“קומנדו אתי” יוצא לדרך

סביב אתי צ'כובר התגבשה קבוצה של אוהבות אמנות, שרובן אינן מחמיצות אף סיור.

בהיחבא וכמעט באין רואה, חוגג חוג המוזיאונים של אתי צ'כובר את שנתו השמינית. אתי, שעושה את מלאכתה בהתנדבות, מגיעה מדי חודש לסיור, כשהיא עמוסה לעייפה בספרים ומאמרים, ובדרך מנצלת כל דקה להרצאת מבוא לקראת ביקור בכל תערוכה ותערוכה. אתי, ולידה אירית פרוז, שוקדות מדי חודש על תכנון והכנת סיורי המוזיאונים בכל רחבי הארץ. מדי שנה, אנו אף מעפילות ליומיים תמימים בירושלים הבירה.

השנה, התמקד המסע, בעיקר, בביקור בפינות יצירה של אמנים, חלקם יוצרים בבתים פרטיים (מבנים עתיקים לצד דירות שיכון) וחלקם במרכזים עירוניים ליוצרים. לצד אלו- ביקור מקיף במוזיאון ישראל.

המסע החל בעין כרם, ישוב ציורי, השוכן למרגלות הר אורה שבהרי יהודה. למרות פגעי הזמן והקדמה, שמר המקום על אופיו הכפרי, אירופאי משהו, שבו ושוכנים זה לצד זה אתרים של שלוש הדתות. הכפר מציע למטייל בו הליכה בסמטאות צרות, התבוננות בבתי אבן עתיקים יפהפיים, ביקור בכנסיות, מסגדים, וכן בילוי בבתי הקפה או במסעדות הפזורות ברחבי הכפר.

בהדרכתה של לאה שרייבר ביקרנו בנקבה עתיקה, מעיין נובע, ואף טיפסנו מעלה מעלה לראש ההר, שם ניצבת כנסיית "הביקור", שבה ביקרה (לפי לוקאס) מרים, אם ישו, אצל אלישבע, אם יוחנן המטביל כששתיהן היו הרות. המבקר במקום זוכה לראות מבנה כנסייה יפהפה, חצר רחבה וציורי קיר רבים ומרשימים, המתארים אירועים שונים בתולדות הנצרות. מחצר הכנסייה נשקף נוף הרי ירושלים המערביים.

 "קינחנו" את ביקורנו בעין כרם בביקור בבית המלאכות "בחפץ כפיה". עולים כמה מדרגות מן הרחוב ואזי מתגלה מקום נסתר מן העין, שבו מקווה מי גשמים ועצי פרי המסוככים על חצר של פעם. בבית ערבי ישן שוכן בית המלאכות "בחפץ כפיה", המזמין את המבקר לקפיצה אחורה בזמן לעולמן הקדום של מלאכות נשים, שהידע הנדרש להן הולך ונעלם. כאן נלמדות שיטות מסורתיות לייצור צמר, טויה בפלך ובגלגל טויה, אריגה, צביעה בחומרים מהטבע, קליעת סלים, רוקחות טבעית, רקמה מסורתית, בניית כלים מאדמה ועוד. במקום מתקיימים קורסים שנתיים, סדנאות וסיורי פולקלור לקבוצות ויחידים.

 אחר הצהריים שמנו פעמינו למוזיאון ישראל. כאן זכינו להדרכה נוספת של לאה שרייבר (צעירה דתייה, עולה מבלגיה, המרשימה בהיקף ועומק ידיעותיה. לאה מלווה אותנו זו השנה השנייה). בתערוכת הורדוס התאפשר לנו לראות במו עינינו את מפעלי הבנייה המדהימים, שנבנו בתקופתו של הורדוס, שמשל בממלכת יהודה בין השנים 37 עד 4 לפני הספירה. ההדרכה חידדה את הפער העצום בין אישיותו המורכבת ומעשיו האכזריים לבין מפעלי הבנייה האדירים, שלא היו כמותם בארץ. המבקר בתערוכה נפעם לנוכח המאמץ האדיר שהושקע במוזיאון על מנת להביא אל תוך המבנה ממצאים ארכיאולוגיים אדירי ממדים. לצד אלו ניתנת אפשרות למבקרים לצפות באמצעים ויזואליים ווירטואליים, הממחישים את מראם של המקומות והמבנים שנבנו על ידי הורדוס, שמחלקם נותרו בפועל רק שרידים בודדים. במוזיאון ישראל אף התוודענו לציוריהם של האמנים האקספרסיוניסטים מגרמניה, שמרדו במסורת הציירים האימפרסיוניסטים לטובת יצירות צבעוניות, פרי רגשות סוערים, המשקפות את תחושתו הסובייקטיבית של האמן ולאו דווקא את המציאות האובייקטיבית של העולם הסובב אותו. ה"אקספרסיוניזם" היא תנועה ששלטה באמנות החזותית בגרמניה בין השנים 1905-1916, ואופייניים לה, בעיקר, ציוריהם של בני חבורת "הגשר", וקבוצת "הפרש הכחול". הציורים הללו הם חלק מאוסף מרצבכר, "צבע פראי", המוצג במוזיאון בימים אלו. משם הצצנו לחדר בו הוצגו יצירות של אמנים יהודים, ובמיוחד התעכבנו ליד יצירותיו של מאוריציו גוטליב, אמן יהודי-פולני, שחי בסוף המאה ה-19. למרות מותו המוקדם בגיל 23, הותיר אחריו תמונות מדהימות ובשלות, חלקן בנושאים יהודיים. את סיורנו במוזיאון ישראל חתמנו בהצצה נדירה בפרסקו "הבשורה" של בוטיצ'לי, שהושאל זמנית מגלריה אופיצי בפירנצה ומתאר את המלאך גבריאל מבשר לבתולה מריה על בן האלוהים שהיא נושאת ברחמה.

את הלילה עשינו במלון "לב ירושלים", שכשמו כן הוא – ניצב בעיבורה של העיר וניתן להגיע ממנו תוך דקות לכל המרכזים החשובים של העיר.