בדים מספרים


חגית פרידלנדר
תערוכה בתפן: “סיפורי בדים” של נועה אשכול
כפרניק Eshkol_00019 בדים מספרים

למדתי שנועה אשכול, בתו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, נפטרה בגיל 83, כשהיא מותירה אחריה שובל חיים מרתק

 

 
פעם אמר לי חבר שהוא לא אוהב הצגות וסרטים ישראליים, כי משהו במשחק ובשפה נשמע לו מלאכותי ולא משכנע ולכן לא רוצה לקבל שום המלצה יותר כי כך הוא חש ודבר לא ישנה זאת. "חבל…" אמרתי לו ולא מתוך פטריוטיות לשמה ולא מתוך הגנה על המלצותיי. זוכרת רק שהוספתי ואמרתי לו, שגם אם אני צורכת בסל התרבות שלי משהו שלא ממש מצא חן בעיני, איני מצטערת, כי כך אני מפתחת את טעמי ולומדת לעצמי לזהות מה טוב בעיני ומה פחות ובכל מקרה אני לוקחת משהו חדש שלמדתי.
בתערוכות אמנות למשל, גם אם קורה ואיני מתרשמת מרוב העבודות, תמיד מצאתי את אותה עבודה שנגעה ללבי וממנה בחרתי ליהנות ואותה לזכור. הביטול לא אחר לבוא: "זה לא בשבילי וחבל לי על הזמן והכסף"… ובאמת כל אחד וגישתו. יש כאלה הבוחרים בקפידה במה לצפות, למה להקשיב ובמה להתנסות, ויש אחרים שמוכנים ליותר וגם צורכים את הסיפור שמאחורי התצוגה, ההצגה, המופע ורוצים לדעת על מקורות ההשראה ולנסות להבין מעבר. לפעמים יוצאים נשכרים.
לעיתים אני הולכת לשמוע שיח גלריה בו משתף האמן את הקהל בדרכי עבודתו. יכולה לומר שהיו פעמים שהייתי מבכרת להישאר רק עם התרשמותי שלי מבלי לשמוע את דבריו וישנם מקרים שהועשרתי ונפתח לי צוהר לעולם יצירתו. הדרכות בתערוכות וניתוחים של שירים או ספרות יכולים אולי לפגום ולנתב אותנו רק למקום שבחרו להגדיר לנו ולקבע את דמיוננו הפרטי. בעיני השילוב נחוץ ברוב המקרים.
 
וכאן אני עושה הקשר ורוצה לשתף אתכם בהתרשמותי מתערוכתה של נועה אשכול "סיפורי בדים", המוצגת במוזיאון הפתוח בתפן.
ביום העצמאות הלכתי לראות את התערוכה. לא רצתי. משהו בתוכי אמר לי שלא אתרגש ואתפעל וגם ציפיותיי לגבי הנאה יוצאת דופן לא נכללו עם בוא ההחלטה לראות את התערוכה.
גרועה שכמותי.
כפרניק Eshkol_00019_0 בדים מספרים
 
השטיחים מרשימים בגודלם ובצבעוניותם, רואים שהושקעה מלאכת מחשבת בתכנון הקומפוזיציה. מה שצד את עיני יותר מכל היו הבאנרים של צילומים שהשתלשלו מהתקרה ופוזרו בחלל. היו אלה צילומים של נועה אשכול רוקדת בצעירותה. הסקרנות לא נתנה לי מנוח ולשמחתנו (לסקרנות ולי) ניתנה הדרכה קצרה במקום,שהוסיפה לבורותי עוד נדבך.
למדתי שנועה אשכול, בתו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, נפטרה בשנת 2007 בגיל 83, כשהיא מותירה אחריה שובל חיים מרתק עם עשייה ברוכה ופריצת דרך בעיקר בעולם הריקוד.
זו היא שהמציאה את "כתב תנועה" והטביעה חותמה המקצועי בכל אשר עשתה.
את עבודת השטיחים החלה בתחילת שנות השבעים, כשהיא משתמשת בפסולת של שאריות בדים שנלקחו מהמתפרה שבקיבוץ דגניה, בו נולדה, וממתפרות נוספות. "סיירת סמרטוט" דאגה להביא את הבדים למעונה הצנוע שבחולון, ובמשך השנים עיצבה את השטיחים כשהנושאים אליהם מתייחסת לקוחים בעיקר מעולם הטבע ומהעולם הפוליטי בארץ. היא עיצבה את הדגמים ועל התפירה עצמה היו אחראים הרקדנים. הרקדנים שבלהקתה הם שתפרו את השטיחים.
בתערוכה מצוינים שם העבודה ושם הרקדן האחראי על התפירה. מתוך כ-1500 שטיחים נותרו 600 שטיחים שעדיין לא הספיקו לתפור. חלקם מוצגים כשסיכות נעוצות בחיבורים בין הבדים. אפשר לזהות לפי סוגי הבדים את התקופה. למדתי שבבדים שקיבלה השתמשה בלי לגזור ושילבה אותם בעבודותיה כמות שהם עם כבוד גדול לצורתם כפי שהגיעה אליה. יצירתה היא חגיגה של צבעים חושנית עם המון העזה, ההיפך הגמור מעבודתה הקפדנית והמדויקת בתחום המחול.
על דמותה המרתקת האנטי-ממסדית, השנויה במחלוקת קראתי בשקיקה כבר בביתי.
 
 
במחשבה שניה כעסתי על עצמי שיכולתי לעבור בדממה ליד העבודות וללכת כלעומת שבאתי מבלי שמשהו יוצא דופן יתרחש בקרבי. זה לא אומר עדיין שהעבודות אהובות עלי במיוחד אבל אני יכולה עתה להתבונן בהן ולהתרגש מהסיפורים שבין הבדים, לראות עוד גוונים בדרך ולהעריך את אופן עשייתם שלא לדבר על היוצרת הגדולה שמאחוריהם.
 
 

6 תגובות

  1. אורח הגב

    תערוכה משעממת ביותר
    אולי הדמות שלה מעניינת וחשובה אבל התערוכה מאכזבת. מתוך כל העבודות היו אולי שתיים מעניינות, ברמה של טקסטיל, לא ברמה אמנותית.

  2. רז הגב

    בד ובדים
    מודה אני ומתוודה – לא ביקרתי בתערוכה ולא משום שלא חובב אמנות , ככה סתם לא יצא.
    היכרתי את לוי אשכול (שקולניק) אישית, היכרתי גם את בתו נועה.
    לא ידעתי ולו שמץ מהמסע האמנותי שלה שהיה כנראה מסע עשיר ביותר.
    תודה לחגית שהסיטה את הבד כדי שנוכל להציץ לעושר האמנותי של נועה.
    תודה חגית ואל תרפי מאיתנו.

  3. אורח/ת ישר הגב

    בדים מספרים
    בכל אדם יש או מסתתר יוצר ובכל יצירה נמצאת נשמתו של האדם
    וגם אם לשם מסחר נוצרה היצירה, תביעת אצבעו של היוצר נמצאת וקיימת בתוכה.אנו יכולים לקבל או שלא לקבל לאהוב או לא,את מה שאנו רואים או שומעים. תמיד ימצא מישהו שזה יגע בו…חגית כך ניתן להבין היא אמנית בכל רמ”ח נשמתה,היא רגישה ,קולטת ומפנימה את שרואה או שומעת.לא מבטלת
    ותמיד תמצא את המילים המעודדות והממריצות את האחר.לחגית יש נשמה יתרה!אני לכל הפחות חש ומבין כך מדרך כתיבתה ….שבת שלום ישר

  4. נורית שניר הגב

    ואני דוקא אהבתי.
    את התמונות
    ואני דוקא אהבתי.
    את התמונות שנוצרות מן הבדים,
    את הצבעוניות באחדים והקדרות באחרים
    וגם את העובדה שהם עבודה משותפת של יוצרים מתחום אמנותי אחר
    וגם את הדברים שכתבה חגית.
    טעם הוא רק ענין של טעם..
    וכמה טוב לנו שלא כולנו אוהבים את אותם דברים

  5. אורח/ת הגב

    מסכימה לגמרי עם תגובה 1 , ממש כאילו אני כתבתי אותה.
    מסכימה לגמרי עם תגובה 1 , ממש כאילו אני כתבתי אותה.

  6. MarioKeerm הגב

    viagra sale statistics
    viagra sale leicester
    100mg viagra
    cheap viagra au

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן