אנשים של בוקר. אנשים של לילה.


חגית פרידלנדר
פעם חשבתי שאני אישה של חורף, כזו שאוהבת להתכרבל בספה ליד התנור
כפרניק _של ער קר אנשים של בוקר. אנשים של לילה.

פעם חשבתי שאני אישה של חורף, כזו שאוהבת להתכרבל בספה ליד התנור

 

 
כשאני קמה מוקדם מאד עם עלות השחר ואני יוצאת לעולם אני רואה אנשים של השכם בבוקר.
יש להם קול של בוקר ומבט מצועף. היופי השקט והשלווה של הבוקר דבק בם אולי כי ההמולה עדיין לא ביתקה את בתוליו של יום חדש.
גם כשעבדתי במשמרות ונתקלתי באנשי הלילה חשבתי לעצמי כמה ברת מזל אני שנפלה בידי הזכות לחוש ולהתרגש מהשעות המופלאות בהן מתרחשים דברים אחרים כשכולם נמים את שנתם. ללילות יש קול אחר, צרצורים ונצנוצים של כוכבים. בחושך דומה שהעולם יפה יותר ואת כיעורו מעלימים הצללים.
כמו שיש אנשים של בוקר ואנשים של לילה, יש אנשים של חורף ואנשים של קיץ. יש אנשים של פאזל ואנשים של לגו. אנשים של ספרים ואנשים של סרטים. אנשים של אין ספור מילים ואנשים ברוכים במעשים. אנשים של ביחד ואנשים של לחוד. אנשים של בחוץ ואנשים של בפנים. ובתוך כולם יש עוד אנשים כאלה ואחרים. בבושקות כאלה. איש בתוך איש בתוך איש. יש והם שלובים זה בזה וקשה לזהות מי הוא מי. לפעמים הם מחליפים תפקידים ולפעמים התפקידים מחליפים אותם.
פעם חשבתי שאני אישה של חורף, כזו שאוהבת להתכרבל בספה ליד התנור, להביט בזכוכית הדומעת ולהנות מהאינטמיות שחורף יכול לתת. והיום אני מחפשת את הקיץ ושמחה בכל יום של חום ואור. פעם התחלתי לחיות רק בלילה והסתערתי עליו בכוחות מוזרים שלא ידעתי שקיימים בי והיום אני מתחפרת מתחת לשמיכה מוקדם מתמיד. פעם אפילו חשבתי על עצמי שכדי לעוף אני זקוקה להמון מרחבים והנה כשנקלעתי לצינוק ראיתי כי טוב ולמרבה תדהמתי הצלחתי לצמח לי כנפיים. האמנם?
 
 
כפרניק _של ער קר_0 אנשים של בוקר. אנשים של לילה.
לעיתים מתקבעות מחשבות על עצמנו וראה זה פלא המציאות מתחלפת ואיתן משתנות גם המחשבות על המציאות שהמצאנו לעצמנו ובה האמנו. האם היתה זו מציאות או המצאה פרטית?

 

אני שמה לב שבעצם לא ממש משנה אם זה פאזל או לגו, חורף או קיץ, לילה או יום- הנסיבות מכתיבות לעיתים שינויים וההרגלים אינם לנצח נצחים. כשטוב לנו בלב ואנחנו מרוצים ואוהבים את חיינו ואת זולתנו התחושה שלנו תמיד טובה. הקשיים לא נעלמים- רק מיטשטשים, הכאבים לא מתפוגגים- רק מעט מתעממים והעצבונות נצבעים בגוונים נוספים. בכפיפה אחת דרים להם העצב והשמחה, הקושי וההנאה, היופי לצד הכיעור, הרע עם הטוב. הם חגים במעגל, מחליפים מקומות ואנחנו איתם מתנדנדים ומקבלים אותם אם מרצון ובחירה ואם לאו.
 

פעם אהבתי את צבע הלילה
אחרי שנאסף לו יום.
אהבתי את הקולות החרישיים
שבוקעים מהלא נודע.
לנשום. לגעת. להריח את השחור.
פעם אהבתי להקשיב למחשבות לבנות
שבאות בחושך וליצור חדש בעומקן.
פעם אהבתי לחלום ולראות את האור
דרך החושך.
פעם שמחתי לקבל את פני השקיעה
ולדעת שכדור האש שנעלם
מפנה מקומו ללבנה ולצבא כוכביה.
לאוהביה.
זה היה פעם.
 
היום אני מחכה שהשמש תזרח
ותשרוף בשבילי את הלילה.
ואעלה למוקד היום.

0 תגובות

  1. רז הגב

    אנשים של בוקר
    אני איש בוקר
    אני איש קיץ
    לכן קל לי להזדהות עם חגית ואופן מחשבתה
    לא תמיד אני מסכים עם תוכנם של כל הדברים אבל זה הדבר הנפלא
    אתה לא צריך תמיד ובכל תנאי להסכים, אבל אתה נחשף, אתה נוגע אתה חש. ואופן הכתיבה ויכולת הביטוי חשובים פעמים רבות יותר, אפילו מתוכן הדברים עצמם.
    יופי כה לחי ויישר כוח!

  2. אבשלום ק. הגב

    עברי – למד לשונך עברית
    האם יש לאמר ברת מזל – כמו ברת מצווה?

    לא ולא.

    יש לאמר: בת מזל – כמו בת מצווה!

  3. חגית פרידלנדר הגב

    תודה
    למגיב 2. תודה על התיקון 🙂

  4. רוזי גופר הגב

    הדינמיקה של החיים
    זה מה שיפה בחיים שאנחנו מתפתחים ומשתנים ויודעים גם לקבל את השינויים שחלים בנו, הכתיבה הנהדרת שלך ויכולת הביטוי זו המתנה שלך ואני שמחה לקבל ממך את המתנה הזו ולקרוא בכל פעם את הגיגייך וסיפורייך
    אוהבת המון
    רוזי

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

    אנשים של בוקר
    חגית, מחממת את הלב….. בכל מה שנוגעת…….. בבוקר, בערב, בחושך בקור, באביב….. ובקיץ חמה מהשמש…………
    חיבוק-חיה

  6. עובדיה הגב

    אנשים של בוקר,אנשים של לילה…..
    לקרוא ולקרוא עמוק עמוק לתוך המילים והמשפטים אותם מבטאת חגית בעוצמה אדירה כל כך…
    פשוט חוויה לקורא.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן