חיפה: לפני השריפה

גלי נחום הסביר לנו על התפתחותה של העיר חיפה מעיירה קטנה ועלובה מוקפת חומה במאה ה-19 ועד לעיר מטרופולין יפהפיה המונה כ-280 אלף תושבים. העיר עדיין קצת מנומנמת אבל נמצאת בתהליכי התעוררות והשתפרות ומבטיחה מאוד בעתיד.

גלי דיבר גם על הנמל שנבנה ע"י הבריטים והשפעתו על התפתחות העיר. על השינויים האתניים והדמוגרפים שחלו ב"חיפה של מטה" וב"חיפה של מעלה" –  שינויים המתרחשים גם בימים אלו בעקבות פיתוח מתחם הנמל: "קמפוס הנמל", בעידודו של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, ששם את כל יהבו בקידום "חזית ימית" צעירה ותוססת יותר במקום.

הכרנו בטיול דמויות מרתקות כמו: ליידי דאונס הנוצריה, אחותו של גנרל אלנבי, תומכת נלהבת ברעיון הציוני. הסופרת האנגליה מרי אן אוונס המסתתרת מאחורי השם הספרותי – ג’ורג’ אליוט ואת שושנה מספרה של שרה חופרי-אפלל.

טיילנו ברח’ מגידו ששמו קשור בגנרל אלנבי וחשנו איך דפי הספרים של יהודית קציר מפיחים רוח חיים. התעצבנו שסגרו לנו את הים במגדלים חדשים גורדי שחקים. למדנו שספרה של יהודית קציר: "הנה אני מתחילה" נכתב בהשראת יומנה של אנה פרנק ובהשפעת "בית בלומנטל" – בית המחסה לפגועי נפש של ניצולי שואה ששכן ברח’ ישורון. למדנו גם שהמילה "שלפשטונדה" – שם הסיפור הקצר של יהודית קציר, הומצאה בארץ ולא בגרמניה כי היקים החרוצים לא נזקקו בגרמניה לשעות מנוחה. רק כשהגיעו לארץ אימצו להם מנהג זה….

התרשמנו מבתי הטמפלרים הפזורים בחיפה הבנויים בסגנון הבהאוס, מ"בית קלר" – בית הקיץ של הקונסול הקיסרי מראשוני המתיישבים הטמפלרים בחיפה בשנים 1838-1913 ששריד יפה ממנו נשמר וכיום נמצא בבעלות אוניברסיטת חיפה ומהשכונה הגרמנית המשוחזרת והמושקעת.

התפעלנו מרח’ שדרות הצבי שהוכתר, בצדק, ע"י המדריך שלנו כרחוב היפה ביותר בחיפה בשל עצי האורן והברוש המשרים אוירה מיוחדת. יהודית קציר מתארת: "עצי האורן במורד שדרות הצבי, עדים אילמים, עדיין נוטים זה לזה משני עברי המדרכה וצמרותיהם הגבוהות מתקמרות לתקרה ירוקה וחיה של קתדרלה".

גילינו ליד "בית רוטשילד" את האנדרטה המשושה הבנויה סביב קבוצה של ארבעה ברושים לזכרו של אלכסנדר ברוולד, הארכיטקט שבנה בין השאר את הטכניון.