ערב יום השואה תש”ע


אברום רותם
הגיע הזמן לשים לדבר הזה סוף, והוא ה”יזכור” המשונה, אם לא נאמר הביזארי
כפרניק _רותם_0 ערב יום השואה תש"ע

הגיע הזמן לשים לדבר הזה סוף, והוא ה"יזכור" המשונה, אם לא נאמר הביזארי

 

כמה שנים אני מתאפק, ומחליט שזה באמת לא מי יודע מה חשוב, ולשם שינוי לא אפתח את הפה.
אך אולי באמת הגיע הזמן לשים לדבר הזה סוף, והוא ה"יזכור" המשונה, אם לא נאמר הביזארי, האבסורדי והמקומם עד בכי שמקריאים בטכס יום השואה בכפר ורדים, שמתחיל במילים הכי ההזויות ביותר שניתן לעלות על הדעת: "יזכור אלוהים….".
 
בשני העשורים הראשונים של כפר ורדים, הוקרא היזכור של אבא קובנר. טכסט מ"שם", מתוך הצער וההלם האינסופי, שמזקיר את השערות בעורף בצמרמורת לא נשלטת, טכסט שהולם ומדבר וממלא את תפקידו כיזכור אוטנטי ומוחשי. אך פתאום רוח חדשה מנשבת, בשנים האחרונות הובא לכאן הטכסט הדתי ההזוי והתלוש הזה, שלא שייך לכלום, ולא מתחבר לכלום, ודאי לא לזכר השואה.  – "יזכור אלוהים".
 
"יזכור אלוהים" הוא ביטוי מיובא מיהדות אשכנז מימי הביניים המוקדמים, לזכר הנספים בפרעות, שלציבור דתי של אמת זה אכן דיבר. בשנים האחרונות אומץ שטכסט זה בכפיה על הציבור החילוני בארץ, כמו כל דבר שהושחת על ידי "המסורת", עם אג’נדה של אנשים לקצת יידישקייט עלוב ומביש, שזכר השואה רחוק מהם כמזרח ממערב, שיש להפסיק להשמיע אותו. נקודה.
 
אני באמת לא בא בשם הורי, ולא מנסה לנכס לי ולו כזרת שום דבר, גם לא בשם עמישראל, וגם לא למחות בשם עלבון של אנשים שכבר לא בחיים, ולא ניכר בהם שהם מתכוננים לשוב אלינו. לא תודה, ממש לא, הם כבר הבינו את הפרינציפ.
 
כבן "דור שני" לשואה, אני מודה שאני לא יכול לשאת את ה"יזכור אלוהים" הזה. בן שצמח על הצללים של יהודי עבדקן משטארויאויהל (הונגריה), פנים חתומות של נשים ועלמות חסודות – (מספר צילומים שנותרו בידי קרובת משפחה שהתגלגלה לניו-יורק לפני המלחמה ההיא), וסיפורי אימה שאמי ספרה לי כילד (כי הרי כמבוגרים לא היה נהוג "לדבר על זה"), על מה נותר ממשפחה בת 12 ילדים בשלהיי חודש מאי 1944 שהגדולה בהם היתה אמי (בת 21) והקטן בן 3 חודשים, והצרחות שלה בלילות.
 
 
כפרניק _איור_0 ערב יום השואה תש"ע
זה מקומם עד בכי, זו סטירה של ממש בזכרון הפרטי שלי, וכפיה בולשביקית של טכסט שאינו מתחבר, שהוא הוכנס הנה כדי להחדיר ולכפות אג’נדה דתית על ציבור שאיננו כזה.
 
קודם כל מה זה "יזכור אלוהים"? מישהו בכלל חשב מה משמעות הטכסט הזה?
סליחה, אלוהים הוא איזה שהוא עבדקן, קצת סנילי, שאולי שכח מה קרה  בשואת יהדות אירופה וצפון אפריקה לפני 70-65 שנה שמתו כמה וכמה יהודים רחמנא ליצלן, ואנו באים להזכיר לו? מה בדיוק עלינו להזכיר לאלוהים ביזכור ההזוי הזה?
וסליחה, מי בדיוק צריך לזכור? תזכירו לי? אלוהים? תגידו לי, זה נשמע לכם סביר?
שגדלתי קצת, ועמדתי על דעתי, שאלתי את אמא שלי על הנושא. הרי את, כך אמרתי לה, באמת ממשפחה מאד דתית (יש/היו לי קרובים במאה שערים, שלא רצו שום קשר איתנו, כי הרי היינו בקיבוץ, ישמור אלוהים, ולא היינו ראויים בכלל להיות בקשר עמם), ומה את חושבת על כך? איפה היה האלוהים כשמנגלה בכבודו ובעצמו קידם את פני הבאים ברכבת ההיא משטארויאויהל בואכה אושוויץ, ובתנועת יד ומלמול "שמאל" ו"ימין" הפריד בין הנערים/נערות הבוגרים יותר משאר משפחתם, ההורים, האחים הואחיות הקטנים והתינוקות שהלכו ל"מקלחות"?
היא לא ענתה לי. אני זוכר את מבטה העצוב, משיכת הכתפיים ואת השתיקה. הר של שתיקה.
מאז עברו שנים הרבה, והאנשים האומללים האלה "ניצולי השואה" נפטרו. כיום אני מבין שבעצם הם אינם ניצולים כלל וכלל. השואה השיגה אותם גם כאן. הם הביאו את השואה הפרטית שלהם לכאן, עד שמלאך המוות גאל אותם מזכרונות האימה והנפש השסועה שלהם שלעולם לא אוחתה מחדש.
 
יוחזר היזכור של אבא קובנר לאלתר. ומי שמחפש את אלוהים – ברוך השם ימצא אותו בכל פינה, גם כאן, אבל אנא מכם, הרפו את זכרון השואה מהאלוהים, לפחות כאן, בישוב.
 
– בבקשה.
 
 *
הערת המערכת: ראו סקר חדש (בתפריט ימיני ): האם לבמשיך עם ה"יזכור" הדתי או לחזור לזה ה"חילוני" של אבא קובנר?
 

10 תגובות

  1. חגית הגב

    מסכימה עם הכתוב והלב מבין
    מסכימה עם הכתוב והלב מבין בדמע. גם בעיני החשוב הוא שאנחנו נזכור וכי אפשר אחרת? ה”יזכור” המצמרר של אבא קובנר מכה בבטן וגם אני רציתי לשמוע אותו בעוצמתו. יחד עם זאת אני מבינה שבמקומות בהם מתקבלות ההחלטות בחרו להשתמש בימי האבל הלאומיים בנוסח המסורתי עם שינויים שהותאמו ליום השואה וליום הזיכרון. גם בניהול הטקס בכפר שלנו יש מי שהחליט ומטבע הדברים לעולם זה לא יתאים לכולם. בשאלה של עד כמה אנחנו רוצים להיות רק מי שאנחנו ברובנו כציבור חילוני או איפה אפשר להגמיש עמדות, אני תמיד נותרת ללא תשובה חד- משמעית. צרוב בזכרוני רגע מצמרר אחר (שקשור ולא קשור לנושא) , חוויה ממשפחתי שלי המורחבת שהתרחשה באחד הקיבוצים כשקברו אחד מבני המשפחה בטקס חילוני. אביו הקשיש שרצה לומר קדיש על קבר בנו ניתקל בהתנגדות נחרצת מצד המשפחה כי בקיבוץ זה לא מתאים. היתכן? מסורת, אמונה, דרך חיים – כל אלה עוברים שינויים המעלים אצלי את הספקות והשאלות.

  2. מיכאל איאש הגב

    את דתנו ששכחנו באירופה, הנאצים ימ”ש הזכירו לנו בצורת טלאי צהוב.
    שלום לך אברום.
    אם אתה אתאיסט, מה מפריע לך איפה היה אלוקים? (וכי הוא היה..?)
    אך אם נשמה יהודית בקרבך ודאי תרצה לשמוע תשובה מושכלת.
    מושכלת, כי אין תשובה לרגש, לאמוציות, לזעם ולעלבון.
    איפה היה ה’ בשואה – הרצאתו המאלפת של הרב יוסף צבי בן פורת, שרוב משפחתו נכחדה בשואה:
    http://2all.co.il/web/sites/kvrealjew/PAGE57.asp
    שנזכה להיות יותר מפויסים, גם בינינו וגם עם יוצרינו, כי בסוף כולנו מתייצבים אצלו…

  3. אורח/ת הגב

    אברום שלום,
    האם ניסית לפני
    אברום שלום,

    האם ניסית לפני הטקס ליטול חלק בארגונו ולהשפיע על הטקסטים שהוכנסו אליו? (אין זה משתמע ממאמרך).

  4. אורח/ת הגב

    כרגיל, אברום קצת בוטה
    אבל יחד עם זאת חזק, מעורר מחשבה, מקורי- ובמקרה זה גם צודק!
    הצביעו בסקר לטובת היזכור של אבא קובנר!!!

  5. אברום רותם הגב

    תודה למגיבים
    1. לחגית – תודה על ההערה, אבל לדעתי זו טעות נפוצה שאין מה לעשות וככה זה. ההחלטה ליזכור ה”דתי” היא מקומית מחוסר מודעות בכלל לרגשות של רוב הציבור כאן, ו/או אג’נדה דתית שאין לה מקום כאן. הדוגמא הקיבוצית שהבאת היא דוגמה מצוינת לאטימות ולחוסר התחשבות ברגשות של אחרים, וזאת צריך למנוע, ולא להביא עוול אחר כתרוץ למה להמשיך ביזכור הזר לשואה ולמקום הזה.
    2. למיכאל- תודה, אבל מיותר. ממש. אינני אתאיסט, גם אם אתה מחליט כך. מה שאתה מגיב כאן זו חוסר התחשבות ברגשות של אחרים, שלא חושבים כמוך ושאתה יודע מה האחר חושב. לא מפריע לי שאלוהים לא היה או היה (כי זה לא רלוונטי בכלל), אלא מפריע לי אג’נדה זרה לי, שמכניסים לי מילים לפה (כמוך כאן) ומשתמשים בזאת לצרכי תעמולה זולה ושטחית להחריד, כמו האיומים הילדותיים האלה שאם לא אחשוב כמוך אענש, כי “בסוף כולנו מתייצבים מולו” – נו באמת… גם מאלה שסבורים שהאמת המוחלטת היא שלהם אפשר לצפות ליותר. וסליחה, לשום רב אין את הזכות המוסרית לנסות אפילו לשכנע את אלה שהתחושה שאלוהים עזב אותם ליוותה אותם עד יומם האחרון. 6 מליון נטבחו – זו עובדה, ושם בלה בלה תיאולוגי, מנוסח יפה ככל שיהיה, לא ישנה זאת. גם לא בשם אלוהים שצריך תזכורת.
    3. אורחת – נו שויין. לא, לא ניסיתי לקחת חלק מארגון הטכס, וזה בדיוק צורת הדיון שלא צריכה להיעשות, או במילים אחרות – סליחה, מה הקשר? אי אפשר להעביר ביקורת עניינית ולקבל תשובה עניינית כי אינני מעורב?
    —————–
    תודה על המשובים בע”פ שקבלתי, ואני שמח שתחושותי מבטאות רגשות ציבור גדול כאן, שיכול לשנות אג’נדות ולפקוח עיניים לאלה שחושבים שהם תמיד יודעים וצודקים, או סתם לא חשבו על זה. 

  6. אורח/ת הגב

    לאברום,
    בתגובה ל –
    “3. אורחת
    לאברום,

    בתגובה ל –
    “3. אורחת – נו שויין. לא, לא ניסיתי לקחת חלק מארגון הטכס, וזה בדיוק צורת הדיון שלא צריכה להיעשות, או במילים אחרות – סליחה, מה הקשר? אי אפשר להעביר ביקורת עניינית ולקבל תשובה עניינית כי אינני מעורב?”

    לא זאת הייתה כוונתי לבקר לפני שקיבלתי תשובה – ראשית, יכול להיות מצב שההחלטה לשנות את הנוסח נעשתה בתום לב. מחשבתי הייתה: אם ישבת לכתוב מאמר כ”כ מושקע ומאלף ולא בדקת מדוע שונה הנוסח, יכול להיות שכתיבתך היתה חסרת כל בסיס. קרי, אם היית חלק מארגון הטקס אולי יכולת להבין מדוע נעשה השינוי ואם באמת היתה מחשבה כזאת או אחרת מאחורי שינוי הנוסח?

    שנית (לאחר שאמרת שלא היית חלק מארגון הטקס ואני משערת שלא בדקת גם מי שינה הנוסח) – מנקודת ראותי האישית, הלכת רחוק מדי. שני הנוסחים מכובדים ומייצגים את כולנו כיהודים, גם אם אינך אדם דתי (ואני לא אדם דתי כלל וכלל). להשקיע בכתיבת מאמר כ”כ ארוך תוך יצירת ויכוח דתי – לדעתי אין לזה מקום ובמיוחד ביום השואה. כתיבתך באמת נאה ומושלמת, יחד עם זאת, אברום, האם אתה באמת חושב שעל נושא כזה הציבור צריך “לשנות אג’נדות”? ועוד ביום הזיכרון לשואה?

  7. אברום רותם הגב

    תגובה לתגובה של האורח/ת- (מס’ 6) – אחרון ודי
    תודה על ההשקעה בתגובה על התגובה, למרות שאני מתקשה להבין את המוטיבציה לתגובה זו שלך, ועל מה בדיוק את/ה מגן/ה?
    .
    1. לא ברור לי למה זה חשוב מדוע התקבלה ההחלטה הזאת. העובדה היא שזה נעשה בחוסר חשיבה, הלימה ורגישות ליום השואה ולציבור כאן, ולכן, לדעתי הצנועה שול עוד כמה וכמה מהציבור כאן, יש לשנות החלטה זו.
    .
    2. אני מודה לך על הדאגה הכנה שלך מה אני עושה ומשקיע ביום השואה. כתיבת מאמר זה לא הייתה מבחנתי השקעה כלל, ולקחה לי זמן קצר ממש.
    .
    3. לא מדובר כאן בויכוח דתי בכלל, ומי שהכניס זאת כאן (מיכאל) רק מראה עד כמה זה לא דתי, אלא אג’נדה והתנשאות מיותרת, שרק ממחישה מדוע אין להכניס יזכור “דתי” מיותר זה שלא קשור בכלל לשואה (אגב, הנוסח “יזכור אלוהים…” לא דתי בכלל, אלא מסורת מימי הביניים, ולא טכסט דתי יהודי, אלא מקומי (אשכנז (מרכז אירופה)מהמאה ה- 11), ולא בשאר קהילות ישראל בגולה.
    .
    4. כן, בהחלט. אני סבור שזה המקום לשנות אג’נדות אם הם פוגעים ישירות ברגשות ציבור, ובייחוד שהשינוי הזה נעשה ללא כל הצדקה ציבורית מתאימה (קבלתי לכך אישור ממקור ראשון).
    .
    ובנימה אופטימית זו, להזכירך- שמוסרית-ציבורית יש להתחשב ברגשות ציבור, גם אם הם לא “דתיים”. וד”ל.

  8. micro credit payday loan הגב

    need a loan
    rapid payday loans
    online loans
    payday loans kansas city mo
    loans
    direct cash loans

  9. MarioKeerm הגב
  10. MarioKeerm הגב

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן