“אמהות בגליל” עם אמנון גופר בראש פינה


חגית פרידלנדר
מרגש ונוגע ללב. מעגלי חיים שנקטעים וממשיכים לחיות בתוך הנשמות, בדרך ההנצחה
כפרניק _035 "אמהות בגליל" עם אמנון גופר בראש פינה

מרגש ונוגע ללב. מעגלי חיים שנקטעים וממשיכים לחיות בתוך הנשמות, בדרך ההנצחה

 

היתה לי הזכות והעונג להשתתף בסיור מופלא בראש פינה אותו תרם הפעם אמנון גופר, כעוד נידבך בפעילויות שיוזמת עמותת "אמהות בגליל". בדרכו המיוחדת, בשפתו הרהוטה והמרתקת הוביל אותנו אמנון מסיפור לסיפור כשהוא מחיה ומתבל את ההסטוריה הדוממת של האבנים, וחושף את הדמויות שאיכלסו את המושבה באותם ימים של לפני יותר ממאה שנים.
 
נפגשנו ב"גן הברון" ונתקבלנו בחיוך ובחיבוק ובכוס תה צמחים ופירות העונה. השמים היו מעוטרים בעננים, כידוני הברושים אמרו הוד והדר, רוח נעימה נשבה במעלה הדרך המרוצפת באבנים חלקלקות. נשמתי את הבוקר החדש וידעתי שמצפה לי יום נפלא של סיפורים מרגשים.
 
כפרניק _035_0 "אמהות בגליל" עם אמנון גופר בראש פינה
הסיפורים קלחו ושפכו אור על החיים הקשים של התושבים בראש פינה. אמנון ציטט בשטף ובחן מספרה של שולמית לפיד "גיא אוני" ולימד אותנו פרק בתולדות המקום דרך פסיפס אנושי, דרך סיפורי אהבה בלתי אפשרית, סיפורי חיים של אנשים עם חזון שמאמינים בדרכם. מ"געוני" – רעב הפכה ראש פינה להיות "גיא אוני" מקום של כח שגשוג ופריחה.
טעמנו קצת מסיפורי תכנון גן הברון, סיפורה של מערת שלמה בן יוסף מאנשי בית"ר, קורות משפחת פרופסור מר, סיפורה של משפחת פרידמן, המלון של שוורץ, בית המורה וילקומיץ ,סיפור המפעל לטווית משי ועוד. חשבתי שכל כך פשוט היה לי להתחבר ללמוד דרך החוויה והנה אמנון בדיוק מזכיר את הביטוי "צא ולמד". כמה שונה הלימוד דרך הספרים לעומת הלימוד דרך טיול והכרת השטח.
 
בהמשך עלינו ל"מצפה נמרוד" שהוקם בראש ההר לזכרו של נמרוד שגב שנפל במלחמת לבנון השניה. נמרוד היה דור רביעי במושבה ומחובר בנימי נפשו למקום. המצפה הוקם ליד עץ תאנה תחתיו נהג לשבת ולהשקיף על הנוף הפרוס למרגלותיו. אביו שהגיע למקום סיפר את סיפורו במקום. בעלה של וטפה מירכא (חברת העמותה) נרתם והתנדב לעזור בהקמת הגן מסביב לאתר.
מרגש ונוגע ללב. מעגלי חיים שנקטעים וממשיכים לחיות בתוך הנשמות, בדרך ההנצחה.
אולי אפשר גם לחבר זאת למשפט של יגאל אלון שגם עליו שמענו בסיור זה: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".
 
 
את הטיול סיימנו בחורבות בית הכנסת ביער בירייה. עלינו ליער בדרך נוף יפיפיה בטור ארוך של מכוניות נושאות סרט צהוב שאמנון הכין מבעוד מועד לתחילת המסע להחזרת גלעד שליט.
ביער שמענו יותר על העמותה ועל תכניה, והתרגשתי לראות את התמיכה של המשפחות שהתלוו לטיול. התרגשתי לראות אנשים זרים שעוררנו את סקרנותם לגבי הרכב הקבוצה ואפילו הקשיבו עימנו לסיפורים. התרגשתי לראות את ענת פינטו מתרגשת לראות איך חלומה רוקם עור וגידים.

 

בשיר שנתקלתי לאחרונה כתבה שלומית כהן-אסיף באחת משורותיו:
 "גובה הכנפיים הוא גובה החלום".
 

0 תגובות

  1. אורח/ת הגב

    גם אני אמא
    רוצה להשתתף. איך? למי? למה לא מזמינים אותי?

  2. רז הגב

    אמהות בגליל
    אני מצפה לקראת השיטוט של חגית בנבכי הסיפורת והנפש.
    אין סיפור טוב ללא נשמה גדולה ולחגית ישנה נשמה ענקית
    לכן סיפוריה כה קולחים ומפכים כמעינות צלולים.

    השילוב של ראש פינה קם לתחיה למול עינינו ואני רואה את אותם ענקים שהסתובבו בפיסת ארץ זו והפכו חלומם למציאות
    תודה לך חגית

  3. אורח/ת יעל הגב

    אמהות בגליל
    היה יום מדהים.אנשים מדהימים מדריך מופלא ארץ ישראל היפה במיטבה.לו יהי והיום כמו שחווינו יתרום ולו מעט למען אחדות ואהבה בין העמים.הכתיבה של חגיתוש מדהימה כרגיל-איזו רגישות.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן