מתיחת פנים ברכבת

אני עכשיו ב"סנדביץ'" בין הורי, ילדי ונכדי. הנסיעות לסעוד את אימי עוברות בנעימים הודות לרכבת.

בחדשים האחרונים עלי להגיע לאשדוד כל שבוע כדי לטפל באימי ובכל המחויבויות כלפיה כהורה מתבגר. הגלגל מתהפך. במצבי הנתון אני ילדת סנדביץ' בין הורי, ילדי ונכדי. ילדיי הקימו משפחות, הנכדים גדלו. סבתא כבר עשתה את שלה. כעת הגיעה השעה לדאוג לאימי, לתמוך בה ולשמוח שעדיין יש לי אימא לחבק ולעטוף באהבה ולהקשיב לזיכרונות העבר שכה ברורים.

 הנסיעות ארוכות ומתישות ואני מעדיפה לעשותן, מטעמי נוחיות, ברכבת. תחנות הרכבת הן חלק מהנוף השבועי: מנהריה לאשדוד וחזור עם תחנות הביניים בתל אביב. לשמחתי, רכבת ישראל משדרגת את התחנות כדי שלנוסעים יהיה נעים לשהות במרחב התחנה. לרווחתם, הקימה ספריות השאלה חופשית עם האמירה "פשוט ליהנות מספר טוב בדרך" ועל כריכות הספרים נכתבה בקשה "אל תשכחו להחזיר אותי!". הרעיון נהדר, לקרוא ספר ולהחזירו בתחנה אחרת. אפשר גם לתרום ספרי קריאה לספרייה ולכתוב המלצה. בעיניי, ספר טוב עדיף מעיתון עם חדשות מדכאות או מנבירה בתוך הטלפונים החכמים והקשקשת ללא סוף.

 בחלק מהתחנות מתקיים מיזם תרבותי נוסף: "מנגנים בתחנה – במה למוזיקאים מוכשרים".

במקום מוצב פסנתר ובמשך היום מוזיקאים פורטים עליו. לעיתים מצטרפים גם כלי נשיפה ופריטה והחלל מתמלא בצלילים ובנעימות המתמזגים עם שקשוק הגלגלים וקולות האנשים.

כדאי לעצור לרגע לידם, הם לא שקופים ולהתייחס לנגינתם המושקעת.