הנחש………..בא!


אלה בר
ראיתי אותו מתפתל, והוא – ראה אותי מתפתלת בחזרה
כפרניק _1_2 הנחש...........בא!

נחש קטן שאל את אימו האם הם ארסיים, וכשהאם השיבה לו: "כן בני, למה אתה שואל?" הוא ענה לה: "פשוט כי נשכתי את הלשון"…  

 

היום דניאל שלי בן הארבע וחצי קרא לי לבוא מהר, אבל מהר. רצתי בספרינט מפתיע, כמו אצנית קלת רגליים. זינקתי מעל משוכות אימתניות (הכלב, החתול, ערימות המשחקים). אני חושבת ששמעתי את מהירות הקול נסדקת כשזינקתי לעברו ובפלג גופי העליון קרעתי לגזרים סרט דמיוני. נעצרתי לידו בחריקת סוליות, ועוד הספקתי להבחין בהשתקפותי בחלון. השיער שלי קפא בזוית של תשעים מעלות, כאילו דהרתי, עם אופנוע, ובלי קסדה. ככה זה בענייני חיים ומוות.
אל תטעו ותחשבו בגלל שלל המרץ והחיוניות שהפגנתי, שהיה לי חשד כלשהו כי המדובר במקרה חירום ממשי. אבל לעולם אין לדעת. ועל-פי אמנת פולניה – כך יש לנהוג, בלי שאלות מיותרות, כשהילד שולף את קלף ה"מהר" או "חשוב", או לא עלינו – "דחוף". 
אז נכון אמנם, שאתמול כשהזאטוט קרא לי לבוא דחוף דחוף, והגעתי מתנשמת ומתנשפת ושואלת לסיבת הדחיפות – נאמר לי בחוסר סבלנות מופגן, שהוא פשוט מוכרח היה לדעת, באותו הרגע ממש, כמה זה שלוש ועוד שלוש. ואמת היא, ששלשום כשסיימתי שיחת טלפון חשובה בטריקה, ורצתי לברר מה מקור הדחיפות – גיליתי שהזאטוט היה במצוקה ממשית, אם כי פילוסופית. הוא נקרע מבפנים, מחוסר הידיעה המוחלטת – מה חזק יותר פלדה או לבה של הר געש. אבל זה היה שלשום ואתמול. ואילו היום – זה היה נחש. כן, נחש. מזל שהגעתי בזמן.
"אתה בטוח, חמודי?" בלעתי רוק והצעתי הסבר חלופי "אולי ראית פשוט צינור?". אבל חמודי לא התבלבל לרגע, וקבע כי המדובר הוא בנחש. "איפה ראית אותו בדיוק?" שאלתי בעודי מזניקה תגבורת, והוא הצביע אל מתחת לטרקטור בגינה. לפתע הבחנתי בו גם אני, ממש מתחת לטרקטור הצעצוע. ראיתי אותו מתפתל, והוא – ראה אותי מתפתלת בחזרה.
 
כפרניק _1_3 הנחש...........בא!
 
זה היה זמן טוב לפנות את דניאל מן האגף הזיאולוגי אל האגף התיאולוגי. ויונתן התנדב להקריא לו מסיפורי התנ"ך. רק שבין דפי הספר התמים הסתתר עוד נחש ערמומי. בעלי לא איחר להגיע חמוש בטוריה ומוכן לקרב. אבל הנחש שלא רצה לאבד את הראש, הסתתר היטב. לא הצלחנו בשום פנים ואופן לפתות את הנחש. הוא לא הסכים לצאת אפילו להדרן, גם לא למסדר זיהוי חטוף או למשחק נחשים וסולמות. מכיוון שהחתול לא הרהיב בכישורי ציד, והכלב לא ניחן בכישורי גששות לעת מצוא, ניסה בעלי לתמרץ את הנחש לצאת ממחבואו בעזרת מגרפה, צינור מים, ותרסיס נגד מעופפים. ללא הועיל. ניסיתי לספר לנחש בדיחה, על נחש קטן ששאל את אימו האם הם ארסיים, וכשהאם השיבה לו: "כן בני, למה אתה שואל?" הוא ענה לה: "פשוט כי נשכתי את הלשון"…  
כבר חשבתי לנסות לכשף את הנחש במנגינת החליל. אך באותו רגע צילצל הטלפון. בצידו השני של הקו היה חבר שלנו, תום. תום אמר שאם זה זעמן מטבעות, אז זה דווקא טוב, כי הזעמן הוא נחש מאוד טריטוריאלי ולא ייתן לאף נחש אחר להכנס לגינה שלנו… זה היה מעודד בערך כמו לגלות שאומנם לבעלך יש מאהבת, אבל שהיא קנאית למדי, ולא תיתן לו פס להתהולל עם מאהבות נוספות, מלבדה.
תום לא ממש התרשם מהדרמה שהתחוללה בגינה, והזכיר לנו שאנחנו מאחרים. לאן? – ל"על האש", אבל אנחנו היינו – "על קוצים"! איך נאפשר כעת לילדינו לשחק בגינה בחופשיות כשמתחת לטרקטור יכול לארוב להם נחש שטני, ועוד כזה שחומק פנימה מבלי להציג תעודת זהות בכניסה: דניאל ראה נקודות – אז אולי זה צפע. אני ראיתי נחש שחור –  אבל אולי זה בגלל שנהיה לי שחור בעיניים.
משלא הועיל המארב, פנינו לכיוון מערב. ליקטנו את הילדים והלכנו ל"על האש". בדרך, אתם ודאי מנחשים, שערכנו שיחה בנושא נחשים. בשיחת הריענון אמרנו שהמפגש הזה עם הנחש נועד להעלות לכולנו את המודעות ולהזכיר לנו את כללי הבטיחות. אסור להרים אבנים מפני שאין לדעת מה מסתתר מתחתיהן. צריך להקפיד לא להשאיר דלתות פתוחות לרווחה. אבא צריך לזכור לנכש עשבים ולפנות גרוטאות וגזם. ומה עושים כשפוגשים נחש? – לא עושים כלום! לא מנסים להיות גיבורים! רק קוראים למבוגר שבמקרים רבים ישמור על קשר עין מרחוק עד לבואו של לוכד נחשים. לא לוקחים סיכונים.
 
כדי להפנים את כללי הבטיחות, שיחקנו גם במשחק "מה היית עושה במצב כך וכך", ושיבחנו את דניאל על שנהג באחריות רבה וביעילות, ובאמת היה גיבור. שמחתי על שאנחנו מדברים איתו תמיד בפתיחות על סכנות והוא חשוף למידע ולדרכי התמודדות ומרגיש נוח להזניק אותנו לשאילתות אפילו באישון הליל. אין נושא שהוא טאבו.
הורים רבים מגוננים על ילדיהם ופוחדים ‘להכניס להם פחדים לראש’. אבל ילדים מפתחים פחדים דווקא בקשר לדברים שאינם יודעים עליהם דיו ושהם מרגישים שמסתירים מהם משהו. מובן שלא היינו רוצים שילדינו ייחשפו לדברים רעים או לא נעימים. אבל יש הרבה דברים שמחוץ לשליטתנו ולכן במידה וייחשפו למשהו לא נעים, חשוב שיהיו ערוכים לכך עד כמה שניתן ויאמינו בחוסנם להתמודד גם עם מצבי משבר ולצמוח מהם. הרי פחדים קשורים לחוסר מידע וחוסר אמון ביכולתינו להתמודד עם מצבים חדשים או מאיימים. סכנות תמיד ישנן, אבל חשוב ליצור אווירה של פתיחות ולתרגל עימם בדרכי משחק התמודדויות עם מצבים שהחיים מזמנים. כך עושות גם אגדות הילדים. באווירה בטוחה והבטחה שהסוף יהיה טוב, הן מפגישות את הילד עם הזאב, עם מכשפה מרשעת. כי לעיתים הנחש הוא רק נחש בגינה, ולעיתים הנחש הוא אדם שאין לבטוח בו. וגם אז צריך לדווח להורים, להכיר את הסיכונים, ולא להתמודד עם זה לבד. חשוב לדבר על כך עם ילדינו מבעוד מועד.
הסתכלנו לנו יחד באתר www.snake-id.com כדי להיזכר איך נראים הנחשים ה’ערסים’ שבחבורה. ראינו כיצד נראה הצפע, ולאיזון התמונה ראינו הרבה סוגי נחשים שאינם ארסיים. נזכרנו איך בשנה שעברה בגינה שעברה, פגשנו נחש ארוך ושמנמן והסתבר שזו בכלל לטאה חסרת רגליים שאנשים רבים הורגים בחושבם כי קמטן החורש הוא נחש. שמנו לב שנחשים חוששים מאיתנו לא פחות מאשר אנחנו מהם. ושגם לנו יש דם קר כשזה מגיע לקטגוריית זוחלים ורמשים. הבה נהיה כנים, כשהילדים משחקים בחוץ, עוד יותר מאשר אנו מחכים לסוף עונה בקסטרו, אנחנו מחכים לסוף עונת הנחשים.
 
