בוגרי התזמורת מספרים

שי שחף, אלון מקל, ניצן היימן ונעם קליין – מעלים זיכרונות לקראת הקונצרט החגיגי של תזמורת כפר ורדים לדורותיה.

לקראת כינוסה של תזמורת הנוער של כפר ורדים על 200 בוגריה ו-22 שנות פעילותה, ביקשנו מכמה בוגרים לחלוק אתנו את תחושותיהם לקראת האירוע.

שי שחף, נגן סקספון, מחזור 2004:

"עשר שנים עברו. אני זוכר את הערב הזה טוב. טוב יותר ממה שאני אמור לזכור. בכל זאת, עוד קונצרט. מאות קונצרטים, הופעות, סולואים ותפקידים ביצעתי בנעוריי. מגיל 9 הייתי בתוך מסגרת מוזיקלית שנקראת תזמורת נוער. אבל עבורי ועבור מאות נגנים אחרים שגדלו בתוך המסגרת הזאת זה היה הרבה יותר מעוד חוג, תחביב או מוזיקה גרידא. בשבילנו זאת היתה משפחה.

את הקונצרט ההוא, לפני עשור אני זוכר מצוין. זה הקונצרט בו הוכרזתי כבוגר תזמורת הנוער כפר ורדים. בשביל רוב האנשים האירוע הינו טבעי ולא משמעותי במיוחד. בכל זאת, סיימתי את התיכון ולכן גם את תפקידי בתזמורת. מחר מתגייסים ואת התחביב אפשר להשאיר מאחור, מקסימום מתחת למיטת הקפיצים הצה"לית…

אבל "התחביב" הוא לא רק תחביב, כפי שכבר ציינתי. המוזיקה עבורנו (נגני ובוגרי תזמורת הנוער כפר ורדים- מעלות {בדימוס}) היתה בית. חממה מוזיקלית-חינוכית אשר הכשירה נגנים מעולים, ובני-אדם איכותיים לא פחות. לכן, אזכור כנראה למשך שארית חיי את הקונצרט ההוא, זה שהיה עבורי הפרידה מהבית המוכר והחם. אותו בית שחינך אותי להעריך עבודה קשה ושבזכותו זכיתי לטעום את  טעמה המתוק של ההצלחה.

עשר שנים אחרי ופתאום יש לי הזדמנות להרגיש שוב את אותה תחושה. להתיישב שוב על כיסא פלסטיק אל מול עמוד תווים ולנגן עם חברי ילדותי, בניצוחו של המחנך ראובן. ראובן מלאך, אותו מנצח עם פני פוקר חתומות אשר תמיד החדיר בנו את התחושה כי אין אתגר שלא נוכל לעמוד בו ושאין בעיה שלא ניתן לפתור.

קלישאתי כמה שישמע, אלו תחושותיי. אני חוזר בזמן להיות שוב ילד. נגן סקסופון בתזמורת הטובה ביותר בעולם. החבר הכי טוב של 50 הנגנים משמאלי וימיני, למרות הפרשי הגילאים.

ובכן, תחושות לחוד ומציאות לחוד. עוד מעט באמת אחזור לנגן, במסגרת האיחוד המתוכנן לכל בוגרי התזמורת לדורותיה, בקיץ הקרוב. כנראה שזמן הנגינה יהיה קצר ויוקצה ליצירה אחת בלבד. כנראה שגם הרבה מהיושבים בחדר לא אכיר. ובכל זאת, אני עדיין בטוח כי את תמצית החוויה ואת התחושות הפנימיות שום דבר לא ישנה, ולרגע אחד באמת אהיה שוב שם. באותו קונצרט סיום. לפני עשור, אשר היווה עבורי סיום של אחת התקופות היפות בחיי."

**

אלון מקל, נגן סקספון, מחזור 2002:

"הייתי בן שמונה, ישבתי בקרוון ממוזג וצפוף עם אקוסטיקה לא משהו. הסקסופון שהחזקתי היה גדול ממני. תוך כדי הכנות קדחתניות למופע סוף שנה, בין זיוף אחד למשנהו, ראובן צעק עלינו שאם נמשיך לנגן ככה נמשיך לשבת עד אמצע הלילה. בתמימות של ילד בן שמונה הלכתי עם עיניים דומעות לראובן, שהרגיע והבהיר.

לכל אורך השנים ראובן תמיד הקפיד להיות קשוח, אך לרגע לא הפסיק להיות חבר אמת ומחנך. עשרים וקצת שנים לאחר אותם אחר צהריים אני כל כך שמח שקיבלתי הזדמנות נוספת לנגן בתזמורת, שהיתה חלק מחיי לאורך כל הילדות, ואולי להחיות מחדש חלק מהחברויות הכל-כך אמיתיות שחלפו עם השנים."

**

ניצן היימן, נגן חליל צד, מחזור 2007:

תזמורת הנוער בניצוחו של ראובן היא אחד מאבני היסוד התרבותיים של כפר ורדים כבר מעל 15 שנים.

המקום הזה הוא בית שעוברים בו ומתחנכים בו מרבית ילדי הכפר.בית שנותן הרבה חום ואהבה ומחבק אותך ברגעים היפים והקשים.

בית שנרקמים בו לצד צלילים ומנגינות גם הרבה חברויות ושיתופי פעולה שמתאפשרים רק בתוך עולם המוסיקה ורק במסגרת שהיא כל כך חזקה ומשמעותית.

התזמורת היא לא חוג! היא מקום בו אתה נדרש להביא את עצמך למיצוי הפוטנציאל על מנת שכל החבורה תצליח ולכן קיימת דרישה מאוד גדולה בקרב חברי התזמורת בהדרכתו של ראובן למחויבות, למשמעת ולכבוד לזולת.

אין בוגר תזמורת שלא נרגש מן העובדה שהולך להתקיים איחוד של הבוגרים עם התזמורת הנוכחית.אני בעצמי כבר שכחתי את רוב השמות שראיתי בקבוצה שבפייסבוק וזו בהחלט יוזמה מרעננת, יפה ומבורכת שכולנו כבר ממש מחכים לה!

אין לי ספק שזאת תהייה חוויה מיוחדת גם לקהל, גם לנגנים ובעיקר לבוגרים שכבר משתוקקים לשלוף את הכלים וחזור, ולו לכמה רגעים, להיות נערי תזמורת!