אבי פרידמן ז”ל

בן 64 היה בלכתו. מוותיקי כפר ורדים. הניח אישה וארבעה בנים.

אבי נולד לפני 64 שנים בחיפה, את ילדותו עבר בעיר עכו, מוכר לוותיקי עכו לאור עיסוקיו בעיר.

בבגרותו למד בפנימיה חקלאית עירון, שם הכיר את לאה אשתו שהפכה במרוצת השנים לאשתו.

אבי שרת כלוחם בגולני והעביר את חשיבות התרומה בשרות קרבי למען המדינה לכל 4 ילדיו.

בשנת 1986העתיקו אבי ולאה את מגוריהם לכפר ורדים.

בשנים הראשונות היה מעורב בקהילה בפעילות על שמירת כפר ורדים כישוב ציוני קהילתי. פעילות קהילתית נוספת הייתה בפעילותו בשכ' רסקו בנהריה.

שנים רבות סייע לרבים בסוגיות משפטיות שנדונו בבתי משפט וכל זאת ללא שכר.

אבי סיים תואר ראשון במשפטים את השני החל אבל לא סיים.

כואבים ולא מוכנים להשלים.

המשפחה והחברים.

**

איש ישר היה וטוב לב.

אבא, יושב בחדר שכה אהבת וממנו צרובים לי אחדים מהזיכרונות החזקים ביותר, שלך, יושב עם עצמך ומאזין לאחד מבין התקליטים הרבים שלך, מחייך, שר, נהנה.

אין הרבה רגעים כאלה מהשנים האחרונות, אך בתור ילד אני זוכר המון זיכרונות של ים בשבתות, שקיות ממתקים אישיות בכל יום שישי, ריקודים בסלון עם אמא, שיחות על פוליטיקה, שיחות על החיים, בעיקר על שלי.

את אהבתי למוסיקה אני מייחס רק לך, זו המתנה שהענקת לי ולצערי כבר כמעט חודש ימים היא זו שלא מאפשרת לי לפתוח אפילו רדיו , כל שיר ושיר מזכיר לי אותך.

שלושה וחצי שבועות חלפו מאותו רגע שבו ישבתי במשרד ובשניה, הבנתי שחיי, חייך, חיינו לא ישובו עוד להיות כמקודם. אודה שלשיחת הטלפון הזו, בתור ילד דאגן, חיכיתי בערך מגיל העשרה שלי, אבל תמיד חשבתי משום מה, שזה יהיה משהו שקשור ללב שלך.

כנראה לב, בגלל שאין ספק שזהו האיבר המשמעותי ביותר בך ושהגדיר את כל הווייתך.

נמצאים פה עכשיו לחלוק לך מאהבתם, משפחה, חברים, מכרים, אבל גם לא מעט אנשים כמו דיירים שלך ועוד אנשים רבים שתמיד דאגת להם ועשית ככל שביכולתך לסייע בכל דבר נדרש. לא טריוויאלי בעייני שדייר יאהב את בעל הנכס ולרוב סביר שקללות בלב הן אלו שנאמרות כלפיו.

הרגישות שלך למצוקות של האחר תמיד באו על חשבונך לפעמים גם על חשבוננו אבל כזה היית וכאלה אני חושב הפכנו להיות ארבעתנו האחים. למדנו ממך המון, לא תמיד מהמילים, המון בזכות המעשים.

כשיצאנו משיבא עצר אותך בדרכך החוצה מהחדר המשותף לכם, אדם שהכיר אותך יום אחד בלבד ואולי החלפת עימו 2 משפטים לפני כן, ואמר לך שאתה אדם מדהים, כיוון שרק אדם מדהים יכול להצמיח כאלו בנים אוהבים ומסורים ולסיום עוד אמר לך שתדע, שכנראה הצלחת בחייך. אולי אנחנו כאלה כבנים אבל זה רק בזכות זה שראינו אותך כל כך מסור לסבא וסבתא כבנם.

בשנתיים האחרונות כמעט כדרך קבע היית מתקשר אלי בשעת ערב , לא כדי לשאול לשלומי אלא בשאלה חדה של " איפה אתה, ואם אני כבר בבית"? לרוב עניתי לך שאני כבר יוצא, או שאני בדרך וכעסת עלי , לא בכאילו, באמת, הסברת לי שוב ושוב שמשפחה זה מעל הכול ותמר והילדים זקוקים לי.

זקוק היא מילה חזקה כי כבר שלושה שבועות וחצי שאני זקוק לך ואתה היית אמור ללוות אותנו ואותי עוד 20 שנים לפחות, לראות את אורי בחתונתו, לזכות לנכד נוסף ממני ולהכירו….  וגם אני עודני ילד.

כשנסענו באוטו בחזרה האחרונה משיבא, ביקשת שאתקשר מהטלפון שלך לתמר וכשהיא ענתה "היי אבי", ישר אמרת לה שאתה מתנצל שעידו נאלץ להיות איתך ומבקש את סליחתה. כמה אציל נפש אתה שברגע הכי קשה בחייך אתה חושב על האחר.

עוד אמרת לה בשיחה שאתה חושב שסופסוף כעת, "עידו למד את השיעור"…. המשפט הזה מהדהד לי בראש כבר שבועיים ושובר אותי כל פעם מחדש. אני מבטיח לך כשם שהמשפחה היתה הדבר הראשון תמיד בחשיבתך ובמעשיך, גם אצלי כך הדבר יהיה ולא רק במילים והבטחות אלא במעשים.

אני חושב שהצלחת בענק בחייך, הקמת משפחה יחד עם אמא שקשורה עבותות אח בנימיו של אח ובאחדות ואהבה מלאה. אנו נעשה הכל לשמור כך גם במשפחותינו והלוואי ונצליח כמותכם.

אהוב שלנו, שלי, נוח בשלום על משכבך, אני כבר כל כך מתגעגע.

 עידו

(נלקח מתוך הספד בהלוויתו של אבי פרידמן ז"ל).