התחיל להחשיך, המנגל כובה, ודניאל אסף מן הריצפה חפיסת גפרורים שנפלה, וחיפש מבוגר אחראי כדי להפקיד את הקופסה בידיו. הייתי כל כך גאה בדניאל על ההתנהלות הבוגרת והאחראית שלו היום ושיבחתי אותו בשנית. ומאז, ללא הרף, הוא מסתובב ומחפש מפגעים סביבתיים כדי לזכות בעוד תשבוחות. אז אולי משרדי המועצה ירצו להשתמש בשירותיו האדיבים. הוא לא גובה בהפרזה. למעשה, סוכרית גומי תספיק בהחלט, אם אפשר, בצורת נחש.
 
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית.
 
למאמר קודם: יונתן בר מברך
 
 

0 תגובות

  1. אורח/ת הגב

    אדיר!!!
    מה שמלמד שהברכה של יונתן (שנכתבה ע”י אלה, האם הגאה)בראש השנה היה רק ספתח לתצוגת ראווה לכשרון הכתיבה הנדיר שלה. ממתינה בקוצר רוח לקטע הבא…

  2. אורח/ת הגב

    כתבה נפלאה-רוצים עוד
    כתבה נפלאה ומאלפת-כשרון אדיר.
    משאיר טעם של עוד מפרי עטה של
    אלה שהדהימה גם ביום העצמאות

  3. גילי הגב

    אלה- איזה יופי של כתבה!
    אלה התברכה במספר כשרונות, והכתיבה היא רק אחת מהם. כתבה נהדרת, כתובה להפליא….מצפים בכיליון לעוד…

  4. חגית פרידלנדר הגב

    נהניתי:)
    חכם שנון ומצחיקקקקק… לא חוויתי ביום העצמאות את יונתן,
    רק קראתי כאן את מה שהקריא מכישרונך ומכתיבתך הרהוטה…תודה

  5. עליזה הגב

    איזה יופי

    אלה יקרה, את מדהימה מוכשרת ומצחיקה. מחכה לקרוא כאן את הסיפור הבא.

  6. המעודד. הגב

    עוד עידוד קטן ..
    הקיץ רק החל וגם דניאל עדיין צעיר,
    הנחשים בשיא אונם,תמימותם וששים למריבה – כך גם ילד בן ארבע,
    וסביר להניח שגם בשנה נראה שוב נחשים ושאר סכנות.

  7. הילה דרורי הגב

    מקסים!
    אלונת שלנו,אהבתי! הכתיבה נפלאה ואיזה כיף להרגיש חלק מהתמונה… רוצים עוד!!!

  8. אורח/ת הגב

    הכי טוב זה החתולים-אוכלים הכל השטח נקי
    גם נחשים גם עקרבים

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן