זיכרון של הווה מתמשך


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
סיון יחיאלי

אנחנו אוספים את בני הנוער, ובטקס שמח וכואב, בלי מלים, בשקט רך, לוחשים להם: עכשיו תורכם.

כפרניק  3_3 זיכרון של הווה מתמשך

 

אחת לשנה אנחנו אוספים את בני הנוער שלנו, ובטקס שמח וכואב, בלי מלים, בשקט רך, לוחשים להם: עכשיו תורכם.

 

עכשיו אלו אתם, שגידלנו וטיפחנו באהבה אין קץ שנקראים אל המשמר, והם, בנות ובני הנוער, קמים ומתייצבים על החומות.

 

 

בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה נכחו 1800 תושבי כפר ורדים.

 

דברים שאמר ראש המועצה, סיון יחיאלי:

 

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אינו דומה לשאר ימי הזיכרון של העם היהודי. לא ל-י"ז בתמוז. לא ל-9 באב. לא ליום השואה. כל האחרים כולם אירועים מהעבר אשר הסתיימו זה מכבר, בעוד יום ה זיכרון הוא  זיכרון של הווה מתמשך.

אנחנו זוכרים את חילי המחתרות ואנחנו זוכרים גם את ניניהם. אנחנו לומדים גבורת ראשונים ובוכים על מות אחרונים.

 

 

כפרניק  1_11 זיכרון של הווה מתמשך

 

 

עבורי היה זה אהוד אברמוביץ שמת במלחמת ההתשה. אהוד, שגם בשחור לבן הוא אהוד הג'ינג'י, הדוד של אופיר מהגן שלי בקיבוץ, היה חלל צה"ל הראשון שהכרתי. כשקיבל סוף סוף את  הנעליים האדומות של הנח"ל המוצנח, טפחו האבות על שכמו בהערכה. ואני שהייתי ילד, זוכר את ההערכה שזכה לה. אחריו היה זה אבי ברעם, אבא של איילת, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. ב1977- בעלה של אורה שהייתה הגננת שלנו, אבשלום רום, מפקד טייסת 69, התנגש עם מטוסו במטוס אחר. כשכבר היינו נערים, בני 16, נהרג יהודה לופו, אבא של ערן. הם נהרגו כי היו על המשמר. הם שמרו עלינו.

כדור הארץ המשיך וסובב על צירו, ובא תורנו לעלות לשמירה. לראשונה נפגשנו כל השכבה מהתיכון בנס ציונה, לבושים במדי א' וחבושים בכומתות צבעוניות כאשר התאספנו ללוות את שלמה אלפסי לדרכו האחרונה. חזרנו אחרי הטקס, לקבר הטרי ,וראינו את רחמים, המ"פ שלו, יושב על האדמה וממרר בבכי, ממאן להינחם.

גם אחרי 65 שנות עצמאות לבית הלאומי של העם היהודי, אנחנו זוכרים כי מדינת ישראל קיימת, הודות לדורות של לוחמים אמיצים ומסורים, אשר היו מוכנים להילחם על קיומה; ולא אפשרי לנו לשכוח כי האלטרנטיבה לקיומה של ישראל, היא שואה. זהו לא קורבן למולך שאנו מקריבים ולא עקידת יצחק. זהו מחיר החירות.

עם חפץ חיים חייב להיות נכון להילחם על חירותו.

ולנכונות הזו מחיר כבד מנשוא. ושוב חשנו זאת על בשרנו כאשר כרמי אילן התרסק עם מטוסו; ושוב אחד משלנו, אחד מאיתנו הלך.

למרות זאת, אחת לשנה אנחנו אוספים את בני הנוער שלנו, ובטקס שמח וכואב, בלי מלים, בשקט רך, לוחשים להם: עכשיו תורכם. עכשיו אלו אתם, שגידלנו וטיפחנו באהבה אין קץ שנקראים אל המשמר, והם, בנות ובני הנוער, קמים ומתייצבים על החומות.

יום הזיכרון שלנו הוא הווה מתמשך.

 


0 תגובות

  1. אביבה הגב

    דבריך מרגשיםן
    לסיוון,קראתי מילה מילה מדבריך שנצרבו בלב,בזיכרון.לא נכחתי בטקס.
    ירדתי אל משפחתי במושבה כנרת. 5 דורות,מורשת עבודה והגנה על הישוב,המדינה שבדרך ואחר קבלת עצמאותה. הבטתי בנכדיי הגאים בגיבור עמק הירדן, סבא רבא משה שנפל בדגניה. בליבי אני מתפללת שיבוא השלום , שנכדיי יובילו מהלך של אחווה עם השכנים ולא מלחמה.

  2. ותיקה בכפר הגב

    גרמת לי לבכות
    לא שאני לא בכיינית גדולה מטיבעי, אבל דברייך ריגשו עד דמעות ולא בכדי, ניכר כי גם אתה עברת לא מעט והאנושיות שבך, העזרה שאתה מגיש לאלו שצריכים כשאיש אינו רואה, האדיבות שלך, הנכונות שלך להשקיע את כולך בהובלת שינוי.. כל אלו נשענים על מי שאתה ודבריך משקפים זאת.
    ביידיש קוראים לזה מענטץ׳ ובעברית עכשווית – אחלה גבר.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן