הבית המצוייר בשלומי


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
חגית פרידלנדר

ציור חייה של עאפיה זכריה בת תימן שכבר אינה בחיים משנת 2002

כפרניק 1-ืืืืช ืืืฆืืืจ 1 הבית המצוייר בשלומי

על הבית המצוייר בשלומי שמעתי לפני מספר שנים כשעברתי להתגורר בגליל.

איכשהו רק אתמול "נזכרתי ששכחתי לזכור" לבקר בו. מקום עליו קיבלתי המלצה ממספר מבקרים…

מצויידת בכתובת:רחוב נתן אלבז 151, שמתי פעמי בדרכים המתפתלות צפונה מאתנו, בתוך ירוק העד של החורש הטבעי והלא טבעי, משני צידי הכביש מטעי בננות, אבוקדו, ליצ'י ועוד…

הפעם לשם שינוי הייתי ממוקדת מטרה, בלי סטיות למאגרי מים נסתרים, גלריות, חופים יפים ופנינות טבע אחרות. קדימה לשלומי!

שלומי מקבלת את פני בצחיחות קייצית מייבשת אורחים.

שום מפה ועזרים טכנולוגיים לא מצליחים להביא אותי ליעד.

אישה אחת ידעה לומר לי איפה ממוקם הרחוב. נו יופי.

לך תמצא מספר 151. נשמע פשוט? ממש ממש לא…הזעתי ולא רק מהחום.

הגעתי לבלוק מספר 147 וגם מצאתי אפילו את 152 ואת 153 ! כולם בלוקים ישנים חסרי מעוף וחן שהיו חדשים ואטרקטיביים אולי בשנות החמישים. אולי גם לא. קשה לי לדמיין זאת. כל שלושה מטר לערך ממוקם בית כנסת. ליתר ביטחון התחלתי להתפלל וליחל לאותות וסימנים למציאת בלוק 151. כמעט לשווא.

ויתרתי על הנסיון למצוא הגיון במיספור האקראי שניתן לבתים. בסופו של דבר הצלחתי בעקשנותי למצוא לפחות את המספר המיוחל: 151.

ואז? מה הלאה? איפה הבית המצוייר?

כל ילד,ילדה, איש ואישה שנקלעו בדרכי הנידו ראשם לשלילה, הם אמנם גרים שם, ממש באותו בלוק, אך לא יודעים ולא מכירים… בשלומי? בית מצוייר? של עאפייה זכריה? מי זו?

הם פתחו עיניים תמהות ובזווית הפה אני יכולה להישבע שראיתי איך ניתלתה לה עווית גיחוך. אולי זו רק הפרשנות שלי?

יגעתי הזעתי והגעתי למרות הכל. כניסה אחרונה בבלוק 151. קומה ראשונה. איש לא ידע? איש לא שמע? עד כדי כך? די מוזר ותמוה.

בפתח הבית חיכה לי אדם טוב בשם שלום דדון שפתח את הבית גם עבור קבוצת בנות שאמורה היתה להגיע.

הוא האיש עימו מתאמים את הסיורים בבית. כתוב בגוגל. שתדעו. שום שלט. שום דבר המרמז על הבאות.  

ואז…כמו בתסכית המתח המיתולוגית עם פול טמפל…טה טה טה טה טממממממ (למי שזוכר…) נפתחה הדלת בחריקה…צעדתי פנימה לתוך דירת שיכון קטנה שכל כולה יצירה ייחודית של אישה אחת!

ברגע שנכנסתי לעולמה הקסום כלל לא זכרתי את הדרך למקום, החוויה היתה כה גדולה וכל דבר אחר ממש לא היה קיים, הדבר היחיד שהייתי בתוכו הוא ציור חייה של עאפיה זכריה בת תימן שכבר אינה בחיים משנת 2002.

 

 

הסנטר שלי נפל…(כך אומרים?…) לעיני נגלה סיפור חיים מרתק והן גמעו בפליאה ובהשתאות כל סנטימטר וסנטימטר מצוייר! כל הבית מן המסד ועד הטפחות מצוייר ומעוטר במוטיבים תימניים, בובות עם תלבושת מסורתית יושבות על הספות, חלקן עומדות בפינת החדר. הכל מצוייר! התקרה, הארונות, החלונות, התריסים, כל חדרי הבית כולל השירותים והמזווה. בצבעים עזי מבע, אדום, ירוק, צהוב, כחול ושחור בעיקר, שום קו ישר אין שם ובכל זאת הכל כל כך מושלם זורם והרמוני! באמצעות מיכחולה יצרה אפילו זוויות חדשות לקירות ולפתחים. צורה וצבע משתלבים זה בזה כמעשה פלאים…

עאפייה זכריה החלה לצייר על קירות דירתה בגיל שמונים לערך כשהיא נעזרת בכסא ובשולחן בלבד ומשתמשת בצבע פשוט.שמעתי שהשתמשה בצבע למכוניות. כל מה שראיתי ואולי תראו גם אתם הינו פרויקט של שנותיה האחרונות. בעיני שכניה כנראה נחשבה לתמהונית ומוזרה. היא לא הרשתה לאיש להכנס לארמונה/מקדשה.

כשנפלה יום אחד מהכיסא ולא עלה בידה להמשיך החלה ביצירת הבובות.

עם מותה, אחרי מלחמות רבות עם המשפחה שלא היתה מעוניינת בשימור הבית ואוצרותיו, הצליחה המועצה להכריז עליו כעל בית המיועד לשימור.

הבית נכון להיום, די מוזנח וחלק מהציורים עלול ללכת לאיבוד בגלל רטיבויות ועקבות הזמן המכלים את מפעלה של אישה נדירה זו.

הבנתי מתוך הדברים שלוקטו עליה שבעברה בתימן הועסקה כציירת בארמונו של המלך. על יתר שאלותי לא קיבלתי מענה ברור יותר מניד ראש. יצאתי מהמקום די נרעשת מהגילוי עם סקרנות יותר גדולה ממה שהגעתי…

וקצת לגרות את סקרנותכם העליתי מספר תמונות המדברות בעד עצמן… 


0 תגובות

  1. יעל הגב

    הסקרנות שלך מובילה לכל מקום
    הסקרנות שלך מובילה לכל מקום שקשור ליופי אומנות ותרבות — נפש מיוחדת פועמת בך.יתכן ואפשר לפרסם באחד המקומנים המתפרסמים בגליל המערבי וכך יגיע לידיעת אוהבי האומנות האוטנטית.המשיכי לטייל ולספר על חוויותיך.

  2. גליה לוי הגב

    כשהביוגרפיה יושבת מתחת ליצירה
    וה”חוץ” –
    הוא רק תירוץ
    לספר את סיפור החיים
    שהתחיל מי יודע איפה
    ויסתיים מי יודע מתי…

    אנחנו נלך לחזות במקום המופלא הזה – בקרוב.
    כדאי שמורי הדרך של כפר ורדים והסביבה, יקחו קבוצות לשם,
    אפשר שמישהו יתחבר לסיפור, יגלה גילויים, יידבק בחיידק היצירה
    או יתן יד לשימור המקום.

    חגית, תודה על השיתוף.

  3. שלומי הגב

    סיםור בהחלט מרגש
    חגית נהנתי לקרוא ולהבין עד כמה היה לך חשוב להגיע ולנגוע בסיפור מקרוב ועד כמה הוא מרגש גילית בהגיעך ואפילו נתת לנו טעימה קטנה עם תמונות שמספרות הכל .
    לי זה עושה חשק ולראות מקרוב .. ועוד אעשה זאת והכל בזכותך .

    שבת שלום
    קיוטי

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן