך נקטעה הקריירה הספרותית של דורית קלנר בעודה באיבה
איך נקטעה הקריירה הספרותית של דורית קלנר בעודה באיבה
כמה רציתי לכתוב משהו, שיר, סיפור קצר, ספר, לא משנה מה. כל השנים האלו, כשגידלתי את הילדים ועבדתי בעבודות שונות ומשונות ובניתי את הבית ונטעתי את הגינה וטיפלתי בהורים ורבתי והשלמתי עם הבעל, כל הזמן חלמתי שאכתוב.
לפעמים חלומות מתגשמים, והכל בגלל שהתעצבנתי. בתור אישה ששלה נשברות תמיד ואף פעם לא הצליחה לגדל, למה מגיע לילדות האלה הסדנא הזו עם הציפורניים? אז החלטתי לכתוב לעיתון של הכפר, או יותר טוב לאתר "כפרניק", צריך להתקדם עם הזמן.
ישבתי וכתבתי ומחקתי, גירדתי את הראש וחזרתי וכתבתי, ימים ולילות, ובסוף יצא לי הסיפור הזה, באמת מצחיק, הייתי מרוצה מעצמי, ואפילו יש שם איזה מסר חבוי, דימוי הגוף הנשי ומה שאנחנו עושים לילדות שלנו ואפילו פמיניזם, אם תסלחו לי על הבטוי.
שלחתי את הסיפור לאתר (אתם מוזמנים להסתכל), וקיבלתי שלוש תגובות (!).
מה אני אגיד לכם, לא תאמינו, אבל זה מה שקרה:
- עובדת הרווחה, מיכל ברק, הזמינה אותי בדחיפות למשרדה, שם בישרה לי שמן הטקסט עולים רגשות חבויים של אם במצוקה, הדוחה את ביתה, והתענינה, מעמקי ליבה הדואג, אם תוכל לעזור לי.
- ראש המועצה, סיון יחיאלי, התקשר אלי, הבטיח לי שלא ישנה את שם הכפר ל"כפר ציפורן", וניסה לשכנע אותי בשם הצדק החברתי ורגשות האשם שלי לפרסם התנצלות.
- אתמול בבוקר, בעוד אנו משכימים לעמל יומנו, דפקו בדלת אנשי יחידת הקומנדו של מס הכנסה, ופשטו על ביתנו במטרה למצוא את הכסף שהעלמנו מהכנסות המכון לציפורניים שפתחנו.
בקיצור, בי נשבעתי, לעולם, לעולם, לא אכתוב שום דבר.
0 תגובות
השארת תגובה
אין עליך
קראתי,נהנתי,הזדהתי-תמשיכי לכתוב.
לא מאמין. לא מתקבל על דעתי
סיון? היו דברים מעולם? נשמע איזו הכחשה?
מיכל ברק? האמנם?
נראה לי שתגובות 1, 2 נכונות
מתאים לנפשות הפועלות לנהוג כך
כל הכבוד תמשיכי לכתוב ניהנו מאד מצפים לעוד, קראתי הכל
קראתי הכל עד הסוף ללא דילוגים מה שבדרך כלל מבוצע.
מסכימה עם תגובה 1
יש לי לפעמים הרגשת בחילה וסחרחורת מהנפשות שפועלות פה בכפר. המשיכי לכתוב האתר באמת צריך להתקדם.