חגית: נגועים


חגית: נגועים
חגית פרידלנדר

ללמוד מהגוף לדעת, בשפה שנוגעת

כפרניק 1234321 חגית: נגועים

 

כמפגשי השונים עם אנשים אני מהרהרת רבות בדרכים שלנו לבחור לחיות.
אני לומדת כל הזמן כמה מעטות ידיעותינו…
 
כמטפלת רואה במגע שפה ראשונית ליצירת קשר, שפה מרפאה, שפה של הקשבה, של חושים, שפה נעדרת מילים…
משתדלת ללמוד מהגוף לדעת בשפה שנוגעת.
שפה היודעת לגעת בדם הדברים.
 
 
 
בדם הדברים
 
 
להסיר ולחשוף את הבשר
עד העצם. השריר. הגיד שמחבר
לקלף שכבה אחר שכבה מבלי לוותר.
לראות מה הנימים השקופים הדקיקים
מספרים על אנשים יפים, רכים וחזקים.
לדעת שנוגעים בדם הדברים.
 
 
והמחשבות נודדות ומנסות לתאר אותנו באותו פרק זמן שהחלטנו לקחת לעצמנו והן רוקמות מילים שמנסות גם הן לגעת…
 
 
חגית: "נגועים"
 
 
הם מגיעים בחלוקי מגבת לבנים.
בכפכפי בד לבנים. חד פעמיים. 
נגועים חד פעמיים.
 
הם מחייכים במבוכה ונכנסים לחדר שאור נעים מלטף את קירותיו.
מטשטש אמנם את הפרטים הקטנים אך חושף אחרים. סיפורים של שנים.
החום שמחבק אותם בהיכנסם משיר מעליהם את החשש הציפייה והסקרנות שמתחת לחלוקם. 
 
ריח שמנים וקטורת מקדם אותם בכניסה לממלכה שלהם בה רק הם קיימים למשך שעה אחת. עם עצמם. עם גופם. עם נפשם. מלכים משוחים.
 
אני תולה את החלוק הלבן על הוו. מלווה אותם למיטה ומכסה את גופם בסדין לבן ונקי הנושא את סיפורי האתמול מגוהצים. המחר שלהם הנגוע חוזר עם פיסת חיים נוספת שקיבלו. נגועים בזיכרון מגע ידיים זרות. אחרות. מדברות. מכירות.
 
כן, הן מכירות את הרעב הזה. הן מזהות אותו ממרחקים. 
 
שוכב איש גדול על המיטה הצרה. ראשו טמון בחור. מאוויו גם. הוא נושם עמוק ומוציא אויר כלוא.
האם רק האויר כלוא? תוהות הידיים. ללא אומר הן מטיילות על גופו, לשות וסוחטות, לוחצות ומתפתלות. בקצב מתון. הקצב משתנה וחודר לעומק הרקמה האנושית. מוהלת את שמן השקדים בטיפות ריחניות של תמציות צמחי מרפא ולכל זה מוסיפה מדם ליבי טפטופים של אהבה. אהבה לאדם ואפסותו. אהבה לכל יצור בחלד. אהבה שניגרת ומחלחלת לתוך נקבוביותיו של הזר.
 
 
כפרניק 1234321_0 חגית: נגועים
עוצמת עיניים והאיש הגדול הופך להיות ילד קטן צמא ורעב.
והצעירה השדופה הופכת להיות תינוקת שמנמנה בעריסה.
והאישה שבעת הפינוקים הופכת להיות ילדה שזנחו.
ובגבר שאינו פוסק לדבר, זה עם הרגל שהפוליו פגע בשריריה אני רואה את מי שלא ראו אף פעם.
והבחור ארך הגפיים שפרצו מהמיטה היה לאיש עייף שבע שנים.
והרופאה עם הרגליים הדקות שנפרדה מהפחד להיות נגועה.
והגברת המפורכסת שמבין קפלי כרסה זחלו סודות אפלים.
והאישה הממהרת שאפילו מחוגי הזמן עצרו מלכת למען שעה של מגע.
והנערה התמה. והאלמנה ששתקה. והאלמנה שבכתה. והמזוקן שדמע.
ושעיר החזה שביקש לנשק. והקשיש שברך. והצעירה המצולקת. וזוג הנאהבים.
והזוג שכבר לא נאהבים. והאישה הרוטנת. והגבר השתקן. והעלם הביישן.
והסבתא הגאה.
והנהג. והקיבוצניקית. והמהנדס. והחקלאי. והמורה. ואיש המחשבים. והדתיה.
והמפקח. והדוקטור. וסוכן המכירות. והאמריקאית. והשחמטאי. והקבלן. והסטודנטית. ומנהלת הפרויקטים. כולנו.
 
וכל אחד בזמנו שוכב על המיטה. נטולי תארים. נטולי מעשים. עוצמים עיניהם כמוני ומתמכרים למגע. נגועים. כמוני.
אתמול כמעט ואיש לא נגע בם. לא בגופם ולא בנפשם.
והם התהלכו להם בחיים לא נגועים. היום הם נגועים. לפרק זמן קצר. ומחר?
 
 
 
 
 
 
 
 חגית פרידלנדר- אמנית- מטפלת הוליסטית
 
 
 

0 תגובות

  1. אורח/ת רז הגב

    “נגועים”
    מאחר ואני בין אותם נגועים
    אין לי אלא להזדהות עם כתבתה של חגית ויותר מכך
    חלק מהגלגולים שהיא מתארת ביד כה אמונה עברתי גם אנוכי
    ומאז אני נגוע ומאז אני כל כך נוהה ומתגעגע לאותה חשיפה
    האם זו חשיפה רגעית וחולפת? האם זו חשיפה נצחית – התשובה לכך פשוטה תלוי מי הנוגע ומי הנגוע. יישר כוח חגית והמשיכי “לגעת”

  2. ליאורה הגב

    נוגעת כן נוגעת
    חגית יקרה מכל
    את אכן נוגעת, בכל נים ומיתר. לא רק ביידייך אלא גם במילותייך.
    המשיכי לגעת ולהיות נגועה. אגב? מי נוגע בך ובנימי נפשך? מקווה שאת דואגת שגם את תהיי נגועה ומוגעת מעת לעת…
    שלך
    ליאורה

  3. אורח/ת יעל הגב

    נגועים
    מי שלא חווה את ידיה של חגית לא יבין כנראה את הכתוב.שעתיים של חוויה שלא מן העולם הזה.ברגע פשיטת הבגד נחשפת לעולם של חלומות,נגיעות לטיפות עולם שכל כך נעים לברוח אליו מהיום יום הלחוץ והטרוד.ולכל אדם המגע המיוחד של חגית עם הרגישות והנתינה הבלתי נגמרת.
    נולדת לתת ומקוה גם לקבל כי מגיע לך הכי טוב שבעולם.אוהבת אותך.

  4. גילי הגב

    תודה על הנגיעה והמגע
    חגית יקרה, דמותך המיוחדת נשקפת אליי מתוך הדברים הנפלאים שאת כותבת באתר. כביכול אנני מכירה אותך, אבל לפעמים נדמה לי שכן. רציתי לומר תודה על המילים שלך, שנוגעות עמוק בנפש.

  5. אורח/ת הגב

    כוהנת המגע
    חגיתוש, יפה כתבת, עם יכולת ההתבוננות שלך, עם היכולת לתת מעצמך, להחשף,עם כל האהבה והיופי שיש בך. אין פלא שמתמסרים לך.
    המגע שלך מעניק שלווה, רוגע וקבלה עצמית.
    החום שלך יכול להמיס פלדה והחן שלך ממוטט חומות בצורות.
    אגב חפשי “מוטט” ( צורה מוזיקלית עתיקה) ותראי איך את יוצרת מרקם מרכב רב שכבתי בכלים שלך.
    חיבוווווווווווווק

  6. אורח/ת ישר הגב

    נגועים
    לצערי אינני נמנה עם הנגועים של חגית…אך מהמילים שגם הן פרי נגיעותיה,נגעו בי,נגעו ועוד איך…ברור מעל לכל צל של ספק שעם תאורים כה עמוקים על גוף ונפש האדם,זוכה כל ימי שבא אל חגית לקבל ממנה את מגעה (עישוי)…למעשה חגית מפסלת כל גוף וגוף ולומדת אותו בכל פעם מחדש…יישר כוחך!ישר

  7. א הגב

    לגעת בנפש
    לחגיתי
    תודה על הטיפול הנפלא – שעה בלתי נשכחת , הצלחת לגעת לא רק בגופי אלא גם בנימי נפשי -אני שיכורה ולא מיין .
    מי שלא עבר את חווית העיסוי של חגית לא עבר חוויה נפלאה שכזו מעולם . מומלץ בחום
    רותי הדר

  8. אורח/ת הגב

    לגעת בנפש
    שיכורה ולא מיין אחרי חויית העיסוי של חגית , אור נרות מרצדים , שלווה ומוסיקה נעימה ברקע, מגעה של חגית שיודעת בדיוק היכן לגעת ומצליחה להגיע לנימי נפשי -מומלץ בחום
    רותי הדר

  9. אורח/תעדנה הגב

    לחגית ברוכת הכשרונות
    כתיבתך מלאת קסם וכישרון
    את מטפלת נפלאה ואני מלאת כח בגוף ובנפש אחרי מפגש איתך
    ממליצה לכל אחד לקחת פסק זמן ממרוץ החיים המטורף ולפרגן לגופו ולנשמתו

  10. אורח/ת הגב

    נעמי
    כן, גם אני מהמכורים למגעה של חגית. מגע שהוא נתינה שאין דומה לה, התמסרות של גוף ונשמה, התכווננות שלא פגשתי אצל מטפלים אחרים, אהבה אמיתית לאדם, למקצוע ולקשר שנוצר – ולו לשעה…
    חגית, אין כמוך!

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